tapud

העתיד יעונן חלקית

tapud — Fri, 03 Sep 2010 09:21:01 +0000

לא ניתמם, גם אנחנו התעסקנו השבוע בועידת המוזיקה של הייניקן ובעיקר בהופעה של לס”ד סאונדסיסטם. את המילים והתשבוחות שהרעיפו מי מאלה שהיו שם ע”מ לחוות את אחת ההופעות הטובות שראינו, וודאי קראתם לבד. ואם לא אז הנה הביקורת של ניב בגלריה; במשפט אחד רק נאמר שהדראמס היו חמודים ומבטיחים, פי”ל היו טובים אבל רחוקים שנות אור מכמה לס”ד – ההרכב המוזיקלי החשוב של דורינו – היו מרגשים ומדוייקים ויותר מהכל מסיבתיים. ג’יימס מרפי הוא לא רק אלוהים, הוא גם האיש שהכי היינו רוצים לקחת איתנו לאומן 17 ביום חמישי הבא. ולזה נגיע תיכף.

בועידת המוזיקה עצמה, עידית העבירה פרזנטציה בפאנל “פיתוחים בעולם הניו מדיה”, חזתה את כניסתה של אפל לתחום התוכן החברתי והסטרימניג (אפל הציגה יום למחרת את “פינג” הרשת החברתית למוזיקה שיושבת בתוך איטיונז), דברה על שרותי מוזיקה בענן, העתיד המוביילי שיתאפשר תודות להן ונתנה כמה רפרנסים לנושאים. הנה המצגת ולאחריה הלינקים החשובים:

העתיד יעונן חלקית

אתרי הסטרימניג שהחליפו את ספריות המוזיקה הבייתיות:

http://www.we7.com

http://www.spotify.com

http://mog.com

http://www.last.fm

http://www.rdio.com

שירותי סטרימניג באוריינטציה לאומת הדאנס:

http://soundcloud.com

http://www.mixcloud.com

http://www.play.fm

קידום ומכירה של מוזיקה ויה באנדקאמפ, מחליפתה של מיי-ספייס:

http://bandcamp.com

שירותי גיבוי ואיחסון (דרופבוקס) וסטרימינג של מידע אישי

https://www.dropbox.com

http://put.io

עוד באותו פאנל דברו על שיווק אמנים וקידום מוזיקה בעולם הסמארטפונים (עם דגש על אפליקציות אייפון), על מוזיקה ותחום משחקי המחשב והקונסולות (עודד שרון דיבר על קידום הרכבים ושירים ויה המשחק “רוק באנד” ו”גיטאר הירו” ועשה זאת באופן מעניין וקולח) ועל מעבר התעשייה המקומית מתעשייה שחייה ממכירה של דיסקים ללהפצה דיגיטאלית של מפ3.

ועידת המוזיקה של הייניקן היא יוזמה מבורכת וחשוב שתמשיך גם בשנה הבאה. לא רק משום שאולי נקבל את ג’יימס מרפי שנה שלישית ברציפות, אלא משום שלקיומה יש חשיבות מיצובית גדולה יותר, ומספר האיזכורים שלה בעיתונות המסורתית והמקוונת ביום שאחרי היא הוכחה טובה לזה.

אבל (וזה אבל חשוב) חשוב לנו – כאנשים שאכפת להם מהתעשייה הזו בארץ, גם אם הם לא מתפרנסים ממכירה של שירים באופן ישיר – להעביר מסר לגיא באומן, סמנכ”ל התוכן והמוצרים של פלאפון ולשכמותו: כשאתה מגיע להעביר פרזנטציה מול האליטה של עיתונות המוזיקה הישראלית, בלוגרים, עורכים מוזיקלים, אנשי רדיו וטלוויזיה – האנשים שיכולים לדבר על מה שאתה עושה (הכוונה לחנות מיוזיק הישראלית) בחיוב, תחסוך מהם את האגרסיביות השיווקית, מצגות האימג’ בנק המוכנות מראש והסיסמאות הריקות מתוכן. השירות שלך לא רע בסה”כ אבל הוא לא מסוגל לענות על הצרכים של אף אחד מאיתנו. זה בסדר – אנחנו לא קהל היעד שיחפש מוזיקה ים תיכונית בזמן שהוא רוכש שיר או שניים של קרן פלס. אנחנו גם לא מעוניינים בספריות של מוזיקה “אלקטרונית” כשהאמנים המובילים בה הם מובי וגרוב אמרדה. והכי חשוב שתבין שאנחנו לא מצפים מהחנות שלך לעמוד בסטנדרטים שלנו, אבל כן מצפים ממך להיות מספיק מחובר בשביל לדעת מהם.

צא ולמד מול איזה קהל מדבר, ואיך כדאי לדבר אליו. זו לא ועידת המותגים של גלובס או כנס המפרסמים השנתי של מ’קאן אריקסון. השטיקים הרגילים פשוט לא עובדים כאן.

ואגב, האתר שלך בנוי בפלאש, מה שאומר שבזמן שרצינו לבדוק אותו על האייפונים שלנו לא יכולנו. למעשה בלי אחד המכשירים של נוקייה אף אחד לא יכול לעשות עם השירות של “מיוזיקס” את המעבר המדובר לסלולאר. אז לפני שאתה מנפנף בפנינו במהפכת התוכן הסלולארי, נסה להגיע עם מוצרים שמגבים אותה.

***

טוב, בחזרה לשגרה המתוקה עם סט שבת שמגיע מבית היוצר של איש השבוע שלנו – ג’יימס מרפי

הנה תכנית כפולה מ-2008 של “ביטס אין ספייס איתו ועם פיט מאהוני”

חלק 1 לאזנה/הורדה

חלק 2 להאזנה/הורדה

איש השבוע, החודש, השנה, העשור הקודם והבא: ג'יימס מרפי

***

כמה עידכונים לגבי ארועי השבוע הבא. כי או-הו, איזה שבוע זה הולך להיות:

מתחילים ביום שני, עם התכנית הדו-שבועית שלנו בתדר אף אם. אנחנו יודעים ששכחנו להעלות את הטראקליסט האחרון, מבטיחים שעלה את שתי התכנית ביחד בהמשך. ממשיכים ביום ג’ עם ערב לוהט במיוחד בשסק, שחגג השבוע 9 שנים לקיומו. אל ניב יצטרף האח והחבר אגוזי ויחד הם יסגרו את השנה העברית עם כל מה שיש שחם בספריות המוזיקה שלהם.

ביום רביעי נלך כולנו לאכול אצל ההורים אבל! ביום חמישי נקום בבוקר, נעמיס את משקפי השמש שלנו ונלך לאומן 17 לאפטר המסורתי שמארח השנה – לא פחות – את ג’יימס פריסטלי וג’יילס סמית’ מסיקרט סאנדייז ואת אמ’ה שכבר מחזיקים את מפתחות העיר של תל אביב. התפו”דים רוצים לומר שאפו מכופל על הבוקינג וקצת מרגישים שהיתה להם יד בדבר.

בסופו של השבוע העמוס הזה, מהדורת חג מיוחדת של תפו”ד בלייקה עם אורח מפתיע. פרטים נוספים בהמשך השבוע.

ובנימה שמחה נאחל לכם שבת שלום,

ונשיקות.

גם תפו”ד בועידת המוזיקה של הייניקן

tapud — Sun, 29 Aug 2010 11:01:19 +0000

השבוע תערך בתל-אביב ועידת המוזיקה השניה של הייניקן. את כל הפרטים הרלוונטים, הזמנים, ההופעות והפאנלים תוכלו למצוא כאן. בשנה שעברה ניב השתתף בפאנל סוער במיוחד שעסק בשאלת האחריות של גופי התקשורת בסיקור תחומי התרבות (או אם להיות מדויקים, כמה כח כבר נשאר לאילו אל מול מכונות היח”צ המשומנות). השנה עידית תעביר פרזנטציה בפאנל “פיתוחים בעולם הניו מדיה” שתסקור מספר שירותים וכלים חדשים באינטרנט ובסלולאר בעלי זיקה לתעשיית המוזיקה.

סאונדקלאוד הוא אחד משירותי המפתח בחיי התפו"ד. ומה שלכם?

במהלך הסופ”ש קבלנו טלפון מהחברים ב”דייס מרקטינג”, שאמונים על הפקת הארוע בו נשאלנו אם מתאים לנו להריץ פעילות בבלוג בהקשר הועידה. למה לא? אמרנו.

אז ככה:

יש לנו שלושה כרטיסים לפאנל הספציפי הזה. הוא יתקיים ביום ג’, 31.8. ב-11 בבוקר במתחם הועידה שבגני התערוכה. מאחר ובניו מדיה עסקיננו, זה רק הגיוני לשאול אתכם – מהם שרותי האינטרנט/סלולאר המועדפים עליכם עבור צריכה/האזנה/הפצה/שיווק של מוזיקה? לא כ”כ משנה אם אתם תקליטנים או מפיקים, אנחנו מאמינים שכולנו באותה ספינה ומאחר וכולנו אנשי המחר הספינה היא ספינת חלל והכיוון הוא העתיד.

טקבקו לנו לינקים, המלצות ורעיונות מהפכניים ותנו לנו לקחת אתכם לועידת המוזיקה של היינקין. ממש כיף ומענין שם וזה עוד לפני שדברנו על הרוגלעך שבכניסה.

יש לכם רק יומיים, אז כדאי להזדרז.

שמנו גם לוגו, שיהיה רשמי. ועידת המוזיקה של הייניקן 2010

***

ממש בקטנה, בעיקר כי אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מה אנחנו חושבים על הקליפ הזה. הנה החדש של אנדרוורלד:

דבר אחד בטוח, הקטע הזה הוא הדבר הכי קרוב ללהיט קיץ שאנדרוורלד הוציאו אי פעם. אנחנו נקשיב לו עוד כמה פעמים ונעדכן אתכם במסקנות.

ועד אז,

נשיקות

ג’ק את הגוף שלכם

tapud — Fri, 27 Aug 2010 12:40:46 +0000

מבלי ששמנו לב בכלל, ומבלי כוונת מחבר מוקדמת, קיבלנו סוף שבוע דחוס במוזיקה חדשה, מעולה וסופר-מעודכנת שמתנגנת במועדונים שונים בתל אביב. אתמול ניגן בחתול והכלב Mendo הספרדי, שגם חתום בקדנסה של לוצ’יאנו, גם הפך בשנה האחרונה למפיק ורמיקסר מבוקש שמפזר מסביב את הטאץ’ הלטיני-טק-האוסי שלו וגם אחראי ללהיט ענק “1992″, שהיה אחד השיאים הקבועים במסיבות הראשונות של תפו”ד.

למרות שלא הלכנו לשמוע את מנדו – עניינים של סדרי עדיפויות – אנחנו יכולים להבטיח לכם שהיה טירוף. למה? כי לכל קטע שלו יש דרייב אינטינסיבי שתפור על מקום כמו החתול, ועל די ג’ייז ספרדים אפשר לסמוך שהם ישמרו על הגרוב לאורך כל הערב מבלי להוריד את הרגל מהדוושה.

ונעבור לדילמה של הערב. במיסשייפס, הליין שאנחנו כל כל אוהבים לבלות ולתקלט בו בברייקפסט ובמילק, יארח המאסטר נדב רביד את טרבור ג’קסון הגדול, מ”פלייגרופ” ו”Output”. מי ששמע את ג’קסון בביקור הקודם שלו בבלוק יודע כבר שלאיש יש טעם שלעומתו פפושאדו הופך לויקי כנאפו. ג’קסון מחבר בין הישן והחדש ושומר על צליל Pאנק-Fאנקי ואסידי בדיוק כמו שאנחנו אוהבים ויותר חשוב – כמו שיאהבו ההיפסטרים שמבלים במיסשייפס. החיבור שלו עם רביד, שאירח אותו לתכנית נפלאה ב”הקצה”, הוא רק מתבקש.

ובברזילי, המועדון הזה שבטח שמעתם שייסגר בעוד חודש, ינגן קינק.

תפו"דים של כבוד והרבה ממנו. דיפה וטובי, ג'קין

לא שציפינו מהם למשהו אחר, ויכול מאד להיות שהסגירה של ברזילי תפסה אותם מופתעים מול רשימת הבוקינג שתוכננה ל-2011, אבל הבחירה של קינק להיות האקט הסוגר של הליין ג’קין, היא מדויקת כמו שהיא משמחת ממש. ג’קין, הוא ליין המסיבות האהוב עלינו בברזילי. כשצפינו השבוע בסרטון המסכם שלהם לא רק שהתרגשנו, מאוסף הזכרונות המצויינים שהגיע בד בבד עם הצפייה, אלא גם הופתענו לגלות את הנאמנות שלנו לליין. לראיה, אפשר לספור אולי על חצי יד את המסיבות מהן נפקדנו. ותאמינו לנו, לא בלי סיבה טובה.

קינק – למי מכם שפחות מכיר – הוא לבטח אחד השמות הכי חמים של ההאוס של הרגע. הוא מגיע מבולגריה, הסאונד שלו מאופין בזיקה מעודכנת למסורות ההאוס – לא רק דיטרויט ושיקאגו, אלא גם הסאונד של האסיד האוס האנגלי הגולמי בפרשנות עכשווית – והכשרון הנכון המשלב קרחנה פר אקסלנס במלודיות רגישות ומלאות, איך לא, בנשמה. בשנתיים האחרונות כל לייבל שמכבד את עצמו הקפיד לשחרר רליס אחד או שניים שלו הבחור. ראש אוור, אובום ופריריינג’ אם למנות אחדים.

את קינק יחממו הרזידנטים – החברים, הקולגות ותפו”די הכבוד – טובי ודיפה, ואת הערב יסגור דני בר. מיותר לציין שאותנו תמצאו על הרחבה.

***

שבוע שכזה ראוי לסט משולש של שבת. הנה שלושה סטים מהאורחים המכובדים שעברו/עוברים כאן הערב:

קינק, עם סט מלפני שבועיים ב”דיפר וויבס”:

אם אתם לא רואים את הפלייר, סביר שאתם צריכים לעדכן את גרסאת הפלאש אצלכם. כאן אפשר לעשות את זה

מנדו בסט שהוקלט במסגרת הארוע הזה:

***

וזה סט של טרוור ג’קסון שהוקלט בפברואר 2009. מתוך הבלוג הזה, וצירפנו גם ראיון מוצלח איתו כאן

בואו להגיד שלום אם תתקלו בנו, ועד אז

נשיקות

דאבל בוקינג

tapud — Fri, 20 Aug 2010 11:38:47 +0000

הלילה אנחנו משתלטים על העיר, או לפחות על הגזרה הצרה שבין נחלת בנימין ללילינבלם. הסיבה היא שהפקידה הנאמנה של קונגלומרט תפו”ד ביצעה טעות לוגיסטית חמורה ושיבצה אותנו בו זמנית גם ללייקה וגם לשסק. היא פוטרה.

במשך חודש ניסינו לבנות מכונת טלפורטינג, שתשגר אותנו מהלייקה לשסק ובחזרה וכך נוכל לתקלט בשני המקומות גם יחד, אבל בעיות לוחות זמנים – אנחנו אנשים עסוקים – מנעו מאיתנו את השלמת הבנייה. מזל שאנחנו שניים ומזל עוד יותר גדול זה שניב הוא לא הדי ג’יי היחיד בתל אביב עם השם ניב; כך יצא שניב הדס יתקלט בשסק ואילו בלייקה ינגנו עידית וניב ארצי מ”רד אקסס”. מכיוון שגם כך התכוונו לארח מתישהו את הדי ג’יי הצעיר והמוכשר הזה – מבחינה מוזיקלית אנחנו מסונכרנים איתו לחלוטין – הכל בעצם קרה לטובה: אתם תוכלו לעשות סיבוב רגלי במזג האוויר הנעים ולהרוויח אותנו בשני מקומות שונים.

השגיאה הלוגיסטית הזו החזירה אותנו לכמה מהמחדלים הכי חמורים להם היינו אחראים לאורך השנים. או במילים אחרות: נזכרנו בגיגים הכי גרועים שלנו וחשבנו שיהיה נחמד לחלוק אותם עמכם ועל הדרך נשמח לשמוע מה היו המסיבות הכי קשות-רעות-מתסכלות-מצלקות שיצא לכם לנגן בהן; הרגעים אחריהם הדבר היחיד המתבקש הוא לפרוש.

יאללה, תקבקו את הסיפורים שלכם.

אני מת על המוזיקה שלך אבל הקהל רוצה משהו חזק יותר

נתחיל בסיפור הזוועה של עידית:

אני לא עושה חתונות. אני פשוט לא בנויה לזה. אין לא את התכנים והידע הנדרשים, לא את הסבלנות ויותר מהכל לא את הכח. כשאני כבר הולכת לחתונות, אני מקפידה להשתכר במידה כזו שלא נותנים לי להסתובב לבד על המדשאות אדרבא לעלות לנגן. ואל תבינו אותי לא נכון – לתקלט בחתונות הוא מקצוע חשוב ומכובד. אני מכירה כמה אנשים שעושים את זה מדהים, ויצא שביקשו ממני לבוא לנגן בכמה (“אנחנו מתים על המוזיקה שלך! זה מה שאנחנו רוצים. לא כמו של כולם”) אבל אני תמיד מסרבת. הסיבה לסירוב, נטועה עמוק בתוך טראומה שאין לי שום כוונה, או רצון להשתחרר ממנה. למזלי, אין לי גם צורך.

חברי הטוב ד’ התחתן בחו”ל. התיכנון כלל נסיעה לצרפת, סופשבוע בפרובאנס, חתונה, מסיבה והמון יין וגבינות. אירופה, במאתיים דולר ליום. חודשיים לפני התאריך המיועד הוא ואישתו החמודה התקשרו להתחנן שאנגן באירוע. “אנחנו רוצים מסיבה אמיתית! עם דיסקו והאוס”. ניסיתי להסביר שלחתונות יש גרוב משלהן, שמוטב שיתנו את העבודה לדי ג’יי מקומי שגם מכיר את הטעם של רוב האורחים אבל הם התעקשו. נכנעתי. ליטל דיד אי נוו. קבלתי למייל רשימת רפרנסים ולא היתה בעיה גדולה להרכיב ממנה פלייליסט מסיבתי. על הדרך גם סגרתי להם כמה דיסקים ליום שאחרי. קצת בוסה נובה, קצת סאן רמו, קצת צ’יל אלקטרוני. אווירת בוקר בקלאב של העשירון העליון.

הגעתי לפרובאנס. היה איחוד מרגש. כמה שעות אח”כ כבר היינו ישובים סביב בריכה בבית הורי הכלה כשהבקשה הראשונה הגיעה – אחות החתן הביאה דיסק עם שירים חסידיים. המשפחה שלה קצת יותר מחוזקת וחשוב להם לשמוח גם בדרך שלהם. “סבבה” אמרתי, “רק שייתנו לי קיו חמש דקות לפני”. לא עוברת שעה ומגיעה הדרישה השניה – “בת הדודה של הכלה היא גם די ג’יי. והיא מכירה את הצרפתים. אבל היא תנגן ממש קצת. רוב הערב מובטח לך”!… כל העסק התחיל להריח מוזר.

הטקס היה נפלא. הזוג נראה מאושר, ברכות הוצגו בשתי שפות, בקבוקי שמפנייה (אמיתית מחבל שמפיין) נפתחו כאילו היו פנטה שוקטה והקהל הסמוק היה נכון לעלות לרחבה. אחות החתן חשבה שזה הרגע לנגן את הדיסק שהביאה וזה בדיוק מה שהיא עשתה. ככה קבלנו חימום משולהב של רבי נחמן מאומן. וזה עוד היה החלק המצחיק של הערב. נחמן סיים ומייקל ג’קסון חיכה לפתוח, אלא שאז הגיעה הבת דודה והיא לא מדברת אנגלית. נראה שהיא מסבירה לי – בצרפתית שוטפת – שהיא תתחיל. נראה גם שהיא לא בעניין של למצוא את המתחתנים על מנת שיעשו פה סדר. היא פשוט הוציאה את הדיסקים שלי מהנגן והכניסה את שלה, במטרה לא להוציא אותם משם עד סוף הערב. המומים וקצת נעלבים, מייקל ואני הלכנו להשתכר בבר עד הבוקר. לפחות השמפנייה באמת היתה מצוינת. וכן, היה סנופי דיסקו.

נמשיך עם הסיוט של ניב:

בהיסטוריית התיקלוט שלי לא חסרים גיגים איומים. רק השבוע, למשל, יצא לי להגיע לעמדה נטולת מוניטור, כשהרמקול הכי קרוב נמצא בחצי השני של החלל, עם פטיפון בודד ושני דיסקים, שאחד מהם הוא פיוניר 800 ואחד הוא פיוניר 100, ואל המיקסר אי אפשר לחבר את הטראקטור. ניגנתי כל כך גרוע, ללא טיפת קשר להתרחשות בבר, שלמרות שבחוץ היה חום אימים, רוב האנשים שהיו בו פשוט זלגו החוצה, עד שהרחבה נותרה שוממת לחלוטין. מיד לאחר מכן סולקתי מהעמדה לטובת פלייליסט ממחשב. וזה לא התקרב אפילו אל השפל הנמוך ביותר שהגעתי אליו בעבר. היו עוד הרבה מסיבות שבהן ניגנתי נמוך מדי או חזק מדי; כאלו שפוצצתי את מערכת הסאונד וכאלה שסתם אף אחד לא הבין מה אני רוצה ובהה בי, כשאיזה יחצן שואל אותי “תקשיב, אני נהנה מהמוזיקה, אבל אין לך האוס?” בזמן שמתנגן קטע של ג’ואי נגרו. אבל הן בוטנים לעומת המקום הראשון, שהולך בקלות לגיג בחדר הקטן בתמר’ז לאונג’ ביחד עם אגוזי, כשבאמצע המיקס אחד הבעלים מוציא לנו את הראש מהפטיפון מבלי לומר מילה ולוקח אותו לחדר הגדול. הזיכרון של השקט מפתיע את מעט הרוקדים על הרחבה והנטישה האיטית שלהם מלווה אותי עד היום. זה היה נורא.

***

בדיוק מה שאנחנו אוהבים. קייט סימקו

אחרי מעשי הזוועות האלה, מגיע לכם סט לשבת.

יותר מידי זמן לא אירחנו במדור תקליטנית לוהטת. אז היום, בהקשר צמוד לחגיגות מתיו דיר שנערכו כאן בשבועיים האחרונים, אנחנו מציגים את קייט סימקו. הדי ג’אית המצוינת הזו מגיעה משיקאגו וממש בקרוב אלבום הבכורה שלה יוצא בספקטרל סאונד, שלוחת הדאנס של גוסטלי אינטרנשיונאל. הסט של סימקו מכבד את מסורת ההאוס של שיקאגו, מתובלן בטכנו דיטרויטי, משלב קטעים קלאסיים עם כאלו שעוד לא ראו תאריך הוצאה רשמי. במילים אחרות, בדיוק מה שאנחנו אוהבים.

הנה הוא כאן להאזנה/הורדה.

ניב יעלה לנגן בשסק, הערב מ-22:00 ועידית עם ניב ארצי בלייקה החל מ-23:00. אתם נדרשים לשני המקומות.

נשיקות.

ביום של הפצצה

tapud — Sat, 14 Aug 2010 13:04:52 +0000

לא יודעים מה אתכם, אבל אנחנו נהנינו ביום חמישי. עד כדי כך, שאתמול היינו זקוקים לפסק זמן לצורך התאוששות. נהנינו מהקהל, האווירה, האלכוהול והסמים; נהנינו לראות פרצופים שמלווים אותנו כבר למעלה מעשור על הרחבה לצד דם חדש שחווה מועדונים בצורה אחרת והיתה לו הזדמנות די נדירה לראות מה זו “מסיבה באומן” – במובן הכי קלאסי שלה, ללא שום תופעת לוואי של אלימות או אגרסיביות. וכן, נהנינו גם לשמוע מחמאות על הבלוג מכל מיני אנשים שאנחנו לא מכירים וגם מאלה שכן. והכי נהנינו ממתיו דיר.

ארטילרייה כבדה: מתיו דיר

דיקסון היה אמנם טוב – עם קטעי הפסנתרים הארוכים והמלודיים, הטיפוס ההדרגתי והזרימה – אבל לטעמנו זו כבר הפעם השנייה ברציפות בה אנחנו מרגישים שהוא גוזל זמן יקר הן מהתוצרת המקומית שזקוקה לאירועים כאלה כדי להוכיח מה היא שווה, והן מדי ג’יי אורח מעניין ממנו. הסט שלו היה מהוקצע – מעט יותר מדי אפילו – מהודק, אפקטיבי ומשופע בקטעים שגם אנחנו מנגנים, אלא שבאותה מידה היו יכולים שלומי זידן, פרטוק או עפרי גופר לעשות עבודה לא פחות טובה ממנו. אנחנו לא רוצים להיכנס לשיקולי הפקה. יכול להיות שהתוספת שלו באמת השתלמה כלכלית או לפחות מיתוגית – כלומר ששני שמות חצי מוכרים אטרקטיביים יותר מאחד עם חיזוק מקומי בלבד – אולם מבחינה אמנותית הוא הרגיש לנו מעט מיותר. כי בעוד שדיקסון, שנשמע כמו די ג’יי מקצוען, מנוסה ולא מסעיר, מתיו דיר הוא אמן גדול. את הזמן שלו על העמדה הוא ניצל כדי לנגן מוזיקה שלא שומעים כאן; קשוחה, פיזית, מינימליסטית ומהפנטת. שפה שכמעט ולא מדוברת כאן ונמסרה לנו על ידי הדובר הרהוט ביותר שלה. הוא היה האנטיתזה של כל הקני דופים המתנשאים שמתמגלים קהל מעולה במובן מאליו. זה היה סט של די ג’יי שבטוח בקטעים שלו ויודע להסתכל על התמונה הגדולה – הסיפור של כל הערב – כמו גם על המניפולציות הכי קטנות שמשפיעות עליו. מי שציפה לטכנו מלודי, רמיקסים לשארלוט גינזבורג או שירים מהאלבום החדש פשוט לא ידע למה הוא נכנס, או שפשוט לא קרא את הבלוג הזה בשבוע האחרון.

***

באלרים, היוניבומרס

בזמן שאנחנו מעסים את הקרסוליים הכואבים, פאקט מגזין שוב שיחקו אותה עם סט לשבת שהיא גם שבת של צ’ילל אאוט פוסט מסיבה שכזו.
הכוונה למיקס השבוע שלהם – עכשיו להורדה באתר – שמגיע הפעם מהיוניבומרס (לוק קודרי וג’אסטין קרופורד), אנשי הליין המיתולוגי “אלקטריק צ’ייר” בעבר ומפיקי פסטיבל “אלקטריק אלפנט” בהווה.
במשך 13 שנה הריצו היוניבומרס את “אלקטריק צ’ייר” במנצ’סטר, ואירחו בערבים שמות כמו ת’יאו פאריש, מוריס פולטון, קרל קרייג או חברי מטרו ארייה. מבחינה תרבותית המסיבות שלהם לא רק חיזקו את הזיקה ההיסטורית של העיר לתרבות המועדונים, אלא גם כתבו את ההווה והעתיד שלה בסיפור. קצת כמו המסיבה של יום חמישי, הם מבדילים את מי שממשיך להתפרק על המורשת של ההאסיינדה ומי שמפנים את הרוח שלה ולוקח אותה אל השלב הבא. כאן בדיוק ההבדל בין אלו שמעדיפים רצף לעוס של להיטים לבין אלו שיודעים איך לשבץ גם טרק מוכר בקונטקסט הנכון, בו הוא ישמע שוב רלוונטי.
התפריט המוזיקלי של היוניבומרס – שמתחיל בעריכה הרב גונית של האוס, טכנו, דיסקו, סול וג’אז, ממשיך בבחירת האורחים למסיבות שלהם ומזוהה גם בליין אפ של הפסטיבל – הוא משהו ללמוד ממנו. הם מחזיקים בתפישה רב שכבתית של אוירה ומסר, יחודית ועדין נגישה. הבחירות שלהם יכולות להיות קלאסיות – כמו באוסף המסכם של “אלקטריק צ’ייר” שהוציאו ב-2008 “Electric Chair – Saved My Life” או בקטעים אלומים שנבחרו בפינצטה, ממש כמו בסט השבת הנוכחי. היוניבומרס מגישים כאן שעה אקלקטית על בי פי אם נמוך בה הם משלבים את סלאם וילאג’ עם ונגליס, שיר מרוקני עם הבי ג’יז, את אנימל קולקטיב עם ג’ינו סוקיו. לכאורה, רצף שרירותי של שירים וקטעים אינסטרומנטלים יפים. אלא שהחיבור בינהם, הוא זה שהופך את השלם לבעל ערך גבוה יותר מסה”כ הרכיבים. זו, מבחינתנו, אומנות העריכה במיטבה. ולשם כל מי שרוצה להיות די ג’יי, צריך לשאוף.
מלבד זאת, האוסף מסתיים עם אחד מהרגעים הכי מרגשים שיצאו מהעשור הקודם; של Touch Me I’m Going to Scream של מי מורנינג ג’אקט, שמי שקצת מכיר אותנו יודע כמה טחנו אותו. לנו זה מרגיש כאילו הם ידעו שביום חמישי איבדנו את עצמנו לדעת על רחבת האומן 17, ויותר מזה; זהו רגע נדיר בו אנחנו מרשים לעצמינו להשתמש במושג החמקמק “באלרי” ולהבטיח לכם שהשעה הזו, היא בדיוק מה שאתם צריכים. בשביל לסגור יפה את השבת, ובכלל.

הורידו את הסט כאן

נשיקות

דיקסון ג’וניור

tapud — Thu, 12 Aug 2010 12:21:18 +0000

מכל הטירוף שנכנסנו אליו בעקבות הגעתו של מתיו דיר לאומן 17 הלילה, כמעט ושכחנו את מי שינגן ביחד איתו – די ג’יי ההאוס הגרמני הוותיק דיקסון. בפעם הקודמת שדיקסון היה פה, בברזילי ביחד עם דג’ולז, הוא אמנם היה קצת משעמם – אנחנו זוכרים את עצמנו סופרים את הדקות עד שייעלה במקומו הצרפתי וייעשה קצת בלאגן – אבל לא נחזיק את זה כנגדו. נזכור לו את הפעם הראשונה שהגיע לארץ, למסיבה בפטיש הישן בנחלת בנימין ובשיא התקופה האלה גוטמנית הרביץ סט האוסי רך, חם ומעודן; את הסט בסדרת “באדי לאנגוויג’” של גט פיזיקל, הקילומטרג’ הבלתי נגמר שלו במועדונים ברלינאים ואת השתייכותו לכנופיית Innervisions (יחד עם Ame והנריק שוורץ).

רק שלא יבייש את הפירמה. דיקסון

מדיקסון, אנחנו לא מצפים לפחות מחימום מדוד ואלגנטי עם סאונד אורגני – קטעים פרקאסיביים, קצת ווקאלז וחפירות ארכיאולוגיות בתיק התקליטים העמוק שלו – שיישמע פיצוץ במערכת של האומן. הנה שלוש דוגמאות לכמה טוב הוא יכול להיות:

Dixon & Ame Live @ Awakenings Festival, Halfweg, Amsterdam – 27-06-2009 by R_co

Dixon Live @ Spain Is Different Goa Fabrik Madrid – 12-10-2008 by R_co

Dixon Live @ Trinity Nightclub, Seattle US – 15-03-2005 by R_co

נתראה על הרחבה,

נשיקות

ספישל מתיו דיר של תפו”ד @ תדראףאם

tapud — Tue, 10 Aug 2010 14:15:15 +0000

היה שמח בספיישל מתיו דיר שהכנו עבור תדר אףאם. בשעה הראשונה התרכזנו בשירים של ממש עם לא מעט רמיקסים ליוצרים אחרים ובשעה השניה חזרנו לתת בראש כרגלנו קודש.

הנה הטראקליסט השלם:

Matthew Dear – You Put A Smell on Me

XX – VCR // Matthew Dear Remix

Charlotte Gainsbourg – Time of the Assassins // Matthew Dear Remix

Matthew Dear – Little People // Black City

Matthew Dear - Elementary Lover // Koze Remix

Matthew Dear – And in the Night

Matthew Dear – Soil to Seed

Matthew Dear – Don and Sherry // Hot Chip Remix

Matthew Dear – It’s Over Now

Matthew Dear – Grut Wall

Matthew Dear – Sound and Vision

Matthew Dear – Slowdance

The Postal Service – We Will Becoming Silhouettes // Matthew Dear Remix

****

Black Strobe – I’m A Man // Audion Remix

Matthew Dear – Dog Days

Osborne – Africa

Matthew Dear and Seth Troxler – Hurt

Matt John – Olga Dancekowski // Audion Remix

Gadi Mizrahi – Can’t Stop this Feeling

Audion – Mouth to Mouth

Ellen Allien – Out // Audion Remix

Matthew Dear – Monkey

החדשות הטובות באמת היא שהתכנית הוקלטה ע”י החברים מתדר, וברגע שנקבל את הקובץ נעלה אותו לכאן.

תודה לכל מי שהאזין ולהתראות ביום חמישי

דיר אל בלאח

tapud — Sun, 08 Aug 2010 09:54:31 +0000

הלילה ב-23:00 נקדיש את התכנית הדו-שבועית שלנו בתדר למתיו דיר. יש מעט מאוד מפיקים שראויים לג’סטה הזו ודיר, שגם יגיע ביום חמישי לסט באומן 17 בתל אביב, הוא אחד מהבודדים שעבורם אנו מוכנים לשבור את קונספט הסט של התכנית שלנו ולהרחיב מעט על פועלו. השעה הראשונה תתפקס על דיר היוצר, כולל קטעים מ”Black City”, אלבומו החדש והמצוין שייצא בשבוע הבא, ואילו השנייה תתמקד באודיון, הפסבדונים הטכנואידי שלו. בין לבין נשמיע גם גם קטעים מהלייבלים המעניינים בהם הוא מעורבב, Ghostly International ו-Spectral Sound.

הנה כמה קטעים שבטח ננגן:

הערב ספיישל בתדר וביום חמישי באומן 17, מתיו דיר

האזינו הלילה כאן ונשיקות

אב הבית

tapud — Fri, 06 Aug 2010 10:04:14 +0000

אם זה היה תלוי בנו, היינו נותנים לכל די ג’יי לקרוא את הראיון שערכו ברזידנט אדויזור עם קרייג ריצ’ארדס, לפני שהוא עולה לתקלט. זו לא עוד שיחה בנאלית על מוזיקת מועדונים, אלא על אמנות, סיפוק, ייעוד, דבקות במטרה, אמונה עצמית, סדרי עדיפויות, השלמה והשילוב שלהם בחיים. ריצ’ארדס, כמו בכל ראיון עימו, מצטייר בו כאיש רוח נדיר בתוך עולם של דגנרטים ומספר בכנות מדוע הוא מעדיף מדי שבוע את הבית הלונדוני שלו – פאבריק – על פני נסיעות מיותרות מסביב לגלובוס, הופעות בפסטיבלים ומסיבות ענקיות.

איש רוח נדיר בתוך עולם של דגנרטים - קרייג ריצ'ארדס

למרות שסירב לשתף פעולה עם קריירה זוהרת מלאת דוגמניות וקוק כפי שייעדו לו המגזינים בתחילת העשור הקודם, ולא הפך לסופרסטאר די ג’יי כמו חברו סאשה – והוא יכול היה להיות אחרי שטיירנט, המסיבה המשותפת לו, לסאדה וללי ברידג’ הפכה לבון טון של דוגמניות, קלאברים מתוחכמים והמילייה האמנותי של לונדון – קרייג ריצ’ארדס הוא אחד הדי ג’ייז הכי משפיעים של התקופה. הוא הראשון שהביא ללונדון צלילים גרמניים מינימליסטיים, שילב את האחראים להם – מישאל מאייר, וילאלובוס, סטיב באג – בליין אפ של פאבריק (ריצ’ארדס הוא האגוזי של המועדון – די ג’יי הבית ובוקר של התוכנייה) ואיחד אסתטית בין החלל, המוזיקה והקונספט. במידה רבה הוא זה שאחראי על החדירה של הצליל הברלינאי ללונדון, שליפתו מהאנדרגראונד והפיכתו לתו תקן. הוא גם זה שמעצב את הפליירים, אתר הבית ועטיפות המיקסים של המועדון. בדומה ליוצרים טוטאלים אחרים שגם שמו את האמונה באחידות השפה הגראפית כמסר והפיכתה לרכיב אינטגרלי של זהות המותג – פיטר סאביל ועבודתו עם ההסיינדה ופאקטורי, נוויל ברודי וה”פייס” של שנות השמונים, מארק פארו והפט שופ בויז או ג’יימס לאוול ו”מו ווקס” – גם אצל ריצ’ארדס אפשר לראות רבדים עמוקים של תפישה חזותית והשלמה ויזואלית ליצירה המוזיקלית שלו. העבודות שלו מודעות ומדויקות, מלאות בריפרורים לזרמים פוסט מודרניסטים בעולם האומנות הפלסטית ואת זה הן עושות מבלי לאבד מהמקוריות שלהן. אגב, הוא גם מאייר מוכשר.

עטיפות מייצגות לטיירנט

אנחנו אוהבים את ריצ’ארדס לא רק משום שהוא די ג’יי מצוין עם טעם יקר, כפי שתוכלו לשמוע בסטים שצירפנו, אלא מכיוון שהוא אדם שפשרה יצירתית לא נמצאת בלקסיקון שלו. זה נכון שבלונדון יש לך את הפריבילגיה לא להתפשר ועדיין לפנות לקהל גדול, אבל ריצ’ארדס – עם החיבה לתקליטים, הסטים המאופקים שמושתתים על זרימה ואחידות במקום פיצוצים והידע הרחב שלו בהיסטוריה של האמנות – משמש דוגמה הפוכה לכל מי שחושב שמיקסוס עשרת הגדולים של ביטפורט זה להיות די ג’יי. כשהוא אומר שהוא תמיד מעדיף חדר קטן וצפוף עם אנשים מוכרים וללא סיפוקים מיידיים על מסיבות המוניות עם להיטים, הוא נוגע בתחושות הכי עמוקות שיש לנו לגבי מועדונים.

פאבריק, לונדון - אסטטיקה היא רכיב אינטגרלי בזהותו של מועדון

שמענו את ריצ’ארדס הרבה פעמים בחיים שלנו – בפאבריק, במסיבה השנתית שהוא עורך באלבו רום במסגרת הקרנבל של נוטינג היל, באלנבי 58 (מסיבת ההשקה למגזין מבטיח בשם די ג’יי העיר שנערכה לפני יותר מעשר שנים), בברזילי ובאומן 17 בירושלים; הוא תמיד היה אלגנטי, מדוד, לא מתלהם, עם פלואו מעורר קנאה וטונות של סטייל. את זה אתם יכולים לשמוע בעצמכם בשלוש דוגמאות מייצגות, מתקופות שונות, שמלמדות שיש אנשים שכנראה לעולם לא ייאבדו את זה.

הנה 4 שעות של בק טו בק יחד עם לי ברידג’ ממסיבת טיירנט בצפון קרוליינה: מלפני 7 שנים

זה פודקאסט שהוא הקליט לפני חודשיים:

וכאן הוא מנגן באפטר פארטי, לא ברור איפה לא ברור מתי:

נשיקות

טרקטוקר

tapud — Fri, 30 Jul 2010 11:40:33 +0000

הכל באשמת גיא גרבר. “למה אתם מנגנים עם סראטו?” הוא שאל, אפילו עוד לפני שהתקלקלה לנו הקופסה הקודמת. “תעברו לטרקטור. יש לו סאונד יותר טוב והוא יותר אמין כי החברה שמייצרת אותו, נייטיב אינסטרומנטס, היא חברה יותר טובה מריין, זו של סראטו”. גם לנדב רביד יש מניות בסיפור הזה. אחרי שהלך הסראטו פקאקט, וסיפרנו לו את האבחנות של גיא הוא עודד אותנו. לו עצמו יש טרקטור, כך אמר, והוא נהנה מכל רגע. יש יותר פונקציות, יותר אפקטים, יותר שליטה על המוזיקה והסאונד יותר טוב. ואנחנו, מה אנחנו מבינים בכלל לעומת שני אלה? הרגשנו כמו פליט מרואנדה מול אשת מכירות שמסבירה לו על ייתרונות הבלקברי לעומת האיי-פון בעוד שהוא בכלל מתפלא שיש מכשיר שאפשר לדבר איתו.

אין אחרת - סראטו סקראטצ' לייב של ריין

שלמים עם החלטתנו להתנסות בתוכנה שלפי המשתמשים בה היא “בעלת אורך נשימה בניגוד לסראטו החד פעמי” הזמנו לנו בעזרת חבר מקומבן את הקופסה של נייטיב אינסטרומנטס שהגיעה בדואר לפני חודשיים. ההתחלה היתה אמנם קשה, אולם לא התייאשנו – “לוקח זמן להתרגל” אמרו הסניגורים של הטרקטור, ומאז הם ממשיכים לשאול ולהפציר – “נו כבר התרגלתם?” השבוע, אחרי שכבר עברנו איתו קילומטראז’ ארוך למדי אנחנו יכולים כבר לומר בביטחון מלא – עשינו טעות. מרה.

אין מה להשוות בין הטרקטור לסראטו. כן, אנחנו יודעים, הסאונד יותר טוב בהרבה – אמ.פי 3 נשמעים בו כמו וואב – ויש פונקציות ואפקטים והתוכנה מתקדמת בצעדי ענק ותומכת בתיקלוט ברמה הגבוהה ביותר. אבל חסר לה את הדבר המהותי ביותר – היא לא כיפית. השבוע למשל, החלטנו שאת התוכנית שלנו ברדיו תדר ננגן על סראטו. רק לשם הניסוי הקל. רצינו שזה יהיה סקס חפוז עם האקסית, שיבהיר לנו שהאישה הנוכחית היא הנכונה. אלא שהסקס היה נהדר. מושלם. מלא באהבה, תשוקה וגעגועים. ושוב, בעיקר כיפי. אין מה להשוות בין הממשק הידידותי, המזמין, האינטואיטיבי והנוח לשימוש של הסראטו לעומת הסירבול הטכנוקרטי של הטרקטור שבו אמנם יש יותר אפשרויות, רק שאלוהים יודע איפה הן מתחבאות בתוך כל האופציות. יותר משהיא תוכנה לתקלוט, טרקטור היא כתב חידה מתוחכם שצריך לפענח; דרך חתחתים שבכדי להגיע אל הגאולה – ולפעמים הגאולה היא רק החלפה של הפטיפונים בדיסקים, או ניסיון לסגור לופ – חייבים להיאבק בה.

אנחנו עדיין לא אומרים נואש ומבטיחים לתת לטרקטור עוד ניסיון, אבל לא מתביישים להודות בפני כל בעלי הסראטו בקנאתנו. כיום, רגע לפני עוד גיג, היא בוערת מתמיד.

לא מסכימים איתנו? יאללה תנו לנו את זה בתגובות!

****

ואם כבר שאלתם את עצמכם “איזה קטעים ניגנו לכל הרוחות בתכנית האחרונה של תפו”ד בתדר” וגם הוספתם איזו הלקאה קטנה על שלא שמעתם, הנה הפלייליסט המלא של התכנית:

שעה ראשונה (עידית):

Hermanez – Do You – Original Mix // Kling Klong

Ryan Crosson – Don’t Look Further // Spectral Sound

Rills – Slit – Chez Damier Raw Mix // Bass Culture Records

Aldo Cadiz, Antonio De Angelis – Sweeter Than / Tiefschwarz Remix // Supernature

Robert James – Sleep Moods – Dyed Soundorom Remix // Hot Creations

Robert James – Connected // Hot Creations

Luna City Express – Mr Jack Robags Remix // Moon Harbor

LocoDice – La Bicicletta Original Mix // Coocoon

שעה שנייה (ניב):

Rocket Vs. Peretz – 2 Souls Alone – Rocket’s 2000 Lost Seeds Mix

Dave Ellesmere – Allways Love // Supplement Facts

Soldiers With Limits – Get Paid // Supplement Facts

Wolf + Lamb – Want Your Money // Dyed Soundorom Wants Your Love Remix

Lee Jones – Closed Circus / Nick Hoppner Remix

Nick Hoppner – Umbrella Pitch Original Mix

Pantytec – maybe not

Andrade – Lucky Street Original Mix

Pablo Denegri – Koboldmaki Dreams Barem Remix

Afrilounge – Jericho Horns – Original Mix // Connaisseur Recordings

Ricardo Villalobos – 808 The Bassqueen // Lo-Fi Stereo

***

בקשר לגיג שהזכרנו קודם לכן, הרי שהוא מתרחש היום בליין המסיבות המשמח מיסשייפס, שמשתלט מדי שישי על המילק והברייקפסט. אנחנו ננגן בברייקפסט האוס וטכנו וננסה לשחזר את מה שעשה שם ביום רביעי מרקו רזמן (פראיירים, איך לא באתם???), שנתן את אחד הסטים המהודקים והכיפיים ששמענו בשנה האחרונה. גם אם יש לכם דעה קדומה על הברייקפסט בגלל ניסיון העבר, דעו לכם שבמיסשייפס מגיע למקום קהל אחר לחלוטין – כזה שנכנס לשירותים גם על מנת להשתין – ואנחנו הולכים לספק לו את הקרקע הכי טובה שאנחנו יכולים כדי שייהנה, כלומר שתהנו.

***

אז והיום - ג'ף קיי

וכמובן שלא נשאיר אתכם בלי סט לשבת, הפעם מהסדרה המשובחת של רזידנט אדוויזור שמזמן לא הפנינו אליה. מי שאמון על המיקס היום הוא ג’ף קיי הצרפתי, הבעלים של הלייבלים סילוור נטוורק וקראק אנד ספיד, די ג’יי בחסד עליון – באמת שאין על הצרפתים – והרמיקסר של “In My System” של דה גאת’רינג, ההרכב של צמד הוותיקים כריס קריאר ושז דמייר. הרמיקס של קיי הוא להיט ענק, שאפשר לשמוע בסטים של די ג’ייז משונקי ועד וילאלובוס, כולל תפו”ד. מי שזוכר משהו מהניינטיז, ראוי שיזכור שהוא גם אמון על שלושת החלקים של הסדרה המעולה “My House” בלייבל “דיסטאנס”. הסט שלו עמוק, מהפנט ועם בי פי עם נמוך, מה שהופך אותו למתאים גם לשעות של לפני הפעילות. שימו אותו בבית עם דרינק מוקדם ויש לכם חימום אולטימטיבי ומזמין.

הנה הסט

נשיקות