אנחנו מאוד רוצים לחזור ולנגן שוב כלהקה עם נגנים והיינו שמחים לחזור לעבוד עם ההרכב הקודם “רד קוטון”. אנחנו מאוד מאמינים בחברה האלה. חוץ מזה, לא היינו מתנגדים לאיזה ווקאל של ג’ימס פאנטס או מאתיו דיר וכמה טיפים מקאריבו שהוא גאון.

באולפן היינו מאוד רוצים לשבת לסשן עם אנדרו וות’רהול. הוא השפעה ענקית עלינו. גם ג’ואקים שמגיע לתקלט במסיבת הריליס הוא מפיק אדיר ויש הרבה מה ללמוד ממנו.

למי הכי הייתם רוצים לעשות רמיקס/אדיט?

אנחנו עובדים דיי הרבה על אדיטים ומאוד אוהבים את זה כבר הספקנו לעשות כמה לאיין דיורי, ג’ינו סוקיו, נייק קייב ויש עוד כמה תכניות מעניינות על הפרק.  כרגע מאוד היינו רוצים לעשות רמיקס להרכבי רוק למשל THE HORRORS או BLACK ANGELS. אנחנו בטוחים שיהיה מרתק לקבל נגישות לערוצים שלהם.

חוץ מ”I’m a Cliche” – איזה לייבלים ואמנים מעניינים אתכם?

טוב יש המון. מכאלה שלא קיימים כבר ועד חדשים שלא מפסיקים להפתיע רק בשביל לזרוק כמה שמות -

בהאוס וטכנו יש את MATEMATICS , RUSH HOUR ,CLONE. מאוד מאוד אוהבים את המוסיקה מדטרויט ושיקגו – מיסטר פינגרז, קרל קרייג ופלאנט אי.  בדיסקו וכאלה יש את מוריס פולטון שהוא מדהים בעינינו ואת DJ HARVEY האלוף שגם הליבל שלו מעולה. גם החברה מ”קוממה” של מת’יאס אגואיו ממש טובים ושלא נשכח את איוון סמאדג’ והליבל שלו KILL THE DJ שהוא אחד המגניבים ביותר, השפעה ענקית !!

קצת מובן מאליו אבל חשוב לציין את DFA ו-LCD ששינו את כללי המשחק. ואנחנו גם מאוד אוהבים את WARP של פעם ואת TERRIBLE ו STONES THROW. ויש עוד מלא.

נניח שלא הייתם עושים מוזיקה – מה כן?

דורי: ממש קשה לחשוב על חיים בלי מוזיקה…..בטח הייתי חזאי

ניב: אני חושב שהייתי מתעסק בבישול. אני מאוד אוהב את התחום ויצא לי כבר לצבור ניסיון ולעבוד כטבח, ויכול להיות שיום אחד אני אעשה אם זה משהו אבל כרגע אני הרבה יותר אוהב לעשות מוזיקה ולתקלט. אני גם מאוד אוהב כדורגל. יכול להיות שאם הייתי כישרוני מספיק כדי לשחק ברמה מקצוענית הייתי עושה את זה, אבל אני לא!

ומה מזין אתכם חוץ ממוזיקה?

דורי: ארוחות שחיתות, קולנוע טוב,לשחק טניס ולישון

ניב: אני מאוד אוהב לאכול ולבשל זה נותן לי המון השראה הייתי שמח לקרוא יותר ולראות עוד מלא סרטים. בטלוויזיה אני רואה בעיקר כדורגל זה הפרוזק שלי!

ולסיום הפינה האהובה: תודה לכל אלה שהביאנו עד הלום. 5 בחירות מכל אחד, בבקשה:

ניב:

Can – Spoon

קטע מדהים מאלבום מדהים שלא נמאס עלי אף פעם וגם תאוריה מעניינת מאוד על סכו”ם מפי המשורר הדגול דמו סוזוקי

Deux – Game And Performance

אני לא אדם ציני בדרך כלל אבל הביצוע המחאתי הזה של ההרכב הצרפתי זה הכי הסטייל שלי בעולם. מת על זה! מרגש! מנגן אותו בכל הזדמנות

Psychic TV – Godstar

אני מכור לפסיכים האלה, מנסה להשיג כל קטע שיצא להםולכל מי שהיה קשור אליהם. בחרתי בקטע הזה כי הוא היה הראשון שלהם ששמעתי. זה שיר מדהים שמדבר על איך בראיין ג’ונס (מהרולינג סטונז) הוא כוכב אלוהי. יפה לא?

Happy Mondays – Tart Tart

אני אוהב תגרוב המסטול בשירה של שון ריידר והפריטה של הגיטרה. קטע שמעיף, נגנתי אותו אולי מיליון פעם

Suicide – Ghost Rider

סינטסיזר, מכונת תופים ואלן וגה. אני חושב שההרכב הזה באמת גרם להרבה מפיקים לרצות להתאבד. שיא הקוליות

***

דורי -

FAD GADGET – Back to Nature

יש מצב שכל תיקלוט שלנו נגמר (או רק מתחיל)בקטע שלהם. הסאונד הזה חוזר אליי בגדול

Lindstrom – I feel Space

האמת שלפני זה די שנאתי האוס דיסקו ומה שמסביב

Joy Division – Warsaw

כן כן גם אני מושפע

Damned – New Rose

רוקנרולללה!

Kraftwerk – Showroom Dummies

הלהקה שגרמה לי לשבת מול מחשב. אני לא יודע אם זה טוב, מה שבטוח זה שהם פתחו לי עולם חדש של סאונד ויצירה

***

עד כאן רד אקסס בתפו”ד. ביום חמישי הם יעלו על העמדה של הבלוק עם חברים מקומיים ועם ג’ואקים והולך להיות לא פחות מרוקנרול. תודה דורי וניב, יצא תענוג!

נשיקות

]]> http://www.tapud.co.il/archives/4642/feed 3 http://www.tapud.co.il/archives/4625 http://www.tapud.co.il/archives/4625#comments Mon, 30 Jan 2012 10:50:33 +0000 tapud http://www.tapud.co.il/?p=4625 העובדה שתל אביב מקבלת את רד אקסס כגיבורים בזמן אמת מעידה על ההתקדמות שעשתה תרבות חיי הלילה המקומית. כמי שזוכרים את הדחיות שספג גיא גרבר בתחילת דרכו מיחצנים, בעלי מועדונים ובליינים מעוקמי אף, אנחנו מתענגים על החיבוק החם לו זוכים ניב ארזי ודורי סדובניק; כבר עכשיו, כשהם עוד יכולים לבחור בין רון חולדאי ודב חנין ולא גרים בברלין/ פריז/ מדריד/ אל.איי, מגיע קהל מעריצים עירוני שנותן בהם אמון ורוצה לשמוע רק אותם, ללא צורך בשחקני חיזוק זרים.

ובצדק: לסטים המהודקים והמגובשים של רד אקסס – בהם מתנגנות בעיקר הפקות שלהם – יש נטייה להפוך את כל מי ששומע אותם. ביום חמישי הקרוב הם ישיקו בבלוק – ביחד עם ג’ואקים – את הריליס החדש שלהם בלייבל המצוין I am A Cliché, שהפך אחרי תקופת נדודים קצרה למגרש הביתי שלהם. לרגל המאורע הגיעו ניב ודורי למנהלת תפוד לראיון עומק שבו הם יציגו את ההשפעות, הגישה, המסיבות והמוזיקה שהופכות אותם למי שהם. אז היום ומחר יהיו כאן וידויים חושפניים, קטעי ארכיון נדירים ובעיקר מוזיקה בת זונה. הריעו לרד אקסס!

****

ניב: “עבורנו הכל התחיל בתיכון, כשלהקות כמו ג’וי דוויזן, קרפטווארק וקאן הגרמנים פתחו לנו עולם חדש ובעצם גרמו לנו לרצות להתחיל לנגן. שנינו הגענו מבתים מוזיקליים וכבר בגיל צעיר קבלנו בסיס של רוק קלאסי, דיסקו ואייטיז. אני זוכר את אבא שלי שר ‘פה פה פה פה פה פה פה פה’ לצלילי ‘פסיכו קילר’ של טוקינג הדס.

בערך אז, באחד מהחופשים הגדולים, יצא שהיה לי בית ריק והיינו נפגשים אצלי ומנגנים בלי הפסקה על גיטרות לא מכוונות את השניים וחצי אקורדים שידענו. בהתחלה רק רצינו שיהיו לנו כמה שירים ומד האיכות לא היה גבוה במיוחד. בהמשך התחלנו לעבוד כלהקה ואחרי כמה שנים של התבשלות וחזרות התחלנו להופיע עם ההרכב ‘רד קוטון’, שכלל בנוסף אלינו את יובב ארזי אחי הצעיר, אודי נאור ואור רימר.

הופענו הרבה ובכל מקום שהיה אפשר. מהבימה הייניקן דרך הפרילנד ועד לריף רף, כשהוא רק נפתח. בהמשך גם הקלטנו אלבום שסיכם את התקופה ואחריו יצאנו לחפש כיוונים בחו”ל. רצינו אנגליה אבל זה לא הסתדר אז בסוף נחתנו באמסטרדם ושם הכל השתנה. חשיפה לסטים של דיג’ייז כמו ג’ואקים וטיגה והופעה בלתי נשכחת של דאפט פאנק גרמו לנו לחוות רוקנרול ממקום אחר שהטיס אותנו לגמרי.

כשחזרתי לארץ הבנתי שאני רוצה להתחיל לתקלט ברצינות ודורי הבין שהוא רוצה להפיק מוזיקה אלקטרונית. הניסיון שהיה לי לפני זה היה כמה תקלוטי רוק בריף רף. שמענו המון מוזיקה אלקטרונית והכי קל היה להתחיל במה שהזכיר לנו את מה שהיינו הכי מחוברים אליו – מנצ’סטר וההסיאנדה – ומשם לאסיד האוס ואלקטרו אמריקאי.

אני זוכר את השנה הראשונה של החפירות בתרבות הקלאב והמוזיקה שלה כדבר מדהים ומרגש וכהתמכרות שרק הפכה ליותר קשה. אחרי זמן מה הרגשנו שאנחנו לא מוכנים לוותר על החיבור בינינו והתחלנו להפיק דאנס. אני גם זוכר טוב את הפעם ששלומי זידן ביקר אצלנו באולפן ואמר שאנחנו צריכים לנסות להוציא את החומרים ושזה לגמרי ‘שווה רליס’.

שלומי עזר לנו עם זה מאוד ושלח את הקטעים לחבר מהתעשייה באמריקה. הם הגיעו לניק צ’וקונה שבאותם ימים היה ה-AR בליבל ‘סטטרה רקורדינגס’ והוא בחר שלושה קטעים לרליס הראשון שלנו שיצא ב-2010 .

במקביל לתקלוטים בעיר עבדנו המון על הסאונד שלנו, המשכנו להפיק וגם השתתפנו בתחרות רמיקסים של ביטפורט ליילו, חלוצי האלקטרוניקה השוויצרים. הרמיקס שלנו ביחד עם זידן הגיע לשלושת הפיינליסטים ויצא לאור באותה שנה. הקשרים הבאים הגיעו מ’קלאס רקורדינגס’ שמברלין, לייבל צעיר שמנסה לפמפם האוס חם ואמיתי, שם שחררנו רליס אחד בשם ‘בלה’ ועוד רמיקס וסינגל שזכה לתגובות חמות. ‘ג’ולי ג’ימס הברלינאי, לייבל בוטיק של די ג’יי קאוס (לשעבר בהרכב המעושן טרנובה ועכשיו ב-DFA) שם יצא בינתיים ריליס תחת השם ‘PROMO ONLY 1′ והבי סייד PROMO ONLY REMIX. לקטע קוראים ‘שירוקו’ ועל הרמיקס אחראיים RUNWAY, הרליס הרשמי אמור לצאת בקרוב יחד עם קטע נוסף. מבטיחים שיש למה לחכות.

בקיץ האחרון שלחנו המון קטעים לליבלים שאנחנו אוהבים והתשובה המעניינת ביותר הגיע מהליבל IM A CLICHE של קוסמו ויטאלי. הוא ממש אהב אותנו ורצה שנשלח לו עוד דברים. אחרי שבחן את כל האפשרויות הוא החליט להוציא אי פי.

הריליס החדש מתאפיין בסאונד מאוד תעשייתי ואפל אפשר לראות את זה גם לפי העטיפה שמאוד מושפעת מאינדסטריאל.  את הרליס עצמו מקדם כפרומו אדיט שעשינו עם ניב הדס לנייק קייב וזו עוד דוגמה לקו המוזיקלי של הלייבל.

מבחינתנו העבודה מול קוסמו היא דבר גדול שמאפשר לנו ללכת רחוק ובכיוון שאנחנו רוצים, איפה שנוכל להוציא משהו שהוא יותר ‘אנחנו’;  קטעים יותר מוזיקלים, Pאנקים ופסיכדליים בשילוב עם שירה וכלים אנאלוגיים. אנחנו מאוד אוהבים את העולם הזה ומשתדלים מתי שמתאפשר להתארגן על עוד סינטסיזר או מכונת תופים. בגדול זה גם מאוד משפיע על העבודה שלנו באולפן שמתבססת יותר על נגינה והקלטות לייב”.

עד כאן חלק 1, מחר דורי וניב יהיו כאן שוב עם עוד טופינים מוזיקלים והפתעות
נשיקות

7. לא תיאלצו לברוח לשירותים כדי להתאוורר
8. לא יגיע קהל שלא היה בחיים במסיבה, מכיר את הדי ג’יי מגלגלצ ולא יודע לאיזה מוזיקה לצפות
9. אם יגיע קהל שלא היה בחיים במסיבה, הוא לא יחשוב שמסיבה היא אירוע שבו מתקיים מאבק תמידי על מקום פנוי כשברקע מתנגנת מוזיקה לא רקידה
10. חיים טופול לא יבוא

הביקור הראשון של סבו קיי בישראל חרוט במוחי כאילו היה אתמול. זה היה בינואר 2005 במועדון קפה-ברזילי, ההוא ברחוב ברזילי פינת לבונטין, ואני עדיין זוכר את התחושה הראשונית שהוא הביא איתו. הוא היה הדי ג’יי הראשון שהביא אלינו את הצליל של ברלין המתחדשת. זו שלימים תהיה מפורסמת בזכות הברגהיין-פנורמה והווטרגייט. מובילי, הלייבל שלו ושל אניה שניידר, עוד היה בתחילת דרכו, וסבו קיי די ג’יי כמעט אלמוני.

כמה שעות לפני המסיבה הוא התארח באולפן של קול הקמפוס, שאז הייתי העורך הראשי שלה, בתכנית של רועי זקהיים. באותה תקופה זקהיים ואני עפנו מהזן החדש של ההאוס והטכנו שהגיע מברלין והחלטנו להקדיש לו תכנית שלמה בשם “רובוטריקים”. הרגע הזה בהיסטוריה המוזיקלית הפרטית שלי היה מאוד חד וברור. פתאום הכל התחבר: הטכנו של קלן, המינימליזם של וילאלובוס וחדירת ההשפעות הליטיניות על הריתמיקה, הסאונד האנלוגי של חבורת אריאל של באסטרויד, אדה ומיטופי, החזרה של ריצ’י האוטין ומינוס לקדמת הבמה, הנסיקה הפתאומית של גט פיזיקל. מובילי וסבו קיי היו עוד חוליה בשרשרת הנהדרת הזו.

סבו קיי השמיע לנו באולפן כל מיני קטעים שעומדים לצאת במובילי והפך לנו את הצורה. זכורים לי במיוחד אלה:

חצי שעה לתוך התכנית כבר הבנו שהולך להיות ערב משגע, וזה בדיוק מה שקרה. בברזילי הוא ניגן שילוב של מינימליזם עכשווי, האוס עמוק, טכנו דטרויטי וקצת קלאסיקות משיקגו. אבל מה שהיה מיוחד לא היו הבחירות הסגנוניות, אלא הזרימה; פלאודיות שבה כל קטע זורם בטבעיות לזה שאחריו ובונה ממנו שלם גדול, מגובש וחדשני, לפחות עבור הקהל התל אביבי.

היום בלילה זו מבחינתנו החזרה הגנרלית לקראת המסיבה של שבוע הבא. ואין מקום ראוי יותר לארח אותה מאשר הדלי. אם לא רכשתם כרטיסים לג’יימס בלייק, או שסתם אין לכם כוח למסיבה גדולה ומפוצצת, אנחנו ממליצים בחום שתבואו להתחרע איתנו. אין לנו שום כוונה להוריד את הרגל מהגז.

כמה נחמד לגלות שבשלושת הימים בהם ביקר ג’ס אד בתל אביב, הוא ספג מהעיר את הפתיחות המפורסמת של הגברים שחיים בה. כלומר, לא באמת, הוא הגיע ככה מהבית, אבל בראיון טרי שהוא העניק למגזין הדאנס המקוון ליטל וייט אירבאדס, אד מספר בהנאה עד כמה אשתו ג’ניפר היא מוזיקאית מוכשרת ממנו, ואיך הוא יצא מגדרו רק כדי לתת לה הזדמנות כדי להוכיח את עצמה כמפיקה.

התיאור שלו את הרגע שבו שמע צלילים בוקעים מחדרה מזכיר לנו את רגע ההתאהבות של הנסיך ווסטלי בנסיכה באטרקאפ. אד פתח עבור ג’ניפר לייבל חדש, EDJ, ושם הוא משחרר את ההרפתקאות המשותפות של שניהם. המחווה הזו היא לא רומנטיקה חלולה; ג’ניפר מוסיפה להפקות של אד עומק מוזיקלי, שהדיו ניכרים גם באלבום הסולו האחרון והנהדר שהוציא, “ויז’ן דאנס” (איזה שם יפה לתקליט!).

עוד עניין שאד מדבר עליו בראיון ל-LWE הוא על סגירת ה”טייפ” בברלין, מועדון הבית של אד וכנופיית אנדרגראונד קוואליטי בעיר. יש לא מעט קטעים ב”ויז’ן דאנס” שמתייחסים לסגירה של הטייפ, והם אלה שהקנו לו את האווירה המלנכולית והמהורהרת שמאפיינת אותו והופכת אותו מאלבום מכוון ריקודים לפסקול המושלם לנסיעות ליליות וחורפיות. הריליס הבא של אד, “אנדיורנס”, יוקדש כבר כולו למועדון האהוב עליו. לרגל הסגירה אד יערוך מסיבת UQ מטורפת ולצורך הקידום שלה הוא גם הקליט סט מיוחד, שמדגים עד כמה האיש לא רואה אף מפיק דיפ האוס בימינו ממטר (בכלל, שווה לקרוא את כל הראיון).

וזה לא הסט היחיד של אד שעלה בשבוע האחרון לרשת. בשבת הקרובה הוא ינגן בפאבריק ולכבוד המאורע הוא הקליט גם לטובת המועדון הלונדוני סט. אמנם הוא פחות עמוק ומעט יותר אגרסיבי, אבל גם בו אפשר לשמוע את טביעת היד האישית שלו, שנמצאת גם בכל ריליס של UQ. ומי יודע, אולי בקרוב הוא יגיע לכאן שוב.

מישהו שומע משהו באיזה סט ומסמן לו לחפש על מה ומי מדובר, ואז כמה שבועות אחרי שומע דבר דומה באיזה קאסט ומתחיל להצליב מקורות, ולפני ששמנו לב אחד מאיתנו תוהה – מי זה בכלל ואקולה? ומאיפה הוא בא? ומה זה השם הזה שנשמע כמו בדיחה רומנית? ואיפה הוא היה כל הזמן? ואיך לעזאזל הוא נשמע כאילו הוא חי בדטרויט כבר 15 שנה? ומפה לשם, מתחילים ללקט את המידע ולצייר את הפרופיל של אחד המפיקים הכי מסקרנים בהאוס של השנה ומשהו האחרונות.

מיקיילו ויטיק – הוא ואקולה – נולד וגדל בואקולה קונטופ, עיר קטנטנה הממוקמת בין ביצות בצפון מזרח אוקראינה, שמנין האטרקציות התרבותיות בה עומד על שתיים; כניסה ציורית ותחנה ממנה היה לוקח ויטיק הצעיר את רכבת הלילה למוסקבה. בגיל 18, אחרי שעייף מהנסיעות הארוכות, עבר ויטיק לעיר בה התקמבן על עבודת מלצרות במועדון ה”פרופוגנדה” – מהגדולים והחשובים במועדוני הבירה הרוסית – שם הכיר את אנטון זאפ, כבר אז רזידנט המועדון והחתמה טרייה ומבטיחה ב”אנדרגראונד קוולטי”, של תפו”ד הכבוד ג’אס אד.

זאפ, שהשכיל לזהות את הפוטנציאל הגלום של ויטיק, חיבר אותו עם האנשים הנכונים וב-2008 הוציא זה את הרליסים הראשונים שלו ב”אוזורי” ו-”קווינטאסנשלס” תחת השם ‘ואקולה’ על שם עיר הולדתו; “במהלך השנים האלה, שהייתי נוסע הלוך וחזור, התגלגלתי יום אחד לפוטויל, מקום נידח ליד קונטופ ואז הבנתי עד כמה אני אוהב את אוקראינה – את ההיסטוריה שלה, הסודות החבויים בעברה… ורציתי ליצור עבורה גיבור מקומי. ככה חשבתי על ואקולה, כמו גיבור של סיפור פיות אוקראייני”.

בנקודה הזו בזמן בדיוק כשדברים התחילו לזוז, החליט ואקולה לחזור הביתה, לנצל את עלות המחייה הנמוכה בקונטופ, להשקיע בציוד אנלוגי ולפתח את הסאונד שלו כמפיק ייחודי. בראיונות הוא מספר על אהבה גדולה לקראוטרוק גרמני, למלחין המודרני סטיב רייך, ולאגדות הטכנו מדטרויט “כשקוראים את הביוגרפיות של מיילס דיוויס או ג’ון קולטריין, קשה שלא לשים לב לקשיים והכישלונות שחישלו אותם בדרך להצלחה היצירתית. גם בסיפורים של המפיקים מדטרויט יש ליום יום העגמומי של העיר חלק גדול בהגדרת הזהות שלהם כמוזיקאים. לבון וינסנט למשל, עבר זמנים קשים לפני ההצלחה העכשווית שלו. ואני מרגיש שהאוס ממערב אירופה נשמע לפעמים נוח ונעים מדי, בדיוק כמו החיים של אלה שהפיקו אותו”.

מזרח או מערב אירופה, כאן בלבנט זה קצת פחות רלוונטי, כי מאז שחזר לביתו שבאוקראינה, ואקולה לא מפסיק לעבוד. בשנה וחצי האחרונות הוא שיחרר רליסים משגעים במבחר נאה של לייבלים שכולל מלבד קווינטאסנשלד גם את 3rd Strike, פילפוט, דאקמנטל (לייבל הבית הולנדי של ג’וג’ו וג’ורדאש) ו-Firecracker הסקוטי. לבעלים של פיירקראקר-  לינדזי טוד – מתייחס ואקולה כאל לא פחות מאב ומנטור, ויחד עימו תחת הסאב לייבל “שוואצ’נקו” מוציא ואקולה חומרים חדשים במהדורות מוגבלות למהירי החלטה בלבד.

SHEVC001A Vakula – Mama Said Go Slow (Clip) by Firecracker Recordings

אם אתם באמת רציניים, אתם יכולים לנסות לשים את היד גם על הרליסים שלו ב”Leleka” – הלייבל בבעלותו שמתרכז במוזיקה תוצרת אוקראינה באוריינטציה אינסטרומנטאלית אווירתית, המדפיס את התקליטים שלו על ויניל שחציו שחור וחציו לבן. סיפור אמיתי.

או על האי פי הנדיר שהוציא כהוקרה לפועלו של סטיב רייך

אנחנו חותמים על זה ש-2012 הולכת להיות שנת הפריצה הגדולה של ואקולה לתודעה הרחבה, עם רליס חמישי מתקרב ב”שוואצנקו”, אחד אחר ב”פיירקראקר” יחד עם ג’וג’ו וג’ורדאש ואלבום הבכורה שבדרך.

FIREC008 by Firecracker Recordings

UNTHANK003 by Firecracker Recordings

בכל הביבליוגרפיה שפרסנו כאן, בכלל לא דברנו על זה שעמוד הסאונדקאלוד שלו תמיד מתחדש עם אדיטים, רמיקסים וטעימות מהפקות שבדרך, וגם לא על זה שהוא די ג’יי מקורי, מיוחד ומפתיע. די ג’יי של די ג’ייז – מהסוג שבבית הזה אוהבים במיוחד.

הסט האחרון שלו שמצאנו מוגש לכם כסט לשבת. תתייחסו אליו כאל חימום עד הערב לכשתצטרפו אלינו בשסק, שם ניב ינגן את המוזיקה הטובה בעולם, כולל ואקולה. כמובן.

Kidsrave Podcast # 10 w/ Vakula by Kidsrave.com

נשיקות

וזה עוד כלום לעומת מה שהולך לקרות הלילה. ראשית, מכיוון שרביעי הוא ליל היציאות האולטימטיבי עבור מי שמחפש הרפתקאות שסופן אינו ידוע מראש. הוא עומד על מפתן סוף השבוע ונוקש על דלתו בחביבות, אולם ללא ההמוניות שמאפיינת את חמישישבת. שני, וזו הסיבה העיקרית, לקולות הצהלולים שאתם שומעים ממשרדי תפוד, היא שפטריס סקוט מדטרויט ינגן הלילה בדלי בהפקה משותפת עם פאקוטק. היש בשורה משמחת מזו?

סקוט היה נער דטרויטי כשהטכנו הרים את ראשו בשנות השמונים ושינה את חיינו לנצח. כמו רבים מבני עירו גם הוא חווה התגלות והחל לתקלט, בהשראת אליליו דריק קווין וחואן (וכן, גם אדי “פלאשין” פולקס הנודניק למי שמתעקש). אלא שרק באמצע העשור שעבר כשהתנסה בהפקת מוזיקה והקים את הלייבל המצוין סיסטרום, הוא הפך לדמות מרכזית בדטרויט ולאחד הקולות הבולטים של הטכנו העכשווי. סקוט, שכבר ביקר בארץ, מצטיין בטכנו מלודי, חללי, ממזרי והיפנוטי.

כמו דטרויטי אמיתי התקלוט שלו מתפקע מהשכלה מוזיקלית, גיוון ויכולת לבצע מניפולציה על קטעים באמצעות העריכה והמיקום שלהם בסט. כלומר, הוא יודע להוציא מהמוזיקה שלו את המיטב.  הנה סט מרסק שממחיש היטב את הטיעון שלנו. רק תקשיבו איך “סליפר”  של ג’ימספטר – מיוצרי ההאוס שמשאירים אותנו תמיד באדישות טוטאלית –  מגיע בדקה 46′ ומשתלב כאילו היה מינימום רמיקס של מייק האקבי. אם אתם יודעים מה טוב לכם, מחר הולך להיות עבורכם יום מטושטש. ובואו מוקדם כדי לשמוע גם את עופרי גופר, אחד משני הדי ג’ייז הכי טובים שגרים ביונה הנביא 16.

Patrice Scott (Sistrum Showcase) – RTS.FM Berlin – 05-11-2010 by R_co

למרות שמדובר ביליד ותושב פינלנד, לרוב מקשרים את שמו לגווארדית הטכנו הצרפתי של הלייבל F-Communications (המכונה בפי זקני השבט F-Com) שהיה בבעלותו של לורן גרנייה, שם באמת הוציא את רוב החומר שלו. אין ספק שסגירתו המסתורית ב-2008 של הלייבל המשובח, הותירה לא מעט מבני טיפוחיו – אלכסקיד, לירוקה, דה יאנגסטרז  ו-Scan-X – מבולבלים מוזיקלית ותעסוקתית כאחד.

כבר בתחילת דרכו של תחילת שנות ה-90 הפגין הולקאונן חדשנות ובשלות מעוררת קנאה. קחו לדוגמה את Selkäsaari, טראק הנושא של אלבום הבכורה שלו Selkäsaari Tracks (שם מקום הולדתו ומגוריו של יורי בפינלנד) ותגידו לי שזה לא הטראק הכי טוב שקרל קרייג לא הספיק להפיק בשנות התשעים:

לא פחות מעשרה אלבומי אמן ועשרים וחמישה סינגלים הקליט יורי ל-F-Com ביותר מעשור של פעילות בלייבל בה הפגין מנעד מוזיקלי רחב לאין שיעור – דטרויט טכנו, טריפ הופ, דיפ האוס, איי-די-אם, אמביינט וסינת’ פופ הם כמה שאפשר למנות בנשימה אחת. לא צריך להיות ניב הדס כדי לשער מרפרוף חטוף ברטרוספקטיבה המוזיקלית שלו שמדובר בפריק של סינתיסייזרים וכלי הפקה אנלוגים. מי מכם שחולה בחיידק  ומתעניין בצד הגיקי של עבודתו מוזמן להזיל ריר על הסרטון הבא המקדם את אלבומו האחרון Man From Earth בו הוא מעניק הצצה זעירה לאולפן הביתי ומעורר הקנאה:

אך חלילה אל תחטאו לחשוב לרגע שמדובר בעוד מפיק אלקטרוני גאון שחוטא במופעי לייב מונוטוניים. יורי שלנו הוא גם תקליטן, ובן זונה של כזה. אחת ההקלטות האהובות עליי שמיטבה להוכיח את זה, היא מיקס האיסנשל מיקס מ-2002, ליל דעיכתו של הפרוגסיב אל עבר שחר חדש של אלקטרו-קלאש ומיקרו-האוס.

ניק הולדר, לצד טיפשווארץ פוגשים באנדרגרונד רזיסטנס ואדלוט, הטראקליסט למי שמוכרח נמצא כאן.

קצת אחרי אמצע השעה הראשונה, מבליח לו לרגע גם ההמנון שהחליף לכולנו דיסק בראש באותה שנה – Sunglasses At Night שכתב ועיבד יורי לצד טיגה תחת הכינוי Zyntherius.

2002.02.03 – Essential Mix – Jori Hulkkonen by kvirusp

למרות הצלחתו האדירה של הסינגל, יורי לעולם לא ישתמש שוב באותו כינוי שבחר באופן שרירותי עבור Sunglasses At NIght, אך צליל האלקטרו-קלאש / סינת’ פופ שהיטיב להפיק לסינגל החשוב הזה, יהפוך לחלק דומיננטי בקריירה שלו מאותו רגע ועד היום. בדיוק כמו גרנייה ב-F-Com גם טיגה נותן ליורי יד אמנותית חופשית לחלוטין בכל פרוייקט שהוא מעניק לייבל שלו Turbo כשהדומיננטי מכולם הוא סדרת אלבומי המיקס ‘Helsinki Mix Sessions’. למרות השם לא מדובר בתצוגת תכלית לנעשה בהלסינקי אם כי לנעשה בתיק התקליטים של התקליטן החשוב ביותר לצאת ממנה. עם כל הכבוד האדיר שיש לג’אס-אד, יסלחו לי מקורביי, אבל רק את מה שקורה בסדרת אלבומי מיקס מעלפת זו צריך לכנות דיפ האוס.

(הערת המקורבים – נו, בסדר)

בימים טרופים אלה בין תקלוטים דחופים בפסטיבלים נחשבים ברחבי העולם לאלבום אמן נוסף עבור הלייבל טורבו של טיגה מספיק יורי גם להריץ את פרויקט חייו השאפתני והיצירתי ביותר – The Acid Symphony Orchestra.

תזמורת סימפוניית האסיד כשמה כן היא; מורכבת מאחד עשר נגנים הפורטים על עשרה דגמים שונים של הרולאנד TB-303 עם הולקאונן כמנצח על המיקסר הראשי. לפני כשנה זכה הפרויקט לחיבוק החם מכל, כשהתבקש על ידי לא פחות מראלף אוטר לחמם את קרפטוורק בסיבוב ההופעות הנוכחי שלהם.

הקטלוג האחורי מצדיע ליורי הולקאונן, ללא ספק חלוץ יחיד במינו בתעשיית המוזיקה האלקטרונית ומפציר בכם לראות כי טוב ולבוא הערב לחזות בו עושה את מה שהוא עושה הכי טוב, כבר יותר מעשרים שנה.

תקלוט הוא לא ספורט. לעליונות הפיזית הגברית אין שום קשר ברמת הביצוע של די ג’יי. עדי שבת, ריי הראל ואנה הן תקליטניות מספיק מוכשרות ועסוקות בשביל לא לקחת חלק בקרקס כזה. הן מנגנות בכל העיר לא משום שיש להן ציצים יפים – ויש להן ציצים יפים – אלא משום שיש להן טעם טוב, טכניקה הגונה, זרימה וכריזמה.

הדוגמה הטובה ביותר לשוויון היא כמובן אנחנו; צמד של בחור ובחורה שבו יש סימביוזה מוחלטת. ובכל מקרה, אנחנו נגד תחרויות כאלה, בלי קשר למין של המתחרה. וודי אלן, שסולד מטקס האוסקר,  טען שכשאתה זוכה בתחרות ריצה, אתה יודע שזה בגלל שהשגת את כל הרצים האחרים. באמנות מדובר בהחלטה שהיא תלוית טעם ואינה אמפירית. אז אנחנו הולכים פה עם וודי ובהצלחה לכל המשתתפות.