“תקלוט הוא לא ספורט. לעליונות הפיזית הגברית אין שום קשר ברמת הביצוע…” – זה נכון. גברים גם כבר לא נותנים לנו נבוט בראש וגוררים אותנו למערה אבל הם כבר לא צריכים. כיום, אנחנו מכניסות לעצמנו. לדוגמה, יש דיג’ייאות שחשות שאם הן טובות, אל להן לקחת חלק בפרויקט של נשים דיג’ייאות – כי “מה הקשר בין מוזיקה וציצים?”. קשה לי לתאר סיטואציה שבה דיג’יי גבר היה מסרב להשתתף בפסטיבל עם עשרה דיג’ייז נוספים, כי “מה הקשר בין מוזיקה וזין?”.
את גם מקווה ש”גברים לפחות יכולים להיכנס, ושלא מדובר באירוע סטייל הופעות של אתי אנקרי” תוך הנחה שללא גברים, אפילו “תקליטניות מספיק מוכשרות ועסוקות” כמו עדי שבת וריי הראל, עשויות להידרדר למחוזות הרגשנות הנשית המפורסמת ואולי אפילו לשלוף איזו אקוסטית ולאפות עוגה(!). “שוויון” זה מצב דמיוני שבו נשים ונשיות אינן מעוררות אסוציאציות מידיות של ציצים ואתי אנקרי – לא בגברים אבל חשוב מכך, לא בנשים אחרות. עד אז יבורך כל מיזם שלוקח בחשבון את מה שיש לנשים להציע מעבר לציצי – בעסקים, פוליטיקה, אומנות, קולנוע וגם בדיג’ו.

נשים אחרות חוו חוויות אחרות וביניהן שמות גדולים בעולם התקלוט. אפילו עשו על זה סרט: http://www.girlsgonevinyl.com/

כשאירחנו את פיצ’ז בארץ יחד עם צוות הפאג היא סיפרה לנו שגם לדעתה זה די מעוות איך שתופסים אותנו כנשים במקצועות שנחשבים נחלתם של גברים. וכידוע היא קראה לאלבום שלה “פאדרפאקר” כי נמאס לה לשמוע כל היום “מאדרפאקר” והיא רצתה לאזן קצת את השפה. בקיצור, היא מהממת אין מה לומר.

יש כעשר מסיבות נוספות כמו שי ג’יי בשמות שונים אך אותו הקונספט ברחבי העולם עליהם גילינו רק עם בואו של דוד פייסבוק (האירוע הזה מתקיים בישראל אחת לשנה כבר עשור). כנראה שהצורך לא קיים רק כאן והיה לנו נעים לגלות את זה.

הבטחתי לעידית שאכתוב כאן, עבר מלא זמן אבל הנה בסוף עשיתי זאת. הללויה

ענת ניר

בכל מקרה, לגבי הביקורת המוגזמת:
תפוד צודקים, מדובר בבלוג פרטי ולפיכך מתבקש שיקדמו את עניינם, לא זכור לי שהם התעסקו בקילקול הקיבה של אביצ’י או דומיו.

כולנו מנהלים יחסים מורכבים עם הבלוק, כי זה מועדון שנבנה בשבילנו ולכבודנו.
בגלל זה כל פספוס בו גורם לנו למפח נפש עמוק (ראה ערך אופטימו).

לדעתי הסצינה בארץ עדיין לא מפותחת מספיק (תקנו אותי אם אני טועה), ואם אנשים מעדיפים להיצמד לפוסטים הצהובים בבלוג (אל תפסיקו איתם, חייבים לייצר רעש) לעומת הפוסטים שבאמת מכבדים יוצרים (גם מקומיים) זה כבר מעיד על כולנו.
המוצלחים והמצליחים כבר מזמן חתכו לאירופה, ופה אנחנו דשים ומתגוששים במה לא טוב במקום לדבר על מה שבאמת חשוב.
אולי בגלל זה אנחנו דורכים במקום.

מצפים לנו כמה חודשים חשובים, בוא ננסה להיות מגניבים לפחות כמו סצינת הטראנס :)

נשיקות ובהצלחה לכולם