tapud » שסק

לג’נדס

tapud — Fri, 23 Dec 2011 12:06:41 +0000

בטח תסכימו איתנו שאם יש מוטיב חוזר שמלווה את הטון בתפו”ד, הוא ההתרעמות שלנו מול די ג’ייז שמנגנים יותר מידי קלאסיקות. שהרי, פתחנו את הערוץ הזה בשביל לקדם מוזיקה חדשה, ויצא לא פעם – ולא פעמיים – שהמסיונריות הזו הוציאה מאיתנו לא מעט עצבים.

הדעה הנחרצת הנ”ל רלוונטית מבחינתנו בכל יום בשנה. למעט היום.

“הללויה” – מסיבת חג המולד שאנחנו מריצים בשסק כבר 8 שנים, היא הפעם היחידה בה אנחנו נוטשים את הכל ומתמסרים בלב שלם ללהיטים. ולא סתם להיטים – אלא הגדולים ביותר שליוו אותנו ואתכם במשך כל השנים. קטעים שהמילה קאנון קטנה עליהם. טרקים שכבר מזמן עזבו את הרוטצייה הקבועה ואוחסנו עמוק במדפים העליוניים, ושבכל סוף שבוע אחר בשנה, לא ניגע בהם עם מקל.

אבל שלא יהיה לכם ספק – זה אחד הגיגים שאנחנו הכי אוהבים לנגן, וכמו ילדים שרק גילו מה זה האוס אנחנו מתרגשים ממנו בכל פעם מחדש.

התמהיל המוזיקלי של הערב יכיל רגעים מהשנים הכי יפות בסאונד של החוף המערבי, הקרם של הקרם של ההאוס הצרפתי, הימנוני דיוות וגאראג’ מניו יורק, ניו ג’רזי ושיקאגו, נציגים בולטים מ”קיץ האהבה” של 88 וכל דבר אחר שיכול להתרווח בנינוחות תחת ההגדרה – קלאסיקה.

כי לא יעזור כלום, לכל אחד מגיע – ולו פעם בשנה – לשחק אותה לג’נד בבלוק.

תגיעו מוקדם, הולך להיות צפוץ בהיסטריה.

ואמרו אמן

tapud — Tue, 20 Dec 2011 11:57:53 +0000

אנחנו לוקחים הפסקונת ממיפוי הקטעים והאלבומים שמתמודדים בסיכום סוף השנה של תפו”ד, קול הקמפוס ועוד כמה בלוגים לטובת קידום הערב שלנו ביום שישי הקרוב, שהוא – יודע כל שומרוני טוב -ערב חג המולד.

גם השנה (שמינית ברציפות!) נציין את הולדת הקדוש מנצרת, בחגיגה שכולה ווקאל, דיפ וסולפול האוס בשסק. הפעם אנחנו גם שמחים לארח את יותם אבני ומכמה סיבות -

ראשית, בעוד שאצלנו הלילה הזה הוא הזדמנות יחודית להוציא את כל תקליטי הסולפול מהמדפים המוזנחים, אצל יותם הם מעולם לא עזבו את התיק. שנית, בשנה האחרונה הוא כותב בתפו”ד לא מעט, אז זה נראה לנו הכי לגיטימי. ושלוש – בשבוע שעבר הוא גילה שקטע שלו מופיע בדי ג’יי סט חדש (על דיסק) של דריק מיי. לא פחות! וזו כבר סיבה לחגיגה של ממש.

הנה כמה קטעים שוודאית הולכים להתנגן שם, והנה הלינק לאיוונט בפייסבוק.

זכרו - בכל פעם שאתם עושים אטנדינג, מלאך מקבל כנפיים.

נצרו את האל!

נשיקות

בלייק לייבלי

tapud — Fri, 12 Aug 2011 11:02:06 +0000

אודה ולא אבוש – עד לפני חודש לא היה לי מושג ירוק מי הוא אנדי בלייק. בתור אדם שעף על ההשכלה המוזיקלית של עצמו, אני חייב לומר שקצת נפגעתי כשאגוז הטיח בי את המשפט “מה? אין מצב שאתה לא מכיר אותו, הוא הכי הטעם שלך”. והאמינו לי, היה מצב. מזל שאנחנו חיים בתקופה בה מספיקה חצי שעה על מנת להפוך מבור מוחלט למעריץ אובססיבי – מכירים גוגל? – שזה בדיוק מה שקרה לי עם אנדי בלייק, שיתקלט הלילה בבלוק במסיבה משותפת של שסק וניוז. אז הנה מה שלמדתי: בלייק הוא די ג’יי מעולה שמתקלט רק וינילים, מתמרן בתוך טווח מוזיקלי רחב – טכנו והאוס, כמובן, אבל גם דיסקו, Pאנק-Fאנק, Fאנק, רייר גרוב, רוקנרול ופסיכדליה - חבר של מארק ברום, הארווי ואופטימו ומכהן כרזידנט של הליין World Unkown ביחד עם ג’ו הארט, שינגן הלילה בבלוק גם הוא, רק שעליו לא היה לי זמן לחפש כלום. המסיבות ע”פ בלייק “מוקדשות לאמנות האצילת של מוזיקה אלקטרונית למטרות ריקודים. חלק גדול מהסט שלי הוא התנסויות עם קטעים פרקאסיביים וריתמיים שמפלרטטים עם מינימליזם במטרה ליצור אווירה שבטית, מבלי להיכנס להגדרות צרות וקלישאתיות של ‘מינימל’ או ‘טרייבל’”. ולא פחות חשוב, הוא נראה כמו רוקסטאר.

מצאתי ברשת שלושה סטים פגזיים של בלייק שיעזרו לכם להתכונן היטב להלילה (אני באופן אישי מגיע עם גדוד). הראשון, שמאגד ריליסים מהלייבל הנוכחי של בלייק Cave Paintings, מתחיל פסיכדלי ובשלב מסוים עובר לאסיד האוס; השני יותר טכנואי ואילו השלישי שהוקלט כפרומו לגיג של בלייק בפאבריק, הוא זה שאני שהכי ממליץ עליו והכי יעשה לכם חשק לבוא.

חוץ מזה, בתזמון נהדר, אסי שלח השבוע אתר מגניב שכולו מחווה לאסיד האוס ובו אגוז, שיפתח הלילה את המסיבה, מצא פלייליסט יוטיובי מגניב של בלייק, שלבדו מעורר חשק להתארגן. לעצלנים מביניכם, הנה שלושה קטעים שמופיעים בו:

אני באופן אישי מתרגש כפי שלא עשיתי זמן רב לפני מסיבה מכיוון שהנסיבות הובילו לכך שטרם ביקרתי בבלוק ובנוסף – בואו נהיה כנים – התיאורים האלה של עידית על המסיבות שהיא הולכת אליהן בברלין די עולים על העצבים (לא באמת, הם רק מעוררים קנאה). מה גם ששיתוף הפעולה של ניוז – הקרו האהוב על תפו”ד בשנה האחרונה – ושסק – הבר האהוב על תפו”ד בעשר שנים האחרונות – מלמד על שילוב של אווירה קרחניסטית ופנים ידידותיות (מזל שמחר נפתחת הליגה האנגלית ויהיה במה לבהות בזמן שבראש תיחצב מנהרת הכותל). בואו מוקדם, כי אגוז הכין סט אדיר.

נשיקות

פאף, דרקון הפלא

tapud — Mon, 23 May 2011 12:06:08 +0000

הלילה תופיע להקת ליטל דראגון השבדית בבארבי לרגל חגיגות העשור לסלון המורחב שלנו, שסק (ובניגוד למה שנכתב במדורי הלילה המקומיים, “שסק” בלי ה’ הידיעה – כשהוא נפתח באוגוסט 2001 אפילו עוד לא יצא “Is this It?” של הסטרוקס, שעשה לה’ הידיעה את מה שהג’ירף עשה לנודלס).

בדומה להוט צ’יפ, LCD סאונדסיסטם וקאט קופי גם ליטל דראגון היא להקה שמבינה את המצוקה שאנחנו חשים בהופעות חיות – הסלידה מהבהייה הפאסיבית והמשעממת בבמה – וחותרת לאנרגיות רקידות שיפוגגו את המבוכה וירימו את האווירה על הרחבה. ההכרה בשינוי המחייב של פורמט ההופעה אף הביאה אותה לשנות את הסגנון המוסיקלי באלבום הקודם, לחתוך מהג’אז הרך והעקר ולדבוק בגרוב מהודק, אלקטרוני ושמח. כדי להראות את התמיכה הגורפת שלנו במהלך נגיע הערב לראות אותם, יחד עם קומפיוטר קאמפ ודי ג’יי סט של אגוזי, המיקסמאסטר של שסק. הנה מיקס שהוא ערך משירים מובחרים של ליטל דראגון שיכין אתכם נהדר להלילה.

ואם כבר דרקונים, אי אפשר בלי זה

חוץ מזה אנחנו שולחים מזל טוב לנדב וליאת רביד על הולדת בנם הבכור. מכיוון שהילד הפציע אמש, ביום הראשון של מזל תאומים – כמו מיכה “שימי סוניק” אמת, עופרי גופר, יואב ברנשטיין, ירון טראקס, שי אפלברג, אגוזי ואנחנו – לא נותר ספק איך ייראה העתיד שלו: הילד הולך להיות די ג’יי. הנה שיר ערש שבטח ניגנו לו כבר עם חיתוך חבל הטבור (ואם לא אז חמור מאוד!).

אוהבים אתכם הרבה.

נשיקות

40 הוא לא באמת ה-30 החדש

tapud — Tue, 15 Feb 2011 11:47:03 +0000

“יש רק שלוש דרכים לסיים קרירה כרוק סטאר – למות ממנת יתר, להשאר יתר על המידה או לכתוב את ‘ספיידרמן – המיוזיקל’ “

סטיבן קולבר לג’יימס מרפי, אתמול.

א. ג’יימס מרפי מחזיר את המפתחות. או הגיטרה. או הסמפלר. מה זה משנה? המוזיקאי החשוב של העשור האחרון, לפחות איפה שאנחנו מסתובבים, החליט בצעד אמיץ לרדת מהבמה משום שלטענתו בגיל 41 העסק עלול להפוך למביך. מהרבה בחינות ההודעה הזו מעציבה, כי זה (כנראה) אומר שלא יהיו יותר אלבומים חדשים ללס”ד או למרפי. אבל קשה שלא להסכים שכמו תמיד, גם בפינאלה מרפי יוצא האיש הכי קול בעולם. בשבועות הקרובים עוד נקרא על ההחלטה הזו, שלא לדבר על הופעות הפרידה שהוא תופר ללס”ד (שמגיעות אחרי הטקסט הזה). אבל היי, קבלנו אותו בקיץ אחד לפני הסוף. סה”כ יצא לנו לא רע בכלל, אני חושבת.

***

ב. הבוקר התפרסמה כתבה יפה של נועם דביר ב”הארץ” על תכניות הבניה המיועדות לבנין של אלנבי 58, כור מחצבתינו ואבן דרך בתולדות חיי הלילה התל אביבים. בהחלטה להפוך גם את חורבות המבנה המתפורר לבנין יוקרתי אין שום דבר מפתיע. זוהי תל אביב, זו המגמה השלטת בה ואף אחד לא רואה איך היא עומדת להשתנות. עם כל הצער שבדבר, הצלת הבנין היא לא סיבה טובה מספיק על מנת לצאת עבורה להפגנות או להפיל את הממשל. לצורך הענין, מחירי השכירות המוגזמים בעיר הזו הם לגמרי כן, אבל זה דיון אחר. מה גם שצריך לעשות הפרדה בין המורשת התרבותית של “אלנבי” שהעניקה לנו, לראשונה, את התואר “קלאברים” לבין המורשת המוזיקלית שלו שקיבעה את תל אביב שנים ארוכות מידי בסאונד הקלאב-טראנס-ניצחונות. אז נכון, שלא כמו “הבלוק” שנסגר (ובקרוב, אינשאללה, יפתח מחדש) ל”אלנבי” מגיע הטייטל “מיתולוגי” אבל באותה נשימה בואו נזכור שמדובר במועדון שהיה מוריד תקליטני קצה בשתיים בלילה לטובת סט מסחרי של הרזידנט שלו. במקרה הטוב, מי שבא לשמוע מוזיקה באמת טובה, היה מוצא את עצמו בשתיים וחצי, דלוק מהתחת, בחדר הקטן. ובכלל – איך משמרים תרבות לילה? הרי המחשבה על זה עומדת בניגוד גמור לחד פעמיות של החוויה עצמה.

הבלוג הזה, כמו שכבר כתבנו בו לא פעם, מקדש את ההווה והעתיד. בתפיסה שלנו מוטב לה לסצנה לדאוג למה שקורה בה עכשיו – הסגירה של הלייקה והוויס, ההתפזרות בין אלף מסיבות קטנות שנשענות על ייבוא תקליטנים מחו”ל ולא על קידום כשרונות מקומיים או ההסתפקות בניים דרופינג (בעייני סט החתונות החפפינקי של מורגן גייסט בשישי, הוא הדוגמא הטובה ביותר לזה) על חשבון הרחבת האופקים. זה נכון שמחזור חיים של סצנות תרבותיות בעיר הזו עומד בערך על 4 או 5 שנים ואולי אנחנו נמצאים בדיוק בסוף תקופה, אני לא לגמרי יודעת. אבל להרים ככה ידיים – זה פשוט לא לענין.

***

ג. אני עוד לא בת 41 (על מי אני עובדת? זה לא כזה רחוק ממני) אז יש לי עוד כמה רגעים להנות מהחיים האלה והערב אני אנגן סוליקו בשסק. לא כי ניב בחו”ל – למעשה הוא חוזר היום – פשוט כי גם זה קורה אחת לכמה זמן. בערבי הסולו שלי אני לא מנגנת האוס, טכנו או תפוחי אדמה אלא מתרכזת בשאר הדברים שאני אוהבת – סול, בוגי, דיסקו ופופ. חבל שג’יימס מרפי לא בארץ, נראה לי שהוא היה נהנה.

נשיקות

דאבל בוקינג

tapud — Fri, 20 Aug 2010 11:38:47 +0000

הלילה אנחנו משתלטים על העיר, או לפחות על הגזרה הצרה שבין נחלת בנימין ללילינבלם. הסיבה היא שהפקידה הנאמנה של קונגלומרט תפו”ד ביצעה טעות לוגיסטית חמורה ושיבצה אותנו בו זמנית גם ללייקה וגם לשסק. היא פוטרה.

במשך חודש ניסינו לבנות מכונת טלפורטינג, שתשגר אותנו מהלייקה לשסק ובחזרה וכך נוכל לתקלט בשני המקומות גם יחד, אבל בעיות לוחות זמנים – אנחנו אנשים עסוקים – מנעו מאיתנו את השלמת הבנייה. מזל שאנחנו שניים ומזל עוד יותר גדול זה שניב הוא לא הדי ג’יי היחיד בתל אביב עם השם ניב; כך יצא שניב הדס יתקלט בשסק ואילו בלייקה ינגנו עידית וניב ארצי מ”רד אקסס”. מכיוון שגם כך התכוונו לארח מתישהו את הדי ג’יי הצעיר והמוכשר הזה – מבחינה מוזיקלית אנחנו מסונכרנים איתו לחלוטין – הכל בעצם קרה לטובה: אתם תוכלו לעשות סיבוב רגלי במזג האוויר הנעים ולהרוויח אותנו בשני מקומות שונים.

השגיאה הלוגיסטית הזו החזירה אותנו לכמה מהמחדלים הכי חמורים להם היינו אחראים לאורך השנים. או במילים אחרות: נזכרנו בגיגים הכי גרועים שלנו וחשבנו שיהיה נחמד לחלוק אותם עמכם ועל הדרך נשמח לשמוע מה היו המסיבות הכי קשות-רעות-מתסכלות-מצלקות שיצא לכם לנגן בהן; הרגעים אחריהם הדבר היחיד המתבקש הוא לפרוש.

יאללה, תקבקו את הסיפורים שלכם.

אני מת על המוזיקה שלך אבל הקהל רוצה משהו חזק יותר

נתחיל בסיפור הזוועה של עידית:

אני לא עושה חתונות. אני פשוט לא בנויה לזה. אין לא את התכנים והידע הנדרשים, לא את הסבלנות ויותר מהכל לא את הכח. כשאני כבר הולכת לחתונות, אני מקפידה להשתכר במידה כזו שלא נותנים לי להסתובב לבד על המדשאות אדרבא לעלות לנגן. ואל תבינו אותי לא נכון – לתקלט בחתונות הוא מקצוע חשוב ומכובד. אני מכירה כמה אנשים שעושים את זה מדהים, ויצא שביקשו ממני לבוא לנגן בכמה (“אנחנו מתים על המוזיקה שלך! זה מה שאנחנו רוצים. לא כמו של כולם”) אבל אני תמיד מסרבת. הסיבה לסירוב, נטועה עמוק בתוך טראומה שאין לי שום כוונה, או רצון להשתחרר ממנה. למזלי, אין לי גם צורך.

חברי הטוב ד’ התחתן בחו”ל. התיכנון כלל נסיעה לצרפת, סופשבוע בפרובאנס, חתונה, מסיבה והמון יין וגבינות. אירופה, במאתיים דולר ליום. חודשיים לפני התאריך המיועד הוא ואישתו החמודה התקשרו להתחנן שאנגן באירוע. “אנחנו רוצים מסיבה אמיתית! עם דיסקו והאוס”. ניסיתי להסביר שלחתונות יש גרוב משלהן, שמוטב שיתנו את העבודה לדי ג’יי מקומי שגם מכיר את הטעם של רוב האורחים אבל הם התעקשו. נכנעתי. ליטל דיד אי נוו. קבלתי למייל רשימת רפרנסים ולא היתה בעיה גדולה להרכיב ממנה פלייליסט מסיבתי. על הדרך גם סגרתי להם כמה דיסקים ליום שאחרי. קצת בוסה נובה, קצת סאן רמו, קצת צ’יל אלקטרוני. אווירת בוקר בקלאב של העשירון העליון.

הגעתי לפרובאנס. היה איחוד מרגש. כמה שעות אח”כ כבר היינו ישובים סביב בריכה בבית הורי הכלה כשהבקשה הראשונה הגיעה – אחות החתן הביאה דיסק עם שירים חסידיים. המשפחה שלה קצת יותר מחוזקת וחשוב להם לשמוח גם בדרך שלהם. “סבבה” אמרתי, “רק שייתנו לי קיו חמש דקות לפני”. לא עוברת שעה ומגיעה הדרישה השניה – “בת הדודה של הכלה היא גם די ג’יי. והיא מכירה את הצרפתים. אבל היא תנגן ממש קצת. רוב הערב מובטח לך”!… כל העסק התחיל להריח מוזר.

הטקס היה נפלא. הזוג נראה מאושר, ברכות הוצגו בשתי שפות, בקבוקי שמפנייה (אמיתית מחבל שמפיין) נפתחו כאילו היו פנטה שוקטה והקהל הסמוק היה נכון לעלות לרחבה. אחות החתן חשבה שזה הרגע לנגן את הדיסק שהביאה וזה בדיוק מה שהיא עשתה. ככה קבלנו חימום משולהב של רבי נחמן מאומן. וזה עוד היה החלק המצחיק של הערב. נחמן סיים ומייקל ג’קסון חיכה לפתוח, אלא שאז הגיעה הבת דודה והיא לא מדברת אנגלית. נראה שהיא מסבירה לי – בצרפתית שוטפת – שהיא תתחיל. נראה גם שהיא לא בעניין של למצוא את המתחתנים על מנת שיעשו פה סדר. היא פשוט הוציאה את הדיסקים שלי מהנגן והכניסה את שלה, במטרה לא להוציא אותם משם עד סוף הערב. המומים וקצת נעלבים, מייקל ואני הלכנו להשתכר בבר עד הבוקר. לפחות השמפנייה באמת היתה מצוינת. וכן, היה סנופי דיסקו.

נמשיך עם הסיוט של ניב:

בהיסטוריית התיקלוט שלי לא חסרים גיגים איומים. רק השבוע, למשל, יצא לי להגיע לעמדה נטולת מוניטור, כשהרמקול הכי קרוב נמצא בחצי השני של החלל, עם פטיפון בודד ושני דיסקים, שאחד מהם הוא פיוניר 800 ואחד הוא פיוניר 100, ואל המיקסר אי אפשר לחבר את הטראקטור. ניגנתי כל כך גרוע, ללא טיפת קשר להתרחשות בבר, שלמרות שבחוץ היה חום אימים, רוב האנשים שהיו בו פשוט זלגו החוצה, עד שהרחבה נותרה שוממת לחלוטין. מיד לאחר מכן סולקתי מהעמדה לטובת פלייליסט ממחשב. וזה לא התקרב אפילו אל השפל הנמוך ביותר שהגעתי אליו בעבר. היו עוד הרבה מסיבות שבהן ניגנתי נמוך מדי או חזק מדי; כאלו שפוצצתי את מערכת הסאונד וכאלה שסתם אף אחד לא הבין מה אני רוצה ובהה בי, כשאיזה יחצן שואל אותי “תקשיב, אני נהנה מהמוזיקה, אבל אין לך האוס?” בזמן שמתנגן קטע של ג’ואי נגרו. אבל הן בוטנים לעומת המקום הראשון, שהולך בקלות לגיג בחדר הקטן בתמר’ז לאונג’ ביחד עם אגוזי, כשבאמצע המיקס אחד הבעלים מוציא לנו את הראש מהפטיפון מבלי לומר מילה ולוקח אותו לחדר הגדול. הזיכרון של השקט מפתיע את מעט הרוקדים על הרחבה והנטישה האיטית שלהם מלווה אותי עד היום. זה היה נורא.

***

בדיוק מה שאנחנו אוהבים. קייט סימקו

אחרי מעשי הזוועות האלה, מגיע לכם סט לשבת.

יותר מידי זמן לא אירחנו במדור תקליטנית לוהטת. אז היום, בהקשר צמוד לחגיגות מתיו דיר שנערכו כאן בשבועיים האחרונים, אנחנו מציגים את קייט סימקו. הדי ג’אית המצוינת הזו מגיעה משיקאגו וממש בקרוב אלבום הבכורה שלה יוצא בספקטרל סאונד, שלוחת הדאנס של גוסטלי אינטרנשיונאל. הסט של סימקו מכבד את מסורת ההאוס של שיקאגו, מתובלן בטכנו דיטרויטי, משלב קטעים קלאסיים עם כאלו שעוד לא ראו תאריך הוצאה רשמי. במילים אחרות, בדיוק מה שאנחנו אוהבים.

הנה הוא כאן להאזנה/הורדה.

ניב יעלה לנגן בשסק, הערב מ-22:00 ועידית עם ניב ארצי בלייקה החל מ-23:00. אתם נדרשים לשני המקומות.

נשיקות.

שישי שמח

tapud — Fri, 16 Jul 2010 14:51:43 +0000

היה לנו כיף השבוע לעשות את תכנית הרדיו הראשונה של תפו”ד. התחלנו עם קצת תקלות תכניות והיו לנו בעיות סאונד עם המיקרופון – כלומר ניב לא דיבר אליו כי אם מסביבו – אולם בסך הכל, אם יורשה לנו, היתה בכורה מוצלחת למדי. מבטיחים שבפעם הבאה, ביום שני ה-26.7, נהיה חדים אפילו יותר. הנה הפלייליסט השלם:

1- Busti Grab Willbefine Original_Mix 06:49 126.00
2- las papas fritas – 04:44 97.39
3- On The Road – Original Mix Davide Squillace 04:25 100.75 // Desolat
5- Busti Grab_Willbefine_Original_Mix 06:49 126.00
6- Black Keith – Original Mix // MRSK 08:09 128.00 Rush Hour
7- B1_Things You Do // Sierra Sam & Marcus Vector 06:27 124.00 // Supplement Facts Records (SFR022)
8- Spinning The Roulette – Original Mix // Marcin Czubala 07:33 125.00 Mobilee Records
9- In My System – Jef K System Mix // The Gathering 06:56 120.00 // Silver Network
10- Who Stole The Freaks – Origina // Dan Ghenacia 06:55 124.00 // Freak N’ Chic
11- Cubism – Original Mix // Davide Squillace 09:36 126.00 // Desolat
12- Isalos – Original Mix // And.Id 06:12 124.00 // Mobilee Records
13- Olene Kadar_Guns Aint Loaded feat DLow_Barem Remix 07:0 125.00
14- Isalos – Original Mix // And.Id 06:12 124.00 // Mobilee Records
15 -Luna City Express // Mr__Jack_Robags_Edna_Mompf_Remix 06:31 126.01
16- Into The ? – Original Mix // Stefan Z 08:03 123.00 // Resopal Schallware
17- Olene Kadar_Guns Aint Loaded feat DLow_Barem Remix 07:06 125.00
18- Oddity – Original Mix // Patch Park 06:50 122.00 // Be As One
19- Break 4 Life – Original Mix // Soul Clap 06:22 118.00 // Crosstown Rebels
20- N.I.N.A. – Original Mix // Radio Slave 08:47 124.00 // Rekids
21- The Best Night In Detroit – Original Mix // Reference 08:37 127.00 // Planet E Communications
22- Sed_Non_Satiata_Shonky_s_Papreek_Lost_Miniok_Mix 07:45 124.00
23- Larry Heard // Deja_Vu_Musaria_Mix 08:23 123.00
24- Paquita – Matthew Styles Remix // Dinky 07:43 124.00 // Cocoon Recordings
25- Hold_Me_Tight_Shaun_Reeves // Guti_Remix 05:56 124.00
26- Kyle Hall_Body_Of_Water_Original_Mix 06:3 126.00
27- We Make It Right – Original Mix // Bruno Pronsato, Thomas Melchior 11:17 122.00 // Smallville Records

: פעם שלישית בתפו”ד ומחזיקי הגביע, נכון לעכשיו – לונה סיטי אקספרס

כמו שבוודאי שמתם לב, לא יכולנו להתאפק וניגנו במהלך התכנית את “מיסטר ג’ק” של לונה סיטי אקספרס ברמיקס של רובאג והכתרנו אותו באופן רשמי כלהיט הקיץ שלנו. לגמרי לא במקרה נתקלנו השבוע בסט ארוך ומצוין של חברי לונה סיטי – נורמן וובר ומרקו רזמן העסוק ומוכר יותר – מלפני פחות משבוע (!) ומיד החלטנו להפוך אותו לסט שנעניק לכם לשבת. היינו אומרים ששילוב כל כך מדויק בין האוס וטכנו, חדש וישן ועוצמה ועומק לא שמענו כבר הרבה זמן, אבל יהיה זה שקר; הקיץ הביא איתו מוזיקה מעולה וכל שבוע נוחתים אצלנו סטים עדכניים שכולם עושים חשק לחופשת קלאבינג קצרה.

Luna City Express Live @ Voidd (Studio 80 Presents) – 12-07-2010 by R_co

אלה מכם שלא השתכנעו ונשארו בארץ מוזמנים לבדוק את ההיצע המקומי להערב:

בקאלצ’ר קלאב, רחוב הארבעה 16, יארח דני בר במסגרת הליין החדש שלו פיוצ’ר קולורז את הדי ג’יי והמפיק העולה טיל וון סיין, שמככב בכל סט שלנו עם הריליס שלו בסאפלמנט פאקטס, “Sundowna” (אנחנו מעדיפים את הרמיקס של שונקי ודייד סאונדרום, אבל גם הקטע המקורי הוא פצצה אפטרית).

בברייקפסט קלאב ובמילק יתקיים הליין החדש והמבטיח מיסשייפס. בברייקפסט ינגנו חברי בוטניקה, אמיר אגוזי ונדב רביד, וייתנו את הפרשנות הייחודית שלהם למסיבת 4/4 קלאסית. במילק משה קוטנר ודנה קסלר יעשו כבוד למועדון ההאסיינדה המנצ’סטרי – המועדון של טוני ווילסון זצ”ל וחברי ניו אורדר – עם כל מה שנמצא בין מרשאל ג’פרסון לסטון רוזס.

ובשסק, מ-22:00 ועד שלא יוכל לעמוד הרגליים, יתקלט החצי הגברי של תפו”ד את סט ההאוס החודשי שלו בשסק.

נשיקות

ירוסלב יעקובוביץ’ והבנות

tapud — Thu, 27 May 2010 10:00:12 +0000

שלום לכם. התגעגעתם? האמת שאנחנו התגעגענו. אפילו מאד. וגם אם אנחנו לא אומרים את זה מספיק דעו לכם – אתם תמיד במחשבותינו, תמיד במחשבותינו. עכשיו, לאחר הפתיחה הסנטימנטלית הנה כמה בשורות שמחות, המלצות, שיר חדש במצעד להיטי הקיץ של תפו”ד וסט לשבת. איך לא.

***

הערב, נדב ואגוז שלנו – הבוטניקאים – יתארחו בליין “נו-מון” בלייקה. בפעם שעברה שהם ביקרו שם, היה מאד שמח ואנחנו חותמים לכם שככה יהיה גם היום.

מחר, יום שישי, ניב יחזור לעמדה האהובה של השסק, לעוד לילה ארוך של האוס וטכנו בפורמט החודשי שלו.

עוד מחר, צחי ואנה מפאקוטק, מארחים שתי תקליטניות מכובדות שמגיעות היישר מלב הסצנה הגועשת של סט. פיטרסבורג – לנה פופובה וקארינה סאאקיאן.

אנחנו קוראים בעמוד האירוע בפייסבוק ש…”שתי הנשים האלה תופסות בידיהן קהל של מאות אלפי מעריצים המפוזרים בכל רחבי חבר העמים. לנה היא התקליטנית הראשונה (!) שאי פעם סובבה תקליטים בברית המועצות. במשך 15 השנים האחרונות היא לא מפסיקה לצבור אהבה מצד הבליינים ברוסיה ומזרח אירופה. תקליטנית על שמייצגת את הדור הראשון של המוסיקה האלקטרונית. לעומתה קרינה סאאקיאן היא הנציגה הבחירה של הדור החדש, הכמניסה כוח חדש ורענן למכונה המשומנת של חיי לילה במדינה כה ענקית”

נציגת הדור החדש של סט. פיטרסבורג - קרינה סאאקיאן. שישי בלבונטין 7

יש שם עוד המון אינפורמציה מענינת ובאופן כללי, אנחנו בעד בחורות על העמדה ואוהבים את הבחירות של צחי ואנה. כבר שמעתם שהם מביאים ב-11 ביוני את לוון ווינסנט? אנחנו שמענו ושמחנו במיוחד. אל ווינסנט עוד נחזור כשנתקרב למועד המסיבה עימו, אבל עד אז הנה ספתח לחגיגה: קאסט משובח שהוא הקליט עבור “מינימל סוסיג’ז” – כפי הנראה בלוג המוזיקה עם השם השני הכי טוב בעולם.

mnml ssgs mx46 levon vincent – happy new year! 2010 and beyond by mnml ssgs

***

ובנתיים, במצעד להיטי הקיץ של תפו”ד – ניב ארצי, איש RED AXES, והזינגר עם הבחירה שלו לקיץ הקרוב:

טוב, האמת שאי אפשר לטעות באמת כשמסמפלים את הסקסופון האלמותי של “ראמפשייקר” האהוב (מידע לא שימושי: זה הקטע הראשון שבו פארל וויליאמס הצעיר שותף להפקה)

שבעצמו מסמפל את “Darkest Night”, הקטע הקלאסי של לאפייט אפרו-רוק בנד:

מצד שני, גם כשאנחנו שומעים את הסקסופון הזה כל מה שבא לנו זה זום-זום-זום. אז תודה לניב ארצי, ומסר לשאר הקולגות: עד שלא תשלחו בחירות אתם חבורה של נמושות.

***

ויש גם סט לשבת!

.לאחרונה התחלנו לבנות את נבחרת החלומות ממנה יגיח בסופו של דבר האורח שנזמין למסיבה הראשונה שנערוך. בכל סופשבוע נפרסם כאן שם של די ג’יי אחר שהיינו שמחים לצרף לליים אפ שלנו ונשמח לשמוע מה דעתכם. את הסדרה נפתח עם ניק הופנר, חצי הצמד מיימיי (יחד עם לי ג’ונס), אחד העורכים לשעבר של מגזין הדאנס המצוין “גרוב”, מפיק מעולה בזכות עצמו שמשחרר בעיקר בלייבל אוסטגוט טון (תבדקו גם את האי פי האחרון שלו וגם את הרמיקס שתרם לא מזמן ללי ג’ונס) ורזידנט בפנורמה בר בברלין.

הופנר הוא אולי לא מועמד מתבקש להוביל ערב של תפו”ד כמו ג’אס אד למשל – היינו שמחים פה ושם לעוד איזה קטע ווקאלי – אבל יש לו הרבה תכונות שאנחנו מעריכים היינו שמחים לאמץ; הסבלנות בבנייה, המוטיבים החוזרים שמעניקים תמה לסט, הזגזוג המדויק בין עומק לכוח, העריכה שכל הזמן תופסת את האוזן מבלי להעמיס עליה והעובדה שבאמצע הסט הוא מנגן את “The Upper Shelf” של רישאפל.

בכל מקרה, הסט הזה מהפנורמה בר לפני כמעט שנה הוא תענוג צרוף. תגידו מה אתם חושבים.

מיי מיי. הופנר מימין

וגם כאן

והנה הסט מסאונדקלאוד

Nick Hoppner (MyMy) Live @ Panorama Bar, Berlin – 14-06-2009 by R_co

****

ושלא תחשבו ששכחנו שסוגרים את הבלוק. בשבוע הבא נקדיש לו פוסט נרחב. בינתיים התפרסם היום בעיתון העיר ראיון מעניין עם ירון טראקס ביחד עם הספד קצר של ניב. ירון, אנחנו איתך!

נשיקות

בחצי הלילה

tapud — Mon, 29 Mar 2010 12:37:32 +0000

אסונות טכנולוגיים התרחשו לאחרונה בחצי הגברי של בית משפחת תפו”ד: ראשית התקלקל הסראטו, אחריו קרס ההארד דיסק החיצוני ועליו כל המוזיקה, בין לבין החל הטלפון הסלולארי לשבוק חיים ולבסוף היה זה המחשב שאמר יפה שלום ומסר את נשמתו לבורא. כן, אלו היו שלושה חודשים איומים ואם הייתי קארי בראדשו, בוודאי גם הייתי מוצא לכל אלו סיבה קרמתית בסגנון – “האם יכול להיות שבגלל שאני מזלזל בטכנולוגיה היא מזלזלת בי בחזרה?” – והולך ללבן את העניינים עם סמנתה או משהו כזה. אם בכל זאת אתם אנשים מאמינים שמבקשים לראות כאן איזושהי מעורבות של כוח עליון – ואם לא בפסח אז מתי כן? – הרי שיש כאן מסר מאוד ברור: חזרו לויניל, הוא לעולם לא מאכזב. וזה מה בדיוק שעשינו – על מנת לרענן את תיק התקליטים חזרנו למשחק האהוב “לחפור באוסף שלך”.

עזבו אתכם מחנויות. הדיגינג האמיתי נעשה בבית

עד סוף שנת 2005, אז נרכש לראשונה הסראטו, היינו קניינים די אובססיביים של ויניל. כל חודש היה מביא איתו הדוור משלוח מתוקתק מג’ונו (ובתקופות מוקדמות יותר גם מסאטלייט האמריקאית) ובו משהו כמו 15 תקליטים חדשים. מי שלא חווה את הציפייה הזו לבואו של הפתק המבשר על הגעתו של המשלוח לא יוכל להבין זאת; הגיחה היומית לתיבה, הגעתו של הפתק המיוחל, העמידה העצבנית בתור בבנק הדואר, שתמיד מספקת רגעי ישראליינה מזוקקים, קבלתו של הקרטון האפור-חום, הפתיחה האגרסיבית שלו והדפדוף בין הרכישות החדשות. ככה מרגיש האושר. למרות שמאז לא הפסקנו לגמרי את רכישות התקליטים, אלא רק צמצמנו אותן לקניות בעת ביקורים בגולה והזמנות נקודתיות של מוזיקה שאי אפשר להשיג במדיום דיגיטאלי (ע”ע UQ, בוטלגים ופרלון), או קטעים שפשוט חייבים לנגן בפורמט הישן והטוב, החלק הארי של האוסף שלנו נותר התקליטים מהשנים ההן, כלומר מתחילת-אמצע העשור הקודם; מכיוון שגם הטעם שלנו וגם המוזיקה המועדונית עברו מאז תהפוכות, מעניין לראות מה היה הטעם שלנו אז, כמה וכיצד הוא התפתח, האם ישנן נקודות השקה שמחברות בין המוזיקה שאנחנו מנגנים היום לאלמנטים שהכתיבו את טעמנו בעבר וכיצד ישתלבו כולם ביחד?

יום שישי האחרון היה הזדמנות מצוינת לבחינה של התהיות הקיומיות הללו. גיג בשסק שמלבד אוסף דיסקים לשעת חירום הושתת כולו על וינילים. למרבה המזל רק לפני חודש ביקרנו בלונדון והשארנו בפוניקה את התחתונים, כך שיכולנו לתת לתקליטים הללו - ג’אס אד, פטריס סקוט, עומאר אס, הריליס האחרון בדסולאט – להיות היסודות האיתנים של הסט כולו ועליהם להתחיל לבנות את הפיתוחים. הגיבוי הראשון הגיע מקטעים שנקנו בשנתיים האחרונות ונבלעו בשל השפע הדיגיטאלי; אליהם התווספו טראקים אהובים שתמיד מוצאים את מקומם בתיק, ולבסוף נלקחו ספוראדית תקליטים ששכחנו למה בכלל קנינו אותם מלכתחילה. הבהרה – כמובן שגם בשוטף אנחנו מנגנים קטעים ישנים, אבל אלו הן לרוב קלאסיקות פרטיות שנשלפות בפינצטה ויש להן תפקיד מאוד מוגדר, בניגוד לשיטוט אקראי ברחבי הספרייה. על כל פנים, סשן ההאזנה הביתית ארך ארבע שעות מתגמלות מאין כמותן. במלים אחרות, נתגלו שם אוצרות שגרמו לנו לעוף על הטעם של עצמנו ולהבין את הכרוניקה של האוסף שלנו. מי חשב שרמיקס של ג’ושוע מלפני 7 שנים לג’יי טי דונלדסון יתחבר כל כך טוב לקטע החדש של גוטי וראיין קרוסון בסאפלמנט פאקטס? מי האמין שהחיבור בין כריס לאם, דמיאן שוורץ, דאריו זנקר ופיל וויקס יהיה טבעי והומוגני? שלונצ’ייר ג’נרלז, אגנס ודי ג’יי ראסול כולם באים מאותה שכונה?

הסט עצמו היה כיף חיים; חוויה שונה בתכלית מזו שבה מעורבים פלייליסטים מפולחים ז’אנרית, מחשבים ואפליקציות שעושות עבורך חצי מהעבודה. כל בחירת תקליט לוותה בפעימות לב מואצות וכל מיקס היה ניצחון קטן, שהבהיר לנו שאולי התלות שלנו בטכנולוגיה – למרות הכל – לא כזו טוטאלית. מיד לאחריו, אגב, נתבשרנו שחבילת הטרקטור שרכשנו עושה את דרכה לארץ.

***

כשועלי רחבות ותיקים, אנחנו כבר יודעים שהדבר הנכון לעשות לפני מסיבה, זה להנמיך לגמרי את הציפיות, ובכ”ז היה קשה לנו שלא להתרגש לפני הערב של פאקוטק עם טאמה סומו. גם כי ידענו שעל סומו אפשר לסמוך בעיינים עצומות ויחכו לנו שם שעות של מוזיקה מצוינת, גם כי כבר יצא לנו לבקר ב”קאלטצ’ר קלאב” (באירוע מינגלינג משעמם) וידענו שזה רק ענין של זמן עד שהליין הנכון יתפוס בעלות על המקום, גם כי היח”צ האלגנטי של הפאקוטקים (שכלל סטים מעוררי תאבון בהזמנות הפייסבוק) השרה אוירה טובה על כל הסיפור ובעיקר משום שאחרי רצף של מסיבות גדולות בבלוק ובברזילי – היינו צמאים לאחת בחלל קטן ואינטימי. וזה בדיוק מה שחיכה לנו שם בשישי.

ב-2 ורבע כשהגענו, המקום כבר היה מפורק מאנשים עם הידיים למעלה, וזאת בנוסף להדף האנרגיות החיוביות שהלם אותנו בכניסה, הכניס אותנו תוך שניה וחצי למוד הנכון עם הביטחון המלא שהולך להיות לילה חם. חם מאד. טאמה סומו על העמדה, לא מזיעה לשניה. זה נראה כאילו היא אפילו לא מתאמצת. ברור שכמעט 20 שנה במקצוע והניסיון שרכשה בהן עומדות לצידה. ובכ”ז, מגיעים לכאן לא מעט תקליטנים עם קילומטראז’ מרשים ולא תמיד זו ערובה להצלחה של הערב. סומו מדלגת בין אלף ז’אנרים – ממינימאל טכנו אינטילגנטי לשיקאגו האוס לנגיעות של דאבסטפ (מהצד האלקטרוני טכנואידי שלו) לקלאסיקות מהאייטיז (בלק בוקס!), לעזזאל אפילו סטיבי וונדר היה שם. לרגע היא לא משחררת את הגרוב, לשניה לא נרשם “דרופ” במועדון – ואת זה אפילו מוריס פולטון הגדול לא לגמרי הצליח לעשות.

טאמה סומו בתל אביב. את התמונה גנבנו בלי בושה מהפייסבוק של אילייה רבינוביץ :) מקווים שהוא לא כועס

ככה נשמעת אמנית גדולה, במסיבה הנכונה עם הקהל הנכון (בחיינו, הקהל של פאקטוק זה הדבר הכי שמח בגוש דן) ובמינון הנכון ואילו המסיבות שאנחנו מאחלים לעיר הזאת ולעצמינו. לטובת כולם, סומו נשארת עוד כשבוע בסביבה. לכן – אם אתם קוראים את המילים הללו באזור חיפה, אז הלילה אחרי ארוחת החג תוכלו לעכל את הקניידלך באפטר סט שהיא תתן בסינקופה בר (כיאט 5 פינת נתנזון, עיר תחתית) וביום שישי הקרוב היא תסגור את המסיבה של ג’אקין עם דרייק מיי בברזילי.

על מיי עוד נשוב ונדבר, אבל כבר עכשיו אנחנו אומרים לכם – בעיקר בזכות התוספת של טאמה סומו ללילה, זה לא משהו שאתם רוצים להחמיץ.

***

כפי שכבר פרסמנו, קובלסטון ג’אז של מת’יו ג’ונסון עם אלבום חדש ונהדר. מדובר באלבום לא ארוך (8 קטעים), אינטילגנטי, נעים – היינו אומרים אפילו אביבי.

למי שאוהב את האלקטרוניקה שלו מלומדת אבל בשום אופן לא שכלתנית, הנה הוא להורדה. בברכת חג שמח מהתפו”דים.

קובלסטון ג'אז החדש

***

סדרת הפודקאסטים של רזידנט אדויזור חוגגת היום 200 כותרים עם סט מיוחד מאת קרל קרייג (אחרי שנתנו לריצ’י הוטין למקסס את סט ה-100 הם היו צריכים לשמר את הסטנדרט).

שומרים על הסטנדרט. רזידינט אדוויזור מארחים את קרל קרייג

מכיוון שרובכם ככל הנראה עוצרים באתר המצוין הזה על בסיס קבוע (ומכיוון שהחלק הראשון של הפוסט אכל את הראש מספיק), לא נכביר במלים. רק נגיד שלטעמנו רזידנט אדויזור הוא נקודות הציון החשובה ברשת למוזיקת מועדונים. הוא חושף, תומך, מראיין, מבקר, מייצר, ממליך, נובר ונושם את התרבות הזו; הוא מקדם דיונים בוערים ומאגד וקהילות. באגף הפיד שלו אפשר תמיד למצוא כתבות מעולות, קטעי וידאו, סטים וטראקים. הכתיבה שם, גם אם לעתים לוקה ברצינות יתר, מלאת תשוקה למושאי הסיקור שלה ולא לחינם הוא הגיע לאן שהגיע. וכשקרל קרייג מתקלט לך ביומולדת בחינם, אין יותר מזה.

הנה הקאסט להורדה ישירה

חג שמח ונשיקות!

קריסת מערכות

tapud — Fri, 19 Feb 2010 15:56:04 +0000

מתקופת נעורינו מלווה אותנו סיפור זוועה – אסון, אם תרצו – שקרה לגיל קומר, אספן וינילים (בדימוס?) ואחד משדרני הרדיו האהובים עלינו בכל הזמנים; לילה אחד במהלך מסיבה, ברגע של פיזור דעת, נגנב לו תיק התקליטים. זהו הסיוט החשוך ביותר של כל די ג’יי: מלאכת האוצרות רבת השנים עליה עמלת נגנזת בשנייה על ידי ברברים חסרי טעם, שלעולם לא יוכלו אפילו להבין מהו גודלו של האוצר שנפל לידיהם.

בשבוע שעבר קרתה לנו טרגדיה דומה – אחד מההארד דיסקים עליהם אנו שומרים את כל הטובין שאנו מלקטים ביזע רב קרס טוטאלית, ללא כל סיכוי לשחזור. היו שם, באותו דיסק קשיח ובוגדני, לפחות 250 ג’יגה של האוס וטכנו מהמדף העליון בפורמט ווייב יוקרתי ובלתי מתפשר. אלו היו קניות קפדניות ממיטב האתרים, שנערמו במשך חודשים ארוכים של סלקציה אובססיבית.

הנה שלושה קטעים שכרגע חסרים לנו באופן מיוחד בארגז הוירטואלי:

הראשון הוא N/A feat. Rosina – Fables and Fairytale שיצא בקרוסטאון רבלז של דמיאן לזארוס.

קטע עם בייסליין שיקגואי קלאסי וביט פשוט למדי, שמקבל את נקודות הבונוס בדינמיקה של הווקאלז, שבקונסטלציה אחרת היו עלולים להישמע צ’יזיים; אלא שכאן, עם מניפולציות אפקטים דאביות הם נותנים תחושה ממסטלת, מרווחת ועקומה. עוד על דניז קורטל, הבחורה שאחראית לרמיקס המעולה הזה, בימים הקרובים.

***

הקטע השני שייך ללי ג’ונס, שבימים כתיקונם, ביחד עם ניק הופנר אחראי לצמד המעולה מיי מיי.

לכאורה מדובר בקטע טק-האוס סטנדרטי ואופנתי עם קצת כלי הקשה שמתבלים אותו באקזוטיקה, אבל אז מגיעים שני אלמנטים שמוציאים אותו מהבנאליות והופכים אותו לקלאסיקת אפטרים – פדים עמוקים ומלנכוליים, וגיטרה מרוחקת שמנגנת מקטעי פראזות ותורמת לאווירה הנרקוטית.

***

הקטע האחרון, של STL, יצא כבר בסוף נובמבר בסמולוויל, אחד הלייבלים הכי מרגשים שפועלים כרגע, ופשוט לא יוצא לנו מהתיק. גם הוא, על פניו, קטע שיש עוד מיליון כמוהו, אבל אם מתמסרים לו מגלים כל כך הרבה ניואנסים ותנועה בתוך האקורד הבלתי נגמר והמהפנט שמתנגן בו, שמעניק תחושה כמעט מיי בלאדי ולנטיינית (רק בלי האלמנט של להפוך את כולם לחירשים).

***

למרות שמבחינה כמותית היו בדיסק משהו כמו 10 ארגזי תקליטים, תחושת האובדן היא שונה. היא התקבלה בהשלמה ופיוס במהירות יחסית, ללא דמעות מיותרות, קריעת בגדים והתכסות עצמית באפר. הקלילות הזו הפתיעה אותנו. הרי אנחנו לא אמורים להיות די ג’ייז שמבדילים בין ויניל לקובץ דיגיטאלי; אנשי המחר, מקדשי הקידמה ומתעבי פטישיזם ופולחנים אחרים.

אפשר לומר שזוהי תוצאה של סיבות קונקרטיות – חלק גדול מהקבצים ניתנים לשחזור: אפשר לכתוב מייל לביטפורט ולשתף אותם בצרה, והם בוודאי ישמחו לאפשר לנו הורדה נוספת של הקניות האחרונות; ניתן גם לבקש מכל החברים איתם שיתפנו את הקבצים ולדלות אותם בחזרה מהם; ואפשר לבצע שחזור מדיסקים שצרבנו בתקופה האחרונה, שכן גם הסראטו סקראץ’ לייב שהיה כל כך טוב אלינו בארבע השנים האחרונות, הפנה לנו עורף ושבק חיים. אבל עם כל הכבוד לפגרמטיזים, אלו הן לא הסיבות האמיתיות לתגובה המאופקת.

האמת היא שלויניל, בין אם נרצה להודות בכך ובין אם לא, יש עדיין ערך מוסף ורומנטי בעינינו. כן, גם כיום. אנחנו מביטים בכוננית המכוערת מאיקאה, שעמוסה בצפיפות מאובקת, ויודעים לומר איפה ומתי קנינו את כל אחד מהתקליטים שנמצאים בה. כל הפגמים, השריטות, ההצלחות, הכישלונות, הטעם הטוב והרע, העבר והעתיד שלנו נמצאים בכוננית הזו. ואם מישהו יעיז להתעסק איתה, כדאי שיכין את ביטוח הבריאות שלו. יאללה, אנחנו הולכים להזמין משלוח בג’ונו.

הצצה פקטיבית לבית התפו"ד. תכלס, ככה זה נראה ביום טוב

***

ועוד משהו קטן. החצי הזכרי שלנו מתקלט היום בשסק מ-22:00 ועד שמגיע המנקה. הסשן הזה, שמתרחש פעם בחודש, הוא פנטזיה של דיפ האוס, שמשוחררת מתכתיבי הרקדה הלעיתים מגבילים. זה אומר שאפשר ללכת קדימה, אחורה, למעלה ולמטה ועדיין לשמור על אווירה שהיא גם תומכת במי ששותה וגם במי שבוער לו לזוז. מכיוון שאנחנו יודעים איזה תקליטים הוא הולך להשמיע – טוב, אנחנו בחרנו אותם – כל מה שנותר לנו לעשות הוא להמליץ בחום ולתת לכם כיף כשתגיעו.

נשיקות