אלה די ג’ייז שמרחב המחייה הטבעי שלהם הוא האנדרגראונד, לא ניסיונות פתטיים לייצר להיטים. ככל שהם יבינו את זה יותר מהר כך גם המיזם שלהם יתעלה מעבר להייפ.

***

ב. מגזין הגברים המקוון המצוין סאבוטז’ טיימס, שהכרנו בזכות אסי, מפרסם את רשמיו הגנוזים של סימון וויטר מביקורו בשיקגו ב-1986, כשנשלח לסקר את סצינת ההאוס העולה עבור המגזין I-D. זה לא רק הריגוש של תיעוד ההיסטוריה בזמן אמת, כי אם גם כתיבה מגזינית בשיאה. אל תפספסו פסיק.

***

ג. פעמיים דני טנאגליה. גם ראיון שעורך עמו סת’ טרוקסלר וגם סט חדש לרזידנט אדויזור. האן מדובר בקאמבק של הדי ג’יי שלפני עשור נחשב לטוב עולם ונעלם בשנים האחרונות, שלא לומר סולק בבושת פנים מהרזידנסי שלו באיביזה בגלל חוסר התאמה מוזיקלי לקהל? עוד מוקדם לדעת. בסט המוקלט טנאגליה משתדל להראות שהוא בקיא ברוח התקופה עם פלייליסט תפודי במיוחד. לא בטוחים עד כמה זה אמין, אבל שמחים לראות אותו חוזר לכושר.

***

ד. לטריו של מוריץ פון אוסוולד יש אלבום חדש, שלישי אם מחשיבים את ההופעה הפנטסטית ששחררו בסוף השנה שעברה. מינימום צלילים, מקסימום תנועה. הנה דגימות מתוכו.

והנה הקטע שפותח את ההופעה בניו יורק

***

ה. כמו שאתם בוודאי זוכרים הלילה אנחנו נפרדים מהלייקה. רד אקסס יבטיחו שתהיה מסיבה אמיתית. הנה קטע שבטח ננגן, לא ברור אם בתחילת הערב או כשכבר לא נהיה בהכרה.

נשיקות

כאן גם המקום לציין שאלמלא אביחי פרטוק והלייקה, ספק אם הבלוג הזה היה קיים. פרטוק הוא הפטרון הרשמי של תפו”ד וזה שעודד אותנו להפסיק להתלונן והתחיל לעשות – אחרי מסיבה מוצלחת במקום בה תקלטנו שנינו – ולא התייאש מאיתנו גם כשהרחבה היתה ריקה. מחר, ואנחנו סומכים עליכם עם העניין הזה, היא לא תהיה.

ועכשיו, למשהו שונה לגמרי – שבוע שני של הפינה האהובה “כשהכל משתבש” והפעם בכיכוב !!!. אף שאנחנו מעט מאוכזבים מאיך שהתפתחה הקריירה של הלהקה שניגנה Pאנק-Fאנק הרבה לפני שג’יימס מרפי הקים את DFA אבל מעולם לא הקליטה אלבום גדול באמת, אנחנו עדיין שומרים לה מקום בחדר האח”מים בלב שלנו. יש לזה כמה סיבות: ראשית משום ש-!!! היא אחת מלהקות ההופעות הטובות בעולם; כמו מסיבה שמנוגנת בלייב. שנית מכיוון שהקטעים הרקידים שלה הם המקבילה לצופרים עולים ויורדים; הם מכניסים את הרחבה לכוננות. הרמיקס של ראב אנ’ טאג הניו יורקים ל-”Hello, is this Thing On?” הוא בדיוק כזה. אין כמעט זכר לקול של ניק עופר כשהביט והבס מקבלים חיזוק בתדרים ובדינמיקה והגיטרה עוברת לחריקות דאביות עם הרבה ריוורב. בשביל קטעים כאלה מסדנו את המדור הזה. הוא לא מה שתזכרו בסוף הערב, אולם הוא מכניס את המועדון לדריכות ואינטנסיביות שמאפיינים את הערב כולו.

נשיקות

לעוף על עצמינו.

אז ככה – בשבועות האחרונים היינו תקליטנים מאד עסוקים. ניגנו ביחד במסיבת הסגירה של ברזילי וקיבלנו הרבה תגובות חמות, התארחנו בליין “מיסשייפס” בבריקפיסט קלאב וחרכנו את הרחבה, ניב ניגן יחד עם גיא גרבר בשבוע שאחרי ומי שהיה שם יודע עד כמה היה לוהט, בערב למחרת הוא גם ניגן בשסק (אגוז הצטרף אליו לפרקים) ועידית סגרה את הרצף עם תכנית סולו נוספת בתדר אף אם. בכל הפעמים האלה לא רק שנהננו ממש – שהרי לא היינו מושקעים בחיי הלילה אם לא היינו נהנים מהם מלכתחילה – אלא גם התבסמנו במחמאות, על הגישה, הטכניקה ובעיקר על המוזיקה.

אז אנחנו מרגישים שהצלחנו להעביר איזו שהיא נקודה חשובה בכל הסיפור הזה שנקרא תפו”ד; אנחנו עושים את הדבר הזה הרבה יותר בשבילכם, כי הסיפוק שלנו מהבלוג, מהתיקלוט ומהשיח סביבו לא שווה הרבה בלעדיכם. בכל פעם שאתם מפרגנים לנו – תגובות, מיילים, נוכחות במסיבות – זה מחזק ומתדלק את המוטיבצייה להמשיך. ואנחנו רוצים להאמין שכשאתם מרוצים, אז גם אנחנו וחוזר חלילה.

ובכן, ככה אנחנו נראים בעבודה. את התמונה צילם אלון עוזיאל באולפן של תדר

מחר אנחנו חוזרים לעמדה של הלייקה. מאז ההברזה של “סיקרט סאנדייז” – שהביאה הרבה קהל לערב, אבל מהסיבה השחוקה של “לבוא לשמוע די ג’יי מחו”ל” – לא תקלטנו שם, והאמת שאנחנו מתגעגעים. הלייקה הוא חלל אינטימי וכשהוא מלא באנשים הוא שמח וסקסי כמו שאנחנו אוהבים. עכשיו, אפשר לומר הרבה דברים על הדברים שאנחנו עושים טוב, ומאחר שכל הפוסט הזה הוא טפיחה עצמית על השכם, נאמר בוודאות שאנחנו יודעים לתקלט. אבל האם אנחנו גם יח”צנים טובים? הממממ. לא נעים להודות – אבל לא. אנחנו יח”צנים מחורבנים של ממש. אנחנו חסרים את האיכויות הבין אישיות והסבלנות שיחצ”ן טוב צריך ואנחנו גם מחזיקים בעבודות יום תובעניות. לא שזה תירוץ למשהו… נאמר גם שבעולם מתוקן זה לא כזה נורא, כי אי אפשר הכל וחלוקת התפקידים צריכה להיות ברורה ומקובלת. אבל כאן זה תל אביב, וקנה המידה הקטנטן מקנה למציאות חוקים משלו.

מה אנחנו מסבירים כאן בעצם? שלתפו”ד יש מספר מרשים של קוראים, בהתחשב בזה שהוא בלוג נישתי שמתעסק בספקטרום מאד מוגדר מוזיקלית, ואם עשירית מקוראיו יגיעו מחר ללייקה נהיה שני הדי ג’ייז הכי שמחים בשטח.  כי ננגן לכם את המוזיקה שאנחנו הכי אוהבים בעולם, ואם הגעתם עד לכאן עם הטקסט הזה – אז בטח גם אתם.

***

הפוסט של היום הוא רק חימום לזה של מחר. מתחילת השבוע אנחנו מחזיקים בהקלטות של שתי התכניות האחרונות שלנו בתדר – ספיישל טכנו-דאב של ניב עם אגוזי, וסט תפו”די של עידית. הנה הם לפניכם במהדורה נוחה להאזנה. טרקליסטים כולל, כמובן.

תהנו, נשיקות

***

המצפן – ספישל דאב-טכנו עם ניב ואגוזי

1. Aaron Carl – Crucified (Quantec Remix)

2. Maurizio – M4

3. James Teej – I’m Human Now (Cassy Remix)

4. Rhythm & Sound w/ Cornel Campbell – King In My Empire

5. Pole Vs Mike Huckaby – Dusseldorf (Mike Huckaby S Y N T H Remix, Detroit)

6. Estroe – High Maintenance feat. Sam Leigh-Brown (Beat Pharmacy Remix)

7. Robag Wrhume – Lampetee

8. Mikkel Metal – No Stars Today

9. Catrat – Freedom – Jay Haze Dub Mix

10. EVA BE – New Crack

11. If Alone feat Paul St Hilaire – Sideshow (Chateau Flight Dub Mix)

12. Mordant Music – The Hauntological Song

13. Wayne Jarrett – You And I

14. Horace Andy – Don’t Try to Use Me

15. Vladislav Delay – Recovery I Dea (Andy Stott Remix)

16. Prosumer & Murat Tepeli – Serenity (Soundstream’s Dusty Machine Mix)

17. Luomo – Really Don’t Mind

18. Carl Craig & Moritz Von Oswald – Recomposed Movement 8 (C2 remix)

19. Cle – Nomads (Matthias Tanzmann remix)

20. Rhythm & Sound w/ Shalom – We Been Troddin

21. Deadbeat – Roots & Wire

22. Martyn – Mega Drive Generation

23. A Made Up Sound – Demons

24. Beat Pharmacy Feat. Negus Shabaka – Mental Universe (Dub)

25. Howie B vs CASINO ROYALE – Royale_Sound_(Ramadanman_Refix_remix)

26. Kenny Hawkes – Sleaze Walking

27. Solomonic Sound – Children of Israel

28. Le Sarge En Board – Through The Robot Chicken Shed (Weatherall Remix)

29. Rhythm & Sound – Poor People Must Work (Carl Craig remix)

30. Basic Channel – Phylyps Trak IIII

31. Chris Isaac – Wicked Game (Trentemoller remix)

32. Mia – Swoon (Shonky Remix)

33. Marcel Dettmann & Ben Klock – Places Like This

34. Bandulu – Jahquarious dub

35. Succulent – Freshly

36. Actress – Ghosts Have a Heaven

37. Delphic – Doubt (Kyle Hall remix)

תפו”ד – מיקס של עידית

Tapud @ TederFM October 18th 2010 by Tapud

1. Andrade – Merise

2. Khz BVoice – Hoerle UI – Andrade Remix // Highway Records

3. Silicone Soul – Dust Ballad II – Masomenos Remix // Darkroom Dubs

4. Shonky feat Jennifer Cardini – Tuesday Paranoia Dub Mix

5. Penner & Muder – Time Has come

6. Dennis Ferrer – The Red Room Obj Vocal Mix

7. David August – Moving Day Original Mix

8. Ian Simmonds – The Esel – Dave Aju Remix // Musik Krause

9. Shonky feat Jennifer Cardini – Come Down To Earth Original Mix

10. Pupkulies feat Rebecca – Burning Boats Masomenos Remix

11. Ben Klock – Many To Many – Ben Klock Remix // Kontra-Musik

12. San Miguel, Tobsucht.fx – Rapa Nui – David August Mix // Phonothek

13. Hanfry Martinez + Javier Carballo – Tenso Cometa Andrade Remix

14. The Revenge + Craig Smith – Hit em 6th Borough Project Dub

15. Taras Van De Voorde – 1998 Original Mix

15. Don Ramon – Downtown Cowboys // Fantastic Friends Recordings

15. Marek Hemmann – Together feat. Fabian Reichelt // Upon You Records

]]> http://www.tapud.co.il/archives/1335/feed 8 http://www.tapud.co.il/archives/1151 http://www.tapud.co.il/archives/1151#comments Fri, 10 Sep 2010 11:41:10 +0000 tapud http://www.tapud.co.il/?p=1151 ***

לפני הכל, הנה ידיעה משמחת: ג’יילס סמית וג’יימס פריסטלי, אנשי ליין האפטרים הלונדוני סיקרטסאנדייז, שניגנו אתמול באפטר באומן 17, יצטרפו אלינו הלילה בתפו”ד בלייקה. מי שהיה באומן לא יוכל להרשות לעצמו להחמיץ עוד מהמתוק-מתוק הזה ומי שהתבאס להגיע לאפטר וחש החמצה על פספוס של די ג’יי ענקיים יוכל לגאול את עצמו ברחבה ההרבה יותר ידידודית של הלייקה.

הערב איתנו בלייקה - סיקרטסנדייז

***

ועכשיו, לעניין המרכזי – אפטר ראש השנה שנערך אמש באומן 17. בראיון שערך גיא אסיף עם ראובן לובלין בעיתון העיר לפני קצת יותר מחצי שנה קונן לובלין על דחיקתו של הסליז – או כמו שהוא קורא לו “סליס” – כאלמנט חיוני במועדונים בישראל. גם בשיחות פרטיות לובלין תמיד מציין את הסליז – יחד עם הגודל, הסאונד והתפאורה – כמה שמבדיל את האומן ממועדונים אחרים, נקיים יותר. אנחנו הראשונים שנודה שסליז הוא חלק מהותי מהחוויה. כתבנו את זה לא פעם ונמשיך לטעון כך באדיקות, אלא שיש הבדל משמעותי בין סליז לגועל נפש; בין לכלוך חיוני, שהיא חלק אינטגרלי מקלאבינג, לטינופת שנערמה עלינו אתמול. למרות הפצרות חוזרות ונשנות מצד לובלין, העובדה שאפטרים ממשיכים להיות אכסניה לדי ג’ייז מעולים – פרנק רוג’ר, ג’יימי ג’ונס, מרקו קורולה, לואי וגה – ושעופרי גופר, הרזידנט, הוא חבר טוב שלנו וקולגה אהובה, כבר הרבה זמן שאנחנו לא הולכים לאפטרים. אתמול, כשהחלטנו אחרי היעדרות ארוכה לדגום שוב את המוסד הוותיק, הבנו גם למה: הקו הדק שנחצה והופך את השהייה במועדון ללא נעימה.

לא יכול להיות שבמסיבה עליה אנשים משלמים 200 שקל בכניסה השירותים מזוהמים עד לרמת בה הם הופכים לאגם שתן; שזרע וצואה מרוחים על קירות התאים מהם עולה ריח דוחה של צחנה. לא הגיוני שמועדון שמכבד את עצמו לא יהיה ערוך לדי ג’ייז שמנגנים רק תקליטים ולא יספק להם עמדה הגונה בה לא יקפצו התקליטים שלהם בכל פעם שמישהו מחליט לרקוד עם טיפה יותר מרץ (על בלוקים של שיש שמעתם?). ובוודאי ובוודאי שאווירה בה בחורות מוטרדות מינית בכל רגע נתון – חשבנו שזו אמורה להיות מסיבת גייז – כולל נגיעות פולשניות, היא לא לגיטימית.

היו כמה רגעי קסם במסיבה אתמול  – כשרד אקסס ניגנו את “Unfinished Sympathy” של “מאסיב אטאק”, הסיום ההאוסי של עופרי ברחבה המרכזית וכמובן הסט הנהדר של סמית’ ופריסטלי בחצר – אבל הם לא שווים את החרדה שמלווה אותנו כשאנחנו הולכים להשתין. לובלין מיתמם כשהוא מציג את הנטישה של הקהל האליטיסטי את האפטרים כהתברגנות בזמן שבמסיבת הדגל המועדון שלו נראה כמו חירייה והמשרד ב”מאד מן” מרגיש לידו כמו סניף של נעמ”ת.

אחרי כל זה אתם רק צריכים לברך שיש לכם הזדמנות לשמוע את סמית’ ופריסטלי הערב בלייקה. התקליטים לא יקפצו, הבנים ישמרו את הידיים לעצמם ומהשירותים יעלה ריח סחלבים. עבורינו זו סגירת מעגל מרגשת. אנחנו מעריצים את מסיבות “סיקרטסנדייז”, את הטעם המשובח של הרזידנטים שלהן וההתעקשות שלהם לנגן רק וינילים. סמית’ ופריסטלי מנגנים האוס ששומר על הפיל הקלאסי ומקבל טוויסט. יש להם זרימה נהדרת שמותחת קו קוהרנטי בין קטעים מתקופות שונות באווירה דומה, שבכל אחד מהם יש ייחוד וקסם. אתמול הם שלפו את זה כאילו כלום:

האמת שאנחנו כבר ממש מתרגשים.

***

לפני מספר שבועות הודיעה מרי אן הובס – כוהנת הדאבסטפ הראשונה של הביביסי – שהיא עוזבת את התחנה והתכנית אחרי 14 שנים. החדשה המפתיעה עשתה די הרבה גלים בבלוגספירה ובאתרי המוזיקה הרלוונטים. אחרי הכל, מדובר באחת האושיות החשובות והמשפיעות של תרבות המועדונים בעשור וחצי האחרון. הובס לדאבסטפ, לג’אנגל, לטכנו לסגנונות מוזיקלים אחרים שיושבים בנינוחות בקצוות הקיצוניים של הסקאלה, היתה מה שפיט טונג להאוס ולקלאב או ג’יילס פיטרסון למוזיקת העולם או לרר-גרובס; שגרירה של סאונד נון-קונפרמיסטי בליבו של  הערוץ הממלכתי ביותר ברדיו האנגלי – רדיו 1. שאלות שצפו לאחרי הודעה העזיבה: מה יהיה על עתיד התכנית ברדיו? האם ימצאו לה מחליף או מחליפה או שאולי יבטלו אותה לגמרי? האם רדיו 1 יעבה את שכבת שעות הפלייליסט שלו על חשבון תכניות הקצה המזוהות עימו? או שאולי ימצאו לתכנים האלה מקום באחד הערוצים האחרים? שאלות לגיטימיות בעידן בו הרדיו הממלכתי מתבקש להצדיק את קיומו אל מול תחנות האינטרנט והרדיו הדיגיטאלי. בשבוע שעבר הגיעה התשובה לכל אילו: בנג’י בי, איש “Deviation” מ-1אקסטרא פרסם בטוויטר שלו הודעה רשמית שהתכנית החדשה שלו תעלה לשידור ב-14 באוקטובר, ושעת השידור תהיה 2 לפנות בוקר. כלומר, שעת השידור של הובס. אז עכשיו יש גל חדש לגמרי של שאלות: מה יהיה על שלושת השעות של Deviation? האם יצליח בנג’י בי להגיש 2 תכניות בשבוע (מקורבים מביני ענין שלנו שהם גם אנשי רדיו ותיקים אומרים שלא. עידית הרוסה מזה)? ואם לא, אז מי יחליף את בנג’י? ועוד ככאלה.

אנחנו מעט חלוקים בדעתינו לגבי המינוי של בנג’י. עידית, שהיותה בחורה הופך אותה לפחות אובייקטיבית לגביו, חושבת שמדובר במינוי ראוי. ניב לעומת זאת חושב שעם כל הכבוד למר בי, זוהי הזנחה של הקהל היותר הארדקוריסטי של מאזיני התחנה, כלומר צעד לכיוון המרכז.

בכל מקרה, התכנית האחרונה של הובס היא משהו שראוי להקשיב לו גם אם אלקטרוניקה שכזו היא לא התפריט הקבוע שלכם. קודם כל בשביל הכבוד, אח”כ בשביל המיקס של קוד9 וביוריאל בשעה השניה.

הנה היא כאן

שגרירה של סאונד נון-קונפרמיסטי בלב הערוץ הממלכתי. מארי אן הובס

***

ולפינה האהובה : סט לשבת.

השבוע אנחנו שמחים לספק לכם לא סתם סט מוצלח שמצאנו ברשת, אלא אחד שהוקלט במיוחד עבור הבלוג הזה מהחבר והקולגה טובי. אנחנו רוצים לומר שיוזמה שכזו היא משהו שהיינו שמחים לקדם יותר. רוצים לומר לכל הקולגות שם בחוץ – מיני-סטים לתפו”ד יתקבלו בברכה, גם חצי שעה היא מבחינתינו לגיטימית,  העיקר שהתכנים בה מתאימים לתואר האוס, טכנו או תפוחי אדמה.

הנה טובי:

ובנימה שמחה זו התפו”דים מאחלים שנה טובה – שתהיה מוצלחת ומלאה מוזיקה טובה ומסיבות מוצלחות, ונשיקות לכולכם.

]]> http://www.tapud.co.il/archives/1151/feed 4 http://www.tapud.co.il/archives/1083 http://www.tapud.co.il/archives/1083#comments Fri, 20 Aug 2010 11:38:47 +0000 tapud http://www.tapud.co.il/?p=1083 הלילה אנחנו משתלטים על העיר, או לפחות על הגזרה הצרה שבין נחלת בנימין ללילינבלם. הסיבה היא שהפקידה הנאמנה של קונגלומרט תפו”ד ביצעה טעות לוגיסטית חמורה ושיבצה אותנו בו זמנית גם ללייקה וגם לשסק. היא פוטרה.

במשך חודש ניסינו לבנות מכונת טלפורטינג, שתשגר אותנו מהלייקה לשסק ובחזרה וכך נוכל לתקלט בשני המקומות גם יחד, אבל בעיות לוחות זמנים – אנחנו אנשים עסוקים – מנעו מאיתנו את השלמת הבנייה. מזל שאנחנו שניים ומזל עוד יותר גדול זה שניב הוא לא הדי ג’יי היחיד בתל אביב עם השם ניב; כך יצא שניב הדס יתקלט בשסק ואילו בלייקה ינגנו עידית וניב ארצי מ”רד אקסס”. מכיוון שגם כך התכוונו לארח מתישהו את הדי ג’יי הצעיר והמוכשר הזה – מבחינה מוזיקלית אנחנו מסונכרנים איתו לחלוטין – הכל בעצם קרה לטובה: אתם תוכלו לעשות סיבוב רגלי במזג האוויר הנעים ולהרוויח אותנו בשני מקומות שונים.

השגיאה הלוגיסטית הזו החזירה אותנו לכמה מהמחדלים הכי חמורים להם היינו אחראים לאורך השנים. או במילים אחרות: נזכרנו בגיגים הכי גרועים שלנו וחשבנו שיהיה נחמד לחלוק אותם עמכם ועל הדרך נשמח לשמוע מה היו המסיבות הכי קשות-רעות-מתסכלות-מצלקות שיצא לכם לנגן בהן; הרגעים אחריהם הדבר היחיד המתבקש הוא לפרוש.

יאללה, תקבקו את הסיפורים שלכם.

אני מת על המוזיקה שלך אבל הקהל רוצה משהו חזק יותר

נתחיל בסיפור הזוועה של עידית:

אני לא עושה חתונות. אני פשוט לא בנויה לזה. אין לא את התכנים והידע הנדרשים, לא את הסבלנות ויותר מהכל לא את הכח. כשאני כבר הולכת לחתונות, אני מקפידה להשתכר במידה כזו שלא נותנים לי להסתובב לבד על המדשאות אדרבא לעלות לנגן. ואל תבינו אותי לא נכון – לתקלט בחתונות הוא מקצוע חשוב ומכובד. אני מכירה כמה אנשים שעושים את זה מדהים, ויצא שביקשו ממני לבוא לנגן בכמה (“אנחנו מתים על המוזיקה שלך! זה מה שאנחנו רוצים. לא כמו של כולם”) אבל אני תמיד מסרבת. הסיבה לסירוב, נטועה עמוק בתוך טראומה שאין לי שום כוונה, או רצון להשתחרר ממנה. למזלי, אין לי גם צורך.

חברי הטוב ד’ התחתן בחו”ל. התיכנון כלל נסיעה לצרפת, סופשבוע בפרובאנס, חתונה, מסיבה והמון יין וגבינות. אירופה, במאתיים דולר ליום. חודשיים לפני התאריך המיועד הוא ואישתו החמודה התקשרו להתחנן שאנגן באירוע. “אנחנו רוצים מסיבה אמיתית! עם דיסקו והאוס”. ניסיתי להסביר שלחתונות יש גרוב משלהן, שמוטב שיתנו את העבודה לדי ג’יי מקומי שגם מכיר את הטעם של רוב האורחים אבל הם התעקשו. נכנעתי. ליטל דיד אי נוו. קבלתי למייל רשימת רפרנסים ולא היתה בעיה גדולה להרכיב ממנה פלייליסט מסיבתי. על הדרך גם סגרתי להם כמה דיסקים ליום שאחרי. קצת בוסה נובה, קצת סאן רמו, קצת צ’יל אלקטרוני. אווירת בוקר בקלאב של העשירון העליון.

הגעתי לפרובאנס. היה איחוד מרגש. כמה שעות אח”כ כבר היינו ישובים סביב בריכה בבית הורי הכלה כשהבקשה הראשונה הגיעה – אחות החתן הביאה דיסק עם שירים חסידיים. המשפחה שלה קצת יותר מחוזקת וחשוב להם לשמוח גם בדרך שלהם. “סבבה” אמרתי, “רק שייתנו לי קיו חמש דקות לפני”. לא עוברת שעה ומגיעה הדרישה השניה – “בת הדודה של הכלה היא גם די ג’יי. והיא מכירה את הצרפתים. אבל היא תנגן ממש קצת. רוב הערב מובטח לך”!… כל העסק התחיל להריח מוזר.

נמשיך עם הסיוט של ניב:

בהיסטוריית התיקלוט שלי לא חסרים גיגים איומים. רק השבוע, למשל, יצא לי להגיע לעמדה נטולת מוניטור, כשהרמקול הכי קרוב נמצא בחצי השני של החלל, עם פטיפון בודד ושני דיסקים, שאחד מהם הוא פיוניר 800 ואחד הוא פיוניר 100, ואל המיקסר אי אפשר לחבר את הטראקטור. ניגנתי כל כך גרוע, ללא טיפת קשר להתרחשות בבר, שלמרות שבחוץ היה חום אימים, רוב האנשים שהיו בו פשוט זלגו החוצה, עד שהרחבה נותרה שוממת לחלוטין. מיד לאחר מכן סולקתי מהעמדה לטובת פלייליסט ממחשב. וזה לא התקרב אפילו אל השפל הנמוך ביותר שהגעתי אליו בעבר. היו עוד הרבה מסיבות שבהן ניגנתי נמוך מדי או חזק מדי; כאלו שפוצצתי את מערכת הסאונד וכאלה שסתם אף אחד לא הבין מה אני רוצה ובהה בי, כשאיזה יחצן שואל אותי “תקשיב, אני נהנה מהמוזיקה, אבל אין לך האוס?” בזמן שמתנגן קטע של ג’ואי נגרו. אבל הן בוטנים לעומת המקום הראשון, שהולך בקלות לגיג בחדר הקטן בתמר’ז לאונג’ ביחד עם אגוזי, כשבאמצע המיקס אחד הבעלים מוציא לנו את הראש מהפטיפון מבלי לומר מילה ולוקח אותו לחדר הגדול. הזיכרון של השקט מפתיע את מעט הרוקדים על הרחבה והנטישה האיטית שלהם מלווה אותי עד היום. זה היה נורא.

***

בדיוק מה שאנחנו אוהבים. קייט סימקו

אחרי מעשי הזוועות האלה, מגיע לכם סט לשבת.

יותר מידי זמן לא אירחנו במדור תקליטנית לוהטת. אז היום, בהקשר צמוד לחגיגות מתיו דיר שנערכו כאן בשבועיים האחרונים, אנחנו מציגים את קייט סימקו. הדי ג’אית המצוינת הזו מגיעה משיקאגו וממש בקרוב אלבום הבכורה שלה יוצא בספקטרל סאונד, שלוחת הדאנס של גוסטלי אינטרנשיונאל.  הסט של סימקו מכבד את מסורת ההאוס של שיקאגו, מתובלן בטכנו דיטרויטי, משלב קטעים קלאסיים עם כאלו שעוד לא ראו תאריך הוצאה רשמי. במילים אחרות, בדיוק מה שאנחנו אוהבים.

הנה הוא כאן להאזנה/הורדה.

ניב יעלה לנגן בשסק, הערב מ-22:00 ועידית עם ניב ארצי בלייקה החל מ-23:00. אתם נדרשים לשני המקומות.

נשיקות.

]]> http://www.tapud.co.il/archives/1083/feed 3 http://www.tapud.co.il/archives/989 http://www.tapud.co.il/archives/989#comments Thu, 22 Jul 2010 18:17:02 +0000 tapud http://www.tapud.co.il/?p=989 בשבוע שעבר הוצא החגיגת באופן סופי – כלומר עד שיצליחו לזקק אותו מחדש ללא המרכיבים הבעיתיים – אל מחוץ לחוק. חגיגת היה אולי סם נחות, שהחרטה על נטילתו לא אחרה לבוא והיתה עמוקה וכנה בכל פעם מחדש, אבל בואו לא נצטדק; למרות שגם אנחנו – וגם אתם – עיקמנו לרוב את האף למראה הקפסולות הצבעוניות, היו יותר מדי מקרים שבהם נכנענו – כולל האנחה המפורסמת “טוב, נו” – והנחנו לו לבצע בנו את זממו. כולל מקרים שאנחנו לא זוכרים מהם הרבה, אבל משוכנעים שהיה כיף חיים.
חגיגת הוא הפועל הרומני של הסמים; זול, יעיל והולך מצוין עם אלכוהול. ללא טיפת זוהר או סטייל, עם השפעה שמצויה בעיקר ביכולת להמשיך ולשתות מבלי להתרסק, וירידה איומה שמשביתה את יום המחרת, אבל הזמינות שלו היא משהו שאי אפשר לזלזל בו. לא רק ברמה הפרקטית שמחליפה את התקשורת עם דילרים מפוקפקים במוכרי פיצוציה, אלא גם ברמה הרעיונית; בידיעה שמעבר לפינה, במחיר מצחיק, נמצאת שקית שיכולה לשנות את הלילה.

יאללה ביי

היו לנו כמה תקופות יפות עם החגיגת. תחילת הדרך בקיץ 2004, הקאמבק של עונת 2007 ותפקיד המפתח שלו כברירת המחדל של השנה וחצי האחרונות. חגיגת בשבילנו היה רעל של מסיבות קטנות, שהן, כך אנחנו סבורים, המסיבות הכי טובות. זה נכון שהחוויה של חלל גדול מפוצץ ממצב רוח היא יחידה במינה, אבל באופן אישי תמיד היינו חובבים של החדרים הקטנים יותר. חגיגת מזכיר לנו את פנתה דו פרינס ולורנס בלבונטין 7 במסיבה של צ’יפ פריידי שהעיפה לנו את המוח; הוא שולח אותנו לקני הוקס ב”אייס”, שבשש בוקר, כשאנחנו בדיוק חזרנו אחרי עוד סיבוב בפיצוציה ממול, הוא שלף את “פלאנט רוק” של אפריקה במבאטה; הוא מחזיר אותנו למסיבות הסגירה המרגשות של הסופהביט; לברזילי הקודם שבו כל מסיבה היתה מצומצת ואינטימית; לקאסי בחצר של הליזארד ובבר ירושלמי מחורבן שבקושי מצאנו. מצגת זכרונות סלקטיביים מהמסיבות הללו מתרוצצת בדמיון שלנו בשישי בערב, כשאנחנו מכינים את תיקי התקליטים לקראת הערב שלנו בלייקה; מקווים שיהיה בו שמץ מהאווירה שהיתה בהן.

הלילה בלייקה, החל מ-23:00, נערוך את מסיבת הפרידה הרשמית של תפו”ד מהחגיגת עם פסקול שמקבץ את כל הטוב שיש לקיץ 2010 להציע. מה שמזכיר לנו שגם אם כל העיר מדברת על מרקו רזמן, קצת מיהרנו להכתיר את לונה סיטי אקספרס כמנצחים במצעד להיטי תפו”ד. התקשרו אלינו מהאוקטופוס: יש להיט קיץ חדש:

פרידה, יש לציין, למטרות של שכנוע העצמי בלבד, אפשר אפילו לומר שאנחנו מבוגרים מדי עבורו גם כך. הצד השני של המשוואה הזו הוא שננסה למצוא לו תחליף שהולם טוב יותר גילנו ומעמדנו.

***
לא נשאיר אתכם בציפיה לערב בלי איזה סט חימום לשבת, או ליתר דיוק שניים. מגזין פאקט הבריטי האהוב עלינו משחרר מדי שבוע, כבר 140 שבועות, די ג’יי סט חדש מעניין.  הטווח המוסיקלי הוא בלתי תחום ומכיל בתוכו אמביינט נויז, מוזיקה ניאו-קלאסית, דיסקו, דאבסטפ, טכנו, מטאל ואלקטרו. השבוע העלו בפאקט את כל 140 הסטים שנמצאים בארכיון שלהם למיקסקלאוד והחלטנו שכל אחד מאיתנו ייבחר סט אחד לשבת. ההחלטה אמנם היתה קשה, אבל בינינו, זה היה רק תירוץ בשביל שתיכנסו לשם ותתחילו לחרוש על האוצר המוזיקלי הזה.

הנה הסטים הנבחרים:

ניב התלבט בין אנדרו וות’רול לשד, ובסוף הלך על וות’רול (הדי ג’יי הטוב בעולם):

עידית בחרה במתיאס אגואיו. הסט הזה יצא שניה לפני שטסנו (ביוני 2009) לברצלונה, והוא ליווה אותה בנסיעה ששינתה לחלוטין את הטעם שלה:

להתראות הערב,

ונשיקות.

עוד מסיבה בה אנחנו מעורבים תתרחש מחר אחר הצהריים בחצר האחורית של הברזילי, זו שיושבת על נתיבי איילון. מדובר בליין חדש בשם “ברביקיו” של דיפה, טובי, ההרכב הצעיר והמוכשר רד אקסס וניבק’ה. המטרה היא למסד כאן מסיבת חצר ראויה –תחליף לים אם תרצו – שתפיג את החום של ימי שבת עם האוס, טכנו וסלט פירות (התשובה הקיצית לתפוחי אדמה). המסיבה תתחיל ב-16:00 ותימשך עד לסופו של אותו יום, כלומר 23:00-24:00. המוזיקה, כמתבקש, תהיה אוורירית וFאנקית ותנוע בקורלציה עם הטמפרטורות ואור השמש. המונדיאל אמנם נפתח היום, אבל היות ומדובר כרגע בשלבים המוקדמים בלבד, אין באמת מקום להתלבטות.

יוזמה סופר חיובית. מסיבת יום, שבת בברזילי

האירוע האחרון שנקדם כאן הוא דווקא לא כזה שאנחנו שותפים לו, למרות שהיינו שמחים להיות חתומים גם עליו. הכוונה היא כמובן למסיבה של פקוטק הלילה עם הדי ג’יי והמפיק האמריקאי האהוב לבון וינסנט, מהמייצגים הבולטים של הצליל העכשווי של החוף המזרחי בארצות הברית. אמיר אגוזי, האיש שמחזיק במדור המוזיקה הטוב ביותר ברשת – רשמקול בוואלה! תרבות – פרסם אתמול טקסט וסט תואמים שמסבירים ומדגימים נהדר מדוע מומלץ לכם לעקוב אחרינו לקאלצ’ר קלאב ברחוב הארבעה 16, אחרי שנסיים את העניינים בלייקה כמובן.

***

עכשיו, בעניין סט השבת:

ריקלוז, הוא כמו החבר הותיק מתיכון שאנחנו ממשיכים לאהוב מרחוק מבלי שבאמת שמרנו על קשר. זה כי הוא נשאר קול, ולא דופק קטעים של ריגשי ומערכת היחסים איתו היא אחת שלא סובלת משחיקה, בדיוק מהסיבות האילו. מה גם שכשאנחנו כבר כן פוגשים אותו, נניח בתכנית של טים סוויני, אנחנו מיד שמחים שהוא נשאר אחלה גבר ושיש לו עדין טעם מעולה במוזיקה. ביננו, כשמדובר בחברים מהעבר, אי אפשר לבקש סידור נוח מזה.

נשאר קול. ריקלוז

בשנתיים שאחרי הוא הוציא בלייבל שני אי.פי’ז, שזכו לביקורות חיוביות מאד בסצנת הדיפ-האוס של מישגן רבתי – So This Is the Dining Room מ-98 ו – Spelunking EP מ-99. בתחילת שנת 2000 הוא הוציא את הקטע שמיקם אותו בליגות של הגדולים:

Can’t Take It by Recloose

המאפיין הבולט ביותר של ריקלוז על פי Can’t Take It הוא הכישרון למלודיה. כשלוקחים בחשבון את ההכשרה המוזקלית שלו (8 שנים של לימודי סקסופון), זה לא מפתיע בכלל. Can’t Take It הוא קודם כל שיר פופ מצוין, ושירי פופ מצוינים לא מגיעים משום מקום. מלבד רמת ההפקה הגבוהה והמיוחדת שלו, שגם פורשנה במבחר רמיקסים מצוינים לא פחות, הוא גם כולל ווקאלז של דוואלה – מנסיכי הסול החשובים של העשור האחרון, והאיש שיכול לצמרמר גם אם יתנסה בקאברים לסטאלה מאריס. האלבום שכלל את Can’t take it יצא רק שנתיים מאוחר יותר בפלנט אי ונקרא “Cardiology”, אבל בין לבין הקליט ריקלוז די ג’יי סט  מאלף עבור אסקימו רקורדס – The Jigsaw Music Mix.
כמו כל די ג’יי סט ראוי באמת, גם “ג’יגסו מיוזיק מיקס” הוא בית ספר לעריכה ותמהיל ששילב הפקות האוס חדשניות (ת’יאו פאריש, קארי צ’נדלר) עם קטעי ג’אז עלומים ואלקטרו פאנק קלאסי. לשמחתינו, הוא גם יצא בפורמט ידידותי לתקליטן (ויניל כפול. תמיד כיף), לצערכם החיפושים שלנו אחריו לטובת הפוסט הזה עלו בתהו. ככה שאם לאחד מכם יש עותק דיגיטאלי של האסופה המופלאה הזו, תנו שריקה. כבר נארגן כאן משהו.

הנה אחת הבחירות שלו מתוכו:

אחרי שיצא “Cardiology” (ולא לפני שהיה מעורב ב”אינרזון אורקסטרה”, הפקת הג’אז העתידנית של קרל קרייג) היגר ריקלוז לניו זילנד, התערה בסצנה המקומית וב-2005 הוציא ב”פיספרוג” את Hiatus On The Horizon, השלם והמוצלח מבין אלבומיו. ‘Dust’ הלהיט הבולט ביותר ממנו, המשיך איפה ש-Can’t Take It הסתיים; שיר גדול מלווה בווקאליסט לא פחות גדול – ג’ו דוקי מ”פאט פרדיז דרופ”:

אנקדוטה לא ממש חשובה: בחרנו את “Dust” כאחד מקטעי העשור שלנו בפרוייקט סיכום האלפיים אצל אחיחי.

בשנים שעברו מאז הקליט ריקלוז אי פי של ביצועים חיים לקטעים שלו, ערך אוספים ושחרר אלבום נוסף בשם Perfect Timing, הפעם בסונאר קולקטיב. היום הוא מריץ עם שני די ג’ייז נוספים (מג’יק סאם ופרנק בוקר) תכנית רדיו בשם Hit it and quit it שלה ניתן להאזין בבלוג תחת אותו שם. מלבד תכנית הרדיו אפשר למצוא שם גם סטים שלו וספיישלים כמו זה של דיים-פאנק.

אז סט השבת שלנו מגיע מריקלוז. שעה מלאה בכל טוב, כולל ראיון קצר בהתחלה. טוב שיש טים סוויני שסוגר לנו את הפינה עם החברים מהתיכון.

הנה הוא להאזנה / הורדה

נשיקות!

תשמור על קשר. ריקלוז

]]> http://www.tapud.co.il/archives/878/feed 1 http://www.tapud.co.il/archives/798 http://www.tapud.co.il/archives/798#comments Thu, 20 May 2010 09:03:58 +0000 tapud http://www.tapud.co.il/?p=798 לפני שנתיים גילה סת’ טרוקסלר שהוא יהודי כשר. אמו, כך התברר לו, היתה ילדה מאומצת, אשר להוריה האמיתיים שורשים יהודיים. למרות צבע עורו השחום, שערו המקורזל ועברו הדטרויטי, טרוקסלר כלל לא הופתע מהגילוי על קשריו האדוקים עם דת משה וישראל; הוא אפילו נראה לו מתבקש והסביר את הנוירוטיות ורגשות האשם שהיו טבועים בו מילדות. היות והוא כבר היה נימול, כל מה שנותר לטרוקסלר לעשות על מנת להמיר את דתו היה לעלות לתורה. חמוש בכיפה וורודה קטנטנה ובעזרת אביו הרב של זאב אייזנברג מ”וולף אנד לאמב” הוא עשה זאת בבית הכנסת הגדול של ברוקלין והפך למה שאוהבים לכנות בידיעות אחרונות “אחד משלנו”.

כשר למהדרין. טרוקסלר

היום בלילה יסגור סת’ טרוקסלר מעגל בבלוק בתל אביב. הכוונה היא לא ליהדותו והפגנת כישוריו בפני עם ישראל, כי אם לעובדה שטרוקסלר היה כוכב הפוסט הראשון בתפו”ד. אם להודות באמת, אנחנו קצת מקנאים בחרגול הפקות שהביאו אותו לפנינו, מכיוון שבסתר ליבנו כיווינו שטרוקסלר יהיה האורח במסיבת השנה שלנו, ואפילו תכננו לבקש מגיא גרבר שיעזור לנו לחתוך את עמלת הסוכן. אם להיות עוד יותר כנים נספר שלפני שקראו לבלוג שלנו תפו”ד היו אמורים לקרוא לו שפם, לא מעט בזכות טרוקסלר ומי שעכשיו הפך למועמד המוביל לככב במסיבת השנה, ג’יילס סמית מ”סיקרט סאנדייז”.

בכל מקרה, אנחנו מפרגנים לחרגול וגרבר שהביאו את הדי ג’יי והמפיק העולה הזה בזמן אמת, כשבאמתחתו להיטי אנדרגראונד לצד צרור סטים מחשמלים שמסתובבים ברשת ומלמדים על סגנון ייחודי, שמשלב בין גרוב שחור לתפישת סאונד ניואנסית אירופאית ואווירה נרקוטית קשה. משהו בין עומאר אס, שאצלו ב-FXHE הוא הוציא את אחד הקטעים המוקדמים שלו, לחברו מתיו דיר, איתו הוא משתף פעולה באחד הלהיטים הגדולים של השנה האחרונה (אנחנו מעדיפים את הגרסה המקורית על הרמיקס של מרטינז).

ואם כבר אנחנו מדברים על המסיבה הערב בבלוק, הרי שאי אפשר בלי כמה מילים על גרבר וסאפלמנט פאקטס, שנמצאים כרגע בכושר שבין כריסטיאנו רונאלדו לליאו מסי. עזבו בינתיים את אלבום הרמיקסים שהוא מבשל לפאף דדי והולך לתפוס את כולם עם המכנסיים למטה – כשהוא ייצא האמינו לנו שלא נזניח אותו – ושימו לב לקטע החדש שלו, “Hate/Love“, שהוקלט ביחד עם זמרות הליווי של פאף דדי; עליית כיתה ברמת ההפקה שמתחברת לרגישות המלודית המובנית ולתחושה האפטרית. ביחד עם המיני אלבום הפנטסטי שהוציא לפני חצי שנה והריליס האחרון של טיל וון סיין בלייבל שלו  הוא ממצב את עצמו סופית בחזית של האנדרגראונד דאנס העכשווי.

***

ואחרי שהיללנו את החברים, הגיע הזמן לפרגן גם קצת לעצמנו ולמסיבה החודשית שלנו בלייקה שתיערך מחר בערב. אל תיק התקליטים שקיבל זריקת מרץ באמסטרדם באדיבות החנות המצוינת “ראש האוור”, מצטרף גם המכשיר החדש לבית תפו”ד – תוכנת הטרקטור שרכשנו זה מכבר והגיעה סוף סוף לארץ. אחרי חודשים שבהם סינג’רנו כל חבר אפשרי עם סראטו, אנחנו יכולים סוף סוף להצהיר על עצמאות מחודשת, שתמיר עבורנו היטב את הקבצים הדיגיטאליים שרכשנו בחודש האחרון וגם הם, מילה שלנו, בונבונים אחד-אחד.

תוכלו למצוא ביניהם קטע חדש של דונצ’ה קוסטלו 

את טולגה פידאן, התורכי שהיגר לפאריס ומתמחה בטקעים פרקאסיביים ארוכים וממסטלים

וכמובן את האי פי של דג’ולז ב-Ovum ההימור הנוכחי שלנו לאחד מלהיטי הקיץ

D’julz – Second Hand Feet EP by ovumrecordings

וכמו שרמזנו בשבוע שעבר, אולי גם יהיו הפתעות באזור העמדה, תלוי מאוד איך תתנהגו

נשיקות,

נתראה הלילה ומחר