להתראות חגיגת, שלום רטלין

בשבוע שעבר הוצא החגיגת באופן סופי – כלומר עד שיצליחו לזקק אותו מחדש ללא המרכיבים הבעיתיים – אל מחוץ לחוק. חגיגת היה אולי סם נחות, שהחרטה על נטילתו לא אחרה לבוא והיתה עמוקה וכנה בכל פעם מחדש, אבל בואו לא נצטדק; למרות שגם אנחנו – וגם אתם – עיקמנו לרוב את האף למראה הקפסולות הצבעוניות, היו יותר מדי מקרים שבהם נכנענו – כולל האנחה המפורסמת “טוב, נו” – והנחנו לו לבצע בנו את זממו. כולל מקרים שאנחנו לא זוכרים מהם הרבה, אבל משוכנעים שהיה כיף חיים.
חגיגת הוא הפועל הרומני של הסמים; זול, יעיל והולך מצוין עם אלכוהול. ללא טיפת זוהר או סטייל, עם השפעה שמצויה בעיקר ביכולת להמשיך ולשתות מבלי להתרסק, וירידה איומה שמשביתה את יום המחרת, אבל הזמינות שלו היא משהו שאי אפשר לזלזל בו. לא רק ברמה הפרקטית שמחליפה את התקשורת עם דילרים מפוקפקים במוכרי פיצוציה, אלא גם ברמה הרעיונית; בידיעה שמעבר לפינה, במחיר מצחיק, נמצאת שקית שיכולה לשנות את הלילה.

יאללה ביי

היו לנו כמה תקופות יפות עם החגיגת. תחילת הדרך בקיץ 2004, הקאמבק של עונת 2007 ותפקיד המפתח שלו כברירת המחדל של השנה וחצי האחרונות. חגיגת בשבילנו היה רעל של מסיבות קטנות, שהן, כך אנחנו סבורים, המסיבות הכי טובות. זה נכון שהחוויה של חלל גדול מפוצץ ממצב רוח היא יחידה במינה, אבל באופן אישי תמיד היינו חובבים של החדרים הקטנים יותר. חגיגת מזכיר לנו את פנתה דו פרינס ולורנס בלבונטין 7 במסיבה של צ’יפ פריידי שהעיפה לנו את המוח; הוא שולח אותנו לקני הוקס ב”אייס”, שבשש בוקר, כשאנחנו בדיוק חזרנו אחרי עוד סיבוב בפיצוציה ממול, הוא שלף את “פלאנט רוק” של אפריקה במבאטה; הוא מחזיר אותנו למסיבות הסגירה המרגשות של הסופהביט; לברזילי הקודם שבו כל מסיבה היתה מצומצת ואינטימית; לקאסי בחצר של הליזארד ובבר ירושלמי מחורבן שבקושי מצאנו. מצגת זכרונות סלקטיביים מהמסיבות הללו מתרוצצת בדמיון שלנו בשישי בערב, כשאנחנו מכינים את תיקי התקליטים לקראת הערב שלנו בלייקה; מקווים שיהיה בו שמץ מהאווירה שהיתה בהן.

הלילה בלייקה, החל מ-23:00, נערוך את מסיבת הפרידה הרשמית של תפו”ד מהחגיגת עם פסקול שמקבץ את כל הטוב שיש לקיץ 2010 להציע. מה שמזכיר לנו שגם אם כל העיר מדברת על מרקו רזמן, קצת מיהרנו להכתיר את לונה סיטי אקספרס כמנצחים במצעד להיטי תפו”ד. התקשרו אלינו מהאוקטופוס: יש להיט קיץ חדש:

פרידה, יש לציין, למטרות של שכנוע העצמי בלבד, אפשר אפילו לומר שאנחנו מבוגרים מדי עבורו גם כך. הצד השני של המשוואה הזו הוא שננסה למצוא לו תחליף שהולם טוב יותר גילנו ומעמדנו.

***
לא נשאיר אתכם בציפיה לערב בלי איזה סט חימום לשבת, או ליתר דיוק שניים. מגזין פאקט הבריטי האהוב עלינו משחרר מדי שבוע, כבר 140 שבועות, די ג’יי סט חדש מעניין.  הטווח המוסיקלי הוא בלתי תחום ומכיל בתוכו אמביינט נויז, מוזיקה ניאו-קלאסית, דיסקו, דאבסטפ, טכנו, מטאל ואלקטרו. השבוע העלו בפאקט את כל 140 הסטים שנמצאים בארכיון שלהם למיקסקלאוד והחלטנו שכל אחד מאיתנו ייבחר סט אחד לשבת. ההחלטה אמנם היתה קשה, אבל בינינו, זה היה רק תירוץ בשביל שתיכנסו לשם ותתחילו לחרוש על האוצר המוזיקלי הזה.

הנה הסטים הנבחרים:

ניב התלבט בין אנדרו וות’רול לשד, ובסוף הלך על וות’רול (הדי ג’יי הטוב בעולם):

עידית בחרה במתיאס אגואיו. הסט הזה יצא שניה לפני שטסנו (ביוני 2009) לברצלונה, והוא ליווה אותה בנסיעה ששינתה לחלוטין את הטעם שלה:

להתראות הערב,

ונשיקות.