אבות מזון. סייקיס טי.וי

11/06/2010

תיכון השיר שלנו

נתחיל בקצת פרומו עצמי חסר בושה. בכל זאת, זה הבלוג שלנו. הלילה תתקיים בלייקה המסיבה החודשית של תפו”ד ואנחנו מצפים לנוכחות שיא מכם, קוראינו הנאמנים. אנחנו סומכים עליכם שאתם סומכים עלינו בכל מה שקשור למוזיקה של הערב – אם אתם עדיין כאן סימן שאנחנו מסונכרנים – והתיקים שלנו עמוסים בתקליטים מעולים שרק מחכים לעלות על הפטיפון. לא נסגיר יותר מדי קטעים שיש באמתחתנו כרגע ויתנגנו הלילה, אבל נזכיר את השמות הבאים – עומאר אס, דניז קרטל, הארי “צ’ו צ’ו” רומרו, מתיאס קאדן, שונקי, נינה קרביץ וג’יי הייז. יהיה סופר כיף. עלינו.

עוד מסיבה בה אנחנו מעורבים תתרחש מחר אחר הצהריים בחצר האחורית של הברזילי, זו שיושבת על נתיבי איילון. מדובר בליין חדש בשם “ברביקיו” של דיפה, טובי, ההרכב הצעיר והמוכשר רד אקסס וניבק’ה. המטרה היא למסד כאן מסיבת חצר ראויה –תחליף לים אם תרצו – שתפיג את החום של ימי שבת עם האוס, טכנו וסלט פירות (התשובה הקיצית לתפוחי אדמה). המסיבה תתחיל ב-16:00 ותימשך עד לסופו של אותו יום, כלומר 23:00-24:00. המוזיקה, כמתבקש, תהיה אוורירית וFאנקית ותנוע בקורלציה עם הטמפרטורות ואור השמש. המונדיאל אמנם נפתח היום, אבל היות ומדובר כרגע בשלבים המוקדמים בלבד, אין באמת מקום להתלבטות.

יוזמה סופר חיובית. מסיבת יום, שבת בברזילי

האירוע האחרון שנקדם כאן הוא דווקא לא כזה שאנחנו שותפים לו, למרות שהיינו שמחים להיות חתומים גם עליו. הכוונה היא כמובן למסיבה של פקוטק הלילה עם הדי ג’יי והמפיק האמריקאי האהוב לבון וינסנט, מהמייצגים הבולטים של הצליל העכשווי של החוף המזרחי בארצות הברית. אמיר אגוזי, האיש שמחזיק במדור המוזיקה הטוב ביותר ברשת – רשמקול בוואלה! תרבות – פרסם אתמול טקסט וסט תואמים שמסבירים ומדגימים נהדר מדוע מומלץ לכם לעקוב אחרינו לקאלצ’ר קלאב ברחוב הארבעה 16, אחרי שנסיים את העניינים בלייקה כמובן.

***

עכשיו, בעניין סט השבת:

בשבוע שעבר אירח טים סוויני ב”ביטס אין ספייס” שלוש פיגורות אהובות. בשעה הראשונה את וולף אנד לאמב, שמות חדשים יחסית ברשימת הפייבוריטים שלנו. מדובר בשני ישראלים לשעבר, או בנים של ישראלים לשעבר, או סתם יהודים  - בכל מקרה בידיעות אחרונות כבר היו טוענים ש”הם משלנו” – שגרים בניו יורק (זאב אייזנברג וגדי מזרחי), מפיקים, מתקלטים ומנהלים לייבל מצוין תחת אותו שם. ממש עכשיו הם גם מוציאים אלבום בכורה, וכשזה יקרה יש לנו תכנית להקדיש להם פוסט בלעדי.
האורח הנוסף, שסיפק לסוויני את השעה השניה, הוא ריקלוז. האיש שיחד עם ג’יימי לידל ממשיך להוכיח שגרוב ונשמה הם לא באמת שאלה של צבע עור.

ריקלוז, הוא כמו החבר הותיק מתיכון שאנחנו ממשיכים לאהוב מרחוק מבלי שבאמת שמרנו על קשר. זה כי הוא נשאר קול, ולא דופק קטעים של ריגשי ומערכת היחסים איתו היא אחת שלא סובלת משחיקה, בדיוק מהסיבות האילו. מה גם שכשאנחנו כבר כן פוגשים אותו, נניח בתכנית של טים סוויני, אנחנו מיד שמחים שהוא נשאר אחלה גבר ושיש לו עדין טעם מעולה במוזיקה. ביננו, כשמדובר בחברים מהעבר, אי אפשר לבקש סידור נוח מזה.

נשאר קול. ריקלוז

ריקלוז, שהוא שם הבמה של מת’יו צ’יקוני, במקור מדטרויט ובשנים האחרונות תושב מבסוט (לדבריו) בעיר אוקלנד, ניו זילנד. האגדה מספרת שבאביב 1997 ניצל צ’יקוני את עבודת הסטודנט שלו כשליח במעדניה כדי להגניב דיסק דמו אל תוך כריך שהוזמן ע”י קרל קרייג, וזה בתגובה החתים אותו ב”פלנט אי”.

בשנתיים שאחרי הוא הוציא בלייבל שני אי.פי’ז, שזכו לביקורות חיוביות מאד בסצנת הדיפ-האוס של מישגן רבתי – So This Is the Dining Room מ-98 ו – Spelunking EP מ-99. בתחילת שנת 2000 הוא הוציא את הקטע שמיקם אותו בליגות של הגדולים:

Can’t Take It by Recloose

המאפיין הבולט ביותר של ריקלוז על פי Can’t Take It הוא הכישרון למלודיה. כשלוקחים בחשבון את ההכשרה המוזקלית שלו (8 שנים של לימודי סקסופון), זה לא מפתיע בכלל. Can’t Take It הוא קודם כל שיר פופ מצוין, ושירי פופ מצוינים לא מגיעים משום מקום. מלבד רמת ההפקה הגבוהה והמיוחדת שלו, שגם פורשנה במבחר רמיקסים מצוינים לא פחות, הוא גם כולל ווקאלז של דוואלה – מנסיכי הסול החשובים של העשור האחרון, והאיש שיכול לצמרמר גם אם יתנסה בקאברים לסטאלה מאריס. האלבום שכלל את Can’t take it יצא רק שנתיים מאוחר יותר בפלנט אי ונקרא “Cardiology”, אבל בין לבין הקליט ריקלוז די ג’יי סט  מאלף עבור אסקימו רקורדס – The Jigsaw Music Mix.
כמו כל די ג’יי סט ראוי באמת, גם “ג’יגסו מיוזיק מיקס” הוא בית ספר לעריכה ותמהיל ששילב הפקות האוס חדשניות (ת’יאו פאריש, קארי צ’נדלר) עם קטעי ג’אז עלומים ואלקטרו פאנק קלאסי. לשמחתינו, הוא גם יצא בפורמט ידידותי לתקליטן (ויניל כפול. תמיד כיף), לצערכם החיפושים שלנו אחריו לטובת הפוסט הזה עלו בתהו. ככה שאם לאחד מכם יש עותק דיגיטאלי של האסופה המופלאה הזו, תנו שריקה. כבר נארגן כאן משהו.

הנה אחת הבחירות שלו מתוכו:

אחרי שיצא “Cardiology” (ולא לפני שהיה מעורב ב”אינרזון אורקסטרה”, הפקת הג’אז העתידנית של קרל קרייג) היגר ריקלוז לניו זילנד, התערה בסצנה המקומית וב-2005 הוציא ב”פיספרוג” את Hiatus On The Horizon, השלם והמוצלח מבין אלבומיו. ‘Dust’ הלהיט הבולט ביותר ממנו, המשיך איפה ש-Can’t Take It הסתיים; שיר גדול מלווה בווקאליסט לא פחות גדול – ג’ו דוקי מ”פאט פרדיז דרופ”:

אנקדוטה לא ממש חשובה: בחרנו את “Dust” כאחד מקטעי העשור שלנו בפרוייקט סיכום האלפיים אצל אחיחי.

בשנים שעברו מאז הקליט ריקלוז אי פי של ביצועים חיים לקטעים שלו, ערך אוספים ושחרר אלבום נוסף בשם Perfect Timing, הפעם בסונאר קולקטיב. היום הוא מריץ עם שני די ג’ייז נוספים (מג’יק סאם ופרנק בוקר) תכנית רדיו בשם Hit it and quit it שלה ניתן להאזין בבלוג תחת אותו שם. מלבד תכנית הרדיו אפשר למצוא שם גם סטים שלו וספיישלים כמו זה של דיים-פאנק.

אז סט השבת שלנו מגיע מריקלוז. שעה מלאה בכל טוב, כולל ראיון קצר בהתחלה. טוב שיש טים סוויני שסוגר לנו את הפינה עם החברים מהתיכון.

הנה הוא להאזנה / הורדה

נשיקות!

תשמור על קשר. ריקלוז

תגיות: , , , , ,

תגובה אחת ל "תיכון השיר שלנו"
  1. tapud says:

    והנה הודעה שנתקבלה זה עתה – לבון וינסנט ינגן איתנו היום בחצר של ברזילי. חגיגה!


  • *שדה חובה (בלי פאניקה, המייל לא יופיע)