זה לא יהיה מדויק לומר שסלדנו מדיפלו כבר מהרגע הראשון. למעשה לפני חמש-שש שנים היינו בטוחים שהוא התקווה הלבנה הגדולה של הדאנס, כשהתפוצץ עלינו עם האי פי הראשון שלו (בהתחלה בווייט לייבל שאגוזי קנה בזמן אמת ואחר כך יצא בביג דאדא), ”Piracy Funds Terrorism” – המיקסטייפ המסעיר המשותף לו ול-MIA – הסטים של קולקטיב הולרטרוניקס וכמובן במסיבה הזכורה בכליף; דיפלו עשה סימנים חיוביים של די ג’יי שמערבב בחן נונשלנטי בין סגנונות הטרוגניים – היפ הופ, דאבסטפ, בולטימור קלאב, האוס, דאנסהול וביילהFאנק – באווירת להיטים לוהטים. באותו רגע תודעתי, לא היה אדם מתאים ממנו למשימה.
מה שכן, ייאמר לזכותנו שדי מהר הבחנו בבלוף. האלבום ששחרר בסדרה של “פאבריק”, הסט המסחרי והמחופף באומן 17 בתל אביב, הריליסים העכורים שיצאו בלייבל שלו Mad Decent יחד עם ההערצה הקולוניאליסטית העיוורת לכל תת ז’אנר שמריח מאקזוטיות, גרמו לנו להתחיל לפקפק בו. ואז הגיעה סט החתונות בברזילי – נחסוך מכם הפעם את הבדיחה על הבופה ורק נזכיר שבשלב מסוים חשבנו שקרתה טעות מצערת ודיפלו והדי ג’יי של “הסופרנו” מיד חרוצים התחלפו – והוכיח לנו סופית את מה שממנו חששנו: שדיפלו, נער הזהב של הבלוגספירה והאיש שהצליח להקים את ילדי האינדי מספה, הוא חסיד של אופנות והייפ, שבכל הנוגע למוזיקת ריקודים, לוקה בטעם זול.
טעם זול. דיפלו
שיהיה ברור, כשאנחנו אומרים “די ג’יי חתונות” אנחנו לא מתכוונים להעליב; כמה מהחברים הכי טובים שלנו מתפרנסים מתקלוטים בשמחות ועושים את זה מצוין. מה שאנחנו מדברים עליו הוא עניין כזה – מצב שבו כל שיר חייב לפגוע במכנה המשותף הכי נמוך, על מנת לרצות את כולם: אמא של החתן, דודה של הכלה, הקולגות בעבודה והחברים מהצבא. כשאתה עולה אחרי הופעה של ליאור נרקיס והזוג המאושר כבר על הכתפיים ומחכה לכפיים, זה דבר אחד; כשאתה מגיע לקרם פטיסייר של קהל הקלאברים הישראלי ולא מזהה אותו, נאטם לדי ג’יי שמתח את הגבולות לפניך, מתפשר על הבחירות הכי מתבקשות וקוראים לך דיפלו, זה כבר משחק אחר לגמרי.
מי שמבקש לשלוף את האלבום של מייג’ור לייזר, הצמד שלו ושל דייב “סוויץ’” טיילור – עוד אחד שהתחיל מצוין והלך פקאקט בשנים האחרונות – על מנת להוכיח אותנו, ייתקל כאן באופזיציה די נחרצת. המוזיקה של מייג’ור לייזר מגעילה אותנו. בדומה למה שאמר התמלילן יוסי גיספן ב”כך ניצחנו”, הסרט המקושקש של דני ענבר על מהפכת המוזיקה המזרחית, גם דיפלו וסוויץ’ חושבים באולפן על הקהל ומבצעים בו את המניפולציות הכי שטחיות ומתנשאות שיש, מתוך חוסר כבוד בסיסי ליכולת שלו להכיל ולהבין רבדים עמוקים יותר.
את הגושפנקה הסופית לדעתנו על דיפלו קיבלנו בתחילת החודש עם הסינגל החדש שהוציא עם טייסטו (מהלך שחזינו כבר לפני שנתיים). כן, טייסטו הזה בדיוק. באמת שאין טעם להכביר מילים על החרא הזה; מפגש מתבקש של שניים מהכוחות הכי חזקים בדאנס המסחרי כיום בארצות הברית – רק דיויד גואטה חסר כדי להשלים כאן פסגה ראויה – שמאמץ את המוטו “אין דבר כזה יותר מדי עליות”. יחד עם וויל איי אם, טימבלנד והנפטונז, דיפלו מספק עדות נוספת לשקיעתם של המפיקים שמתחו את הגבולות בעשור הקודם ועסוקים כעת בצחוק בריא ומשחרר כל הדרך אל הבנק. אין לנו שום דבר נגד אנשים שיוצרים בשביל כסף, אבל יש לנו שתי הערות:
א. זה לא שקודם הייתם אמני שוליים. גם אז עשיתם בוחטות
ב. אל תצפו מאיתנו לאהוב את זה
***
דימיטרי פרום פאריז הוא אולי לא הדי ג’יי שהיינו סוגרים למסיבה שלנו, אבל יש לנו חיבה גדולה וארוכת שנים לצרפתי המשופם והגבינתי, עוד מימי “סקרה בלו” .
מלבד הטעם המשובח שלו בנשים, לדמיטרי יש גם אוזן נהדרת לדיסקו ולכן שמחנו לשמוע על שיתוף הפעולה האחרון שלו עם BBE, שכולו הוקרה למורשת הדיסקו של פילדלפיה.
Get Down With The Philly Sound הוא אוסף כפול ומתוק שנותן את הכבוד הראוי ל”גאמבל אנד האף”, סטודיו ההקלטות שאחראי במידה רבה להזנקת הקריירות של הג’קסונים, טדי פנדרגראס, הרלוד מרווין ואדי קנדריקס.
קפיטן האהבה, דמיטרי פרום פאריז
בסדרה מצוינת ש-BBE העלו ליו טיוב, תמצאו את הסיפור השלם, ולאחריה לינקים להורדה של האוסף הכפול
להורדת האוסף:
****
ובמצעד להיטי הקיץ של תפו”ד, הגזרה מתחממת.
ירון “דיפה” אמור כתב לנו:
מכיון שגייסתם את טובי המוחות לחזות להיטי קיץ 2010 בגזרת הטכנו והאוס , בחרתי לשלוח לכם כמה קטעי קיץ מובחרים מז’אנר שאני מוצא את עצמי צולל אליו בתקופה האחרונה . לא בדיוק יודע איך להגדיר אותו כי הוא ממש מתהווה ומשתנה בימים אלו – יש שקוראים לו יו-קיי פאנקי ,דיפ דאבסטפ או ג’ק-סטפ . במילים יותר פשוטות הכלאה מסקרנת של דאבסטפ עם האוס ודטרויט סאונד.
***
עוד כמה עניינים לסיום: ביום שישי ייערך הערב החודשי של תפו”ד בלייקה עליו נרחיב בפוסט שנעלה מחר (כן, יומיים רצוף פוסט. זה הולך לקרות).
עוד שני דברים שנרחיב עליהם הם המסיבה של פקוטק עם לבון וינסנט, שתתרחש גם היא ביום שישי ומסיבת אחר הצהריים של ניב יחד עם דיפה, טובי וחברי רד אקסס ביום שבת תחת השם “ברביקיו” בחצר של מועדון ברזילי. יהיו אבטיחים.
נשיקות
מסכים לחלוטין עם כל מה שנאמר על דיפלו רק שאני לא רואה בזה משהו כזה גרוע. מצד אחד הוא מפשל עם מייג’ור לייזר (שזה באמת נורא) אבל מצד שני הוא מפוצץ עם מ.י.ה (טוב, אולי “פוצץ”, בלשון עבר). והוא גם די פוגע באחד מתוך בערך כל חמישה רימיקסים שהוא עושה – שזה אחוז נמוך, אבל כשהוא מצליח זה די מדהים. בקיצור, נראה לי שכל החיבה שלו לתת ז’אנרים אקזוטיים והרדיפה אחרי ההייפים כן מוציאה הבלחות שבלעדיו לא היו מתרחשות
הקטע עם טייסטו כל כך מסריח, שהתאיידה לי אפילו מעט הסקרנות לשמוע את המיקסטייפ של מייג’ור לייזר עם לה רו.
או מי גוד! אלון עוזיאל בתפו”ד!
אני תמיד פה אבל אתם לא שמים לב – אתם מכירים אותי, מופנם כזה. יש שיאמרו נחבא אל אל הכלים אפילו.
אם להתעלם לרגע מאווירת השכונה – לא טעיתם, אתם אכן בתפו”ד ולא בטוויטר – אז אלון, אני ממש לא בטוח שאלו הז’אנרים שנחשפו בזכותו או שהוא נחשף בזכותם. כלומר, “גאזולינה” היה נהיה להיט בין כה וכה; הוא פשוט היה אופורטוניסט חד מספיק כדי לזהות אותו ולרכב עליו. ולגבי הרמיקסים, אני לא זוכר שהוא עשה משהו מעניין מאז הרמיקס לקנייה ווסט, שגם החיבה אליו היא יותר תוצר של התקופה מאשר הפקה באמת טובה.
אצל MIA הסיפור מעט יותר מורכב, אולם גם כאן קשה להגיד שזה היה “דיפלו מארח את MIA”. הוא הפיק לה כמה מהקטעים היותר טובים שלה, אבל זו האישיות וההגשה שהפכו אותם למה שהם.
נדב – כחלק מעבודת התחקיר לפוסט הזה הקשבתי למיקסטייפ של מייג’ור לייזר ולה רו. “פיירסי פאנדס טרוריזם” זה לא.
רוב הרימקסים שלו הם יותר תוצר של התקופה מאשר הברקות חוצות זמנים, אבל הוא כן מצליח לזקק את מה שקורה בשוליים של התקופה ל-4 או 5 דקות מוצלחות, שסביר שבלעדיו השוליים האלו לא היו עוברים למיינסטרים כל כך מהר. קשה לי גם להזכר ברימיקסים מוצלחים מהזמן האחרון. איכשהו כל מה שעובר לי בראש זה הרימיקסים לקרקס של בריטני, סכנה היא לא זרה של גוצ’ מאן ואיזה שניים לספון ובלק ליפס – אף אחד מהם לא חדש. הבלק ליפס הוא אפילו ממש ישן, אבל הם כן רימיקסים מעולים. נראה לי שכל מה ששמעתי לאחרונה היה המיקס לריהנה האחרון וזה באמת היה ממש גרוע, אבל אין לי ספק שעוד יהיו לו הברקות.
אגב – אני לא ממש בקטע של לסנגר על דיפלו. הוא עושה המון חרא, אבל פה ושם יוצא לו אז אני נותן לו את הקרדיט.
אלון, זו בדיוק הנקודה וזה לא מקרי שדווקא אתה יוצא להגנתו. דיפלו, הרבה לפני ג’יימס מרפי, הוציא את ילדי האינדי למסיבות והם שומרים לו פינה חמה בלב. גם בארץ הוא הגיע למצב שכיום הוא נמצא בליגה של קרודר ודורפמייסטר וג’יילס פיטרסון – די ג’יי שמצליח להביא למועדון את הקהל שפעם היה ידוע כ”קול הקמפוסי”. וזה בסדר גמור, רק שהבנאדם הוציא טראק עם טייסטו וגם זה, כמו שטענו, לא מקרי. אני לא יכול לחשוב על די ג’יי אחר ברמתו ומעמדו שהיה עושה את זה. אני גם לא יכול לחשוב על די ג’יי אחר שהיה עושה את זה והיית יוצא להגנתו.
בוא אני אעשה לך את ההקבלה לכמה זה חמור – זה בערך כמו שאמינם היה עושה שיר עם אלטון ג’ון.
אחד הטובים:
http://www.discogs.com/image/R-2077072-1262665892.jpeg
מצחיק.
אבל תכלס זה האיש השני שעושה שיר עם טיאסטו ואני מגן עליו – גם דיזי הרי נפל שם. ובכל זאת, השיר עם דיזי לא היה קרוב להיות נוראי כמו השיר עם דיפלו.
תקלוטים בשמחות! אחריי אל הבופה.
לצלילי “אובר אנד אובר” בגרסת D, כמובן
[...] כמה ימים ניב ועידית הוציאו דיס על דיפלו (ואני מסכים חלקית). כמעט באותו הזמן, סביר בגלל [...]
סליחה על האיחור, רק עכשיו ראיתי את הדיס על דיפלו ואני חייב לצאת להגנתו.
א. קודם כל, אני מסכים לגמרי שהטראק עם טייסטו מעפן אבל זה ממש לא מעיד שהוא התקלקל לגמרי.
ב. לעניין, דיפלו כבר כמה שנים טובות הוא ממש לא מפיק “אנדרגראונד” ולא מעניין אותו לעשות או לתקלט מוזיקה “שכלתנית”, אלא מוזיקה שמזיזה את הישבן. אם זה בולטימור, בוטי בייס, ביילה Fאנק או הדאנסהול האלקטרוני של מייג’ור לייזר (פרויקט מאוד מוצלח לטעמי, פון דה פלור זה הבאנגר הכי טוב של 2009 ללא תחרות).
ג. אני מסכים שהסט שלו בכליף היה הסט המוצלח ביותר מבין השלושה אבל גם מהסטים באומן ובברזילי נהניתי, למרות שהיו “המוניים” יותר. אני לא יודע למה ציפיתם שהתאכזבתם כ”כ, דיפלו הוא מזמן מפיק פופ ולכן גם ניגן פופ.
אני לא ציפיתי לאיזה סט משנה מחשבה או חיים, אלא פשוט לסט כיפי ובהחלט יצאתי מסופק.
ד. הנה כמה קטעים מוצלחים מאוד של דיפלו מהתקופה האחרונה, בתור הוכחה לכך שהוא לא איבד את זה -
Sia – Clap Your Hands (Diplo Remix)
http://www.youtube.com/watch?v=OwQt8GSFCHU
Snoop Dogg – That Tree Feat. Kid Cudi
http://www.youtube.com/watch?v=AcpAPsOr8kg
ואחרון חביב, גאווה מקומית -
Borgore Feat. Diplo – Sunsets
http://www.youtube.com/watch?v=nN09oD-_c50
“א. קודם כל, אני מסכים לגמרי שהטראק עם טייסטו מעפן אבל זה ממש לא מעיד שהוא התקלקל לגמרי.”
זה מעיד. אם הוא רצה לעשות טראק טראנס טוב אני בטוח שיש לפחות עשרה מפיקים צעירים שעושים טראנס לגיטימי (אם יש כזה דבר) והרבה יותר טוב מטייסטו. זה מרגיש יותר מכלי שיווקי, דיפלו רוצה לפרוץ לשוק שלא ממש מכיר אותו, שבו נוסח הגרוב דומה (פחות או יותר).
“אני לא ציפיתי לאיזה סט משנה מחשבה או חיים, אלא פשוט לסט כיפי ובהחלט יצאתי מסופק.”
אפשר לעשות סט כיפי גם בלי להיטים, ואם להיטים אז לפחות בטוב טעם.
ייבגני, רצינו לענות אבל נימי הקדים אותנו. חוץ מזה, נשמח אם תסביר לנו מה זו מוזיקה שכלתנית (עם מרכאות), מה גם שאם יש כזו – ואם יש נשמח לדעת מה היא – דיפלו אף פעם לא ניגן אותה, גם כשאהבנו אותו.
נימי נים – זה לא מעיד כי זאת כולה התנסות חד פעמית כרגע, אמנם כושלת אבל גם חד פעמית. זה לא שהוא עבר פתאום לטראנס.
ולגבי ה”להיטים” – זה לא שהוא ניגן את כל מצעד MTV, אלא כמו שהוא נוהג לעשות – הוא השמיע בעיקר חומרים שהוא היה מעורב בהם או של חברים שלו בתוספת טיבול ביילה, בולטימור, דאנסהול ורמיקסים לשירי פופ. אני לא יודע למה ציפיתם, זאת המוזיקה שהוא אוהב (וגם אני לצורך העניין) וזה מה שהוא מנגן.
תפו”ד – קודם כל, כותבים יבגני עם י’ אחת, ודבר שני, מה זה מוזיקה “שכלתנית”?
מבחינתי מדובר בעיקר במוזיקה שהיא מורכבת ולא ממש קליטה. ממה שראיתי בבלוג הזה, לא מעט מהחומרים שאתם מפרסמים פה נופלים תחת ההגדרה הזאת.
את דיפלו כל זה לא מעניין (ואולי בגלל זה אתם לא ממש אוהבים אותו). הביילה למשל שהוא כ”כ אוהב, זה הכי ההפך ממוזיקה “שכלתנית”, מדובר במוזיקה זולה, טיפשה, ללא שום עומק (הראפרים בעיקר מקללים בפורטוגזית על רקע ביט פשוט) אבל קליטה מאוד וכיפית בטירוף. העיקר שהיא מקפיצה הרבה יותר מכל שיר טכנו מורכב ואיטי. ובשביל זה דיפלו כאן, בשביל לשרוף לנו ת’ישבן.