Comments on: נתראה בשמחות

By: נימי נים

נימי נים — Tue, 15 Jun 2010 12:59:28 +0000

רית’ם אנד סאונד ריגשו, פול סיינט הילרי היה מצוין
להלן רגע מאוד מוצלח של החבורה
http://www.youtube.com/watch?v=-HW9uBrQyN8

ובנוגע למאלה
הפתיחה הייתה של
mark pritchard – ?
או תחת השם harmonic 313
בכל מקרה זה אותו ברנש

By: נדב אגמי

נדב אגמי — Sun, 13 Jun 2010 12:13:56 +0000

בבקשה

By: אסי

אסי — Wed, 09 Jun 2010 05:00:33 +0000

ברצוני להודות למר נדב אגמי שתרם (באופן בלתי-צפוי) את אחד הרגעים המרגשים ביותר בבלוק, כאשר הוציא מהנפטלין את “תרקדי את הלילה” של אבי טולדנו בשעה חמש בבוקר ולכמה רגעים שכחתי שאני לא בשנת 1985

By: tapud

tapud — Tue, 08 Jun 2010 09:34:04 +0000

ירון – זה היה רק חצי הצמד מארק ארנסטוס ביחד עם האמ סי פול סיינט הילרי, הידוע גם כטיקימן. סמוך עלינו, שאתה באופן אישי הייתי עף על ההופעה שאנחנו ראינו. זה היה כמו דיפ האוס, רק בדאב. מינימום ערוצים עם מקסימום אימפקט.

By: Yaron Trax

Yaron Trax — Mon, 07 Jun 2010 19:37:46 +0000

אני דווקא ממש אהבתי את הסט של דית’ם אנד סאונד ועד כמה שזכור לי הצמד היה שם במלואו, או שאני ממש סנילי? אה אולי זה היה חצי מהצמד וMC?

בכל מקרה, אני מסכים שהיתה מסיבה ממש ממש אבל ממש מיוחדת. מאלא גם היה מדהים עם פתיחת אקפלה צלילים שנמשכה אולי שלוש דקות והיתה מהפנטת, אחת מפתיחות הסט ההיסטריות ביותר שזכורות לו.

אני זוכר שבסט של רית’ם אנד סאונד המועדון פשוט הרגיש שונה לגמרי מתמיד וזה הסימן הכי טוב למסיבה מיוחדת באמת. היו כמה מקרים כאלה בבלוק שהמקום פשוט הרגיש שונה לחלוטין. זה די מדהים עד כמה מוזיקה ןהרכב הקהל יכולים לשנות אווירה בצורה כל כך דרסטית. הרגשתי הרגשה דומה בפעם השניה דווקא של מודימן. כאילו המקום נולד מחדש בצורה שונה.

לגבי טבק אני חייב לציין גם את המסיבה של דדלוס שהיתה הפעם הראשונה שהיתה מסיבה אמיתית במועדון והקהל עף, וגם המסיבה של קרייז ביום שבת היתה מחשמלת.

ובכלל טבק היו סוג של אחים לאורך כל הדרך.

וגם מסיבת ההשקה של אבויה – רגאיי ודאנסהול היתה REVELATION בשבילי והרגישה כמו גן עדן.

היו גם כמה מסיבות כיתה ד’ של צח זמרוני מטורפות.

מה שמעניין זה שבתור מישהו שתקלט דיפ האוס שנים, לא הכרתי לעומק מסיבות דאבסטפ, דאנסהול, רגאיי, פופ וכו’. ובמהלך השנתיים האלה, מצאתי את עצמי נפתח לסגנונות האלה ברמה ממש עמוקה. במסיבות כיתה ד’ היו סטים של מוזיקת אייטיז שעידן גבריאל ניגן, שריגשו אותי באותה רמה שסט האוס או דיסקו יכול לרגש אותי. אותו דבר קרה לי עם אבויה והדאנסהול.

By: tapud

tapud — Sat, 05 Jun 2010 22:07:44 +0000

הליברוב – נתת זווית שבאמת לא התייחסנו אליה (ושיהיה ברור יש לנו הרבה כבוד לחבורת טבק), מכיוון שזו מוסיקה שאנחנו לא ממש קשורים בה (היא לא האוס, טכנו או תפוחי אדמה, כן?). מה שכן, שמענו את רית’ם אנד סאונד בברצלונה לפני שש שנים, ולצערנו הסט שנתן פה חצי הצמד לא התקרב לגבהים ההם.

By: הליברוב

הליברוב — Sat, 05 Jun 2010 10:14:12 +0000

אני חושב שהמסיבה הכי טובה שהייתי בה בבלוק היתה בוויקנדר של טבק. מאז שהכרתי את (ואומצתי ע”י?) חברי טבק הם מנסים לדחוף לי מוזיקת באסים מכל כיוון אפשרי ובכל הזדמנות, ורק לפני שנה הרגשתי שאני מתחיל להפתח קצת לדאב סטפ, ויכול להנות בסט רגאיי של יותר מעשרים דקות.
לטבק וויקנדר עצמו הגעתי כשאני בכלל מסוחרר מהמחשבה שיום לאחר מכן אני מופיע בין סול וויליאמס לדוריאן קונספט בקומפורט, והגעתי כדי לשמוח, לפרגן וליהנות עם המשפחה. לא היה לי ספק שאני מגיע ולכן גם לא התעמקתי בליינאפ.
זה התחיל עם תת מודאב, שאני חושב שהספקתי ממש לסוף הסט שלהם. אח”כ עלו ‘איי 1′, הרכב חי שניגן רגאיי אינסטרומנטלי מגניב ונשלט ע”י איזה ברנש עם קונסולה ענקית. שוב, אני לא בטוח לגבי הסדר של ההתרחשויות, אבל גם בסט של מאלה וגם בסט של רית’ם אנד סאונד (שבו נלחש לאזני שהוא יותר מדי טוב בשביל מיקסים) הרגשתי צמרמורת והתרגשות שאני לא רגיל לחוות מהז’אנרים הללו.
אני עדיין זוכר במעומעם את הטיון האחרון שהגרמני מרית’ם אנד סאונד ניגן, ואת התחושה שהמוח והחזה שלי הולכים להתפוצץ בו זמנית. לא משנה שאני חסיד של מיקסים ושגדלתי תוך שאני מקליט סטים של סוליד סטיל לפני השנה ולומד אותם במהלך שאר השבוע, סט הסלקשנס שלו (ועוד מז’אנרים שאני לא מוצא את עצמי נלהב מהם בד”כ) הפציץ אותי. ומאלה… משכמו ומעלה. סליחה שאני לא מצליח לזכור את זה כמו שצריך. אני פשוט זוכר את הכל כחוויה שמחה וייחודית.
גם השילוב של כלבתא, שנתן שם את הסט החי הראשון שלו (אני חושב), היה גאווה מקומית שגם אם לא התחברתי לכולו, היה מלא בווייב מדהים ומחשמל בקהל, שמצידו לא הפסיק לחייך ולשגר אהבה למגה טאלנט המקומי.

כמובן שהיו את הפעמים שהופעתי בבלוק (הייתי מכניס את הפעם הראשונה, לפני שהבלוק נפתח רשמית, וחיממתי את דדלוס), אבל זה בטח לא לעניין.

By: Soulcat

Soulcat — Fri, 04 Jun 2010 16:58:56 +0000

אני מסמנת את פולטון הראשון כחוויה מכוננת, את תיאו פריש כלילה שבו תהיתי איפה עידית ואת פיטרסון
כפאקינג פאן, פאן, פאן בסטייל גבוהה. מאד.

ואגב, אני לגמרי עם מר אגמי (לידיעת הקורא מוקי). מה העניין עם “ללקק”? הטרמינולוגיה קצת זרה לי
ואשמח להסברים. לפרגן זה מעולה לעור הפנים. מעולה.

נתראה בשמחות אמן.
X

By: נדב אגמי

נדב אגמי — Fri, 04 Jun 2010 15:37:32 +0000

אבא…?! דני ניב…? יואיל ויזדהה המוקי?

…ועל איזה ליקוק אתה מדבר?! אני לגמרי עומד מאחורי זה שבבלוק היה אשכרה שמח נעים וכיף, מה שלא תמיד אני יכול להגיד על מקומות אחרים שבהם האווירה רצינית והיפסטירת על חשבון שמחה, או מגניב וסליזי על חשבון נעים וכיף… זה טוב וזה טוב לא מבין מה הבעיה פה…

By: נדב אגמי

נדב אגמי — Fri, 04 Jun 2010 15:07:59 +0000

אני חושב שאני עלול לעבור פה על אחד מחוקי היסוד של האינטרנט… נראה לי שאני מסכים אתכם.

טוב. כמעט לכל מילה. ועל מה שלא – (כמו איך מסבירים לסבתא שאוכלת קסאמים לארוחת בוקר שהיא צריכה לסבול עוד כמה שנים כאלה עד שהצד השני יועיל בטובו “להיות מוכן לויתורים” – אם בכלל…) כנראה שגם לא נסכים אם נחליף פה אלף תגובות.

אז בואו נסיים במשהו שכן אפשר להסכים עליו – מכיוון שרוב המדינה פה ב-ח-ר בדרך של קיפאון (זה יתחוור לכם אם תעשו פעם חתונה בפריפריה שמתחילה בשיר שמילותיו הם “עם לבדד ישכון – ובגויים לא יתחשב”… וזה באירוע משמח!!!) אז זה מה שהם יקבלו. השאלה כמה ביטולים של הופעות וקשרים דיפלומטיים עם מדינות נאבד בדרך.

או שבעצם – בואו נצא לרחוב, ננסה לעשות רעש, לשכנע אנשים, להרים אלטרנטיבה…

…נאאאההה… נלך לישון.
יש קריביט בבלוק הערב.