מחר הוא יום עצוב. גם מבלי שנזעק בכאב אל השמיים, נשתטח על הקרקע, נתפלש בעפר ונקרע את בגדינו מעלינו הוא מציין עוד הדרדרות קלה במדרון התלול של ישראל לתוך החד גוניות שהתרבות, הפוליטיקה והחברה הולכות אליה. לא צריך להיות חובבים גדולים של סימבוליקה כדי להבין שבמקום שבו עוצרים משטים לא רוקדים סולפול האוס.
חבל שכל הסיפור הזה קורה דווקא כשהרגשנו שמשהו נפתח בבלוק; למועדון התווסף אלמנט של סליז, הוא הצליח לפנות לקהל גדול יותר ואנשים התחילו למצוא בו את הבלטה שלהם. מכיוון שאנחנו לא אנשים סנטימנטליים, אלא כאלה שמביטים תמיד אל המחר – האפור, המדכא במקרה שלנו – נסכם בקצרה את המסיבות שבהן אנחנו הכי נהננו. זו רשימה סובייקטיבית לגמרי ואם אתם מרגישים צורך לחלוק עלינו או להוסיף לה, אתם כמובן מוזמנים.
ירון, היה כיף, נתראה במקום הבא. בתקווה במהרה.
*הרשימה לא כוללת את מסיבות כמו אלו עם תיאו פאריש (היינו בברצלונה) ומוב די, ג’ייק פיירלי וחיים (היינו חולים) או זו עם דדביט (חצי מאיתנו ניגן את הפתיחה שלה ביחד עם אגוזי).
6.
סת’ טרוקסלר, גיא גרבר ועופרי גופר
זו אולי לא המסיבה שירון ייקח איתו אל הקבר כמייצגת של הבלוק, אבל לדעתנו היא בדיוק מה שהיה חסר שם לעתים, בין כל האגדות: צליל קלאבי עדכני ומשובח בהגשתם של הנציגים הטובים ביותר שלו. טרוקסלר – כנראה הדטרויטי עם הכי הרבה חוש הומור שפגשנו – פתח עם מיצג של כל מה שטוב דיפ האוס העכשווי, גרבר המשיך עם עוד הופעה חיה ומחשמלת וגופר וטרוקסלר סגרו בסט גב אל גב של טק האוס ממסטל.
5.
הביקור השני של מוריס פולטון
גם אם הרגע הכי זכור במסיבה היה כשמישהו הפר את הנחיות החושך המוחלט הקפדניות של פולטון הדפוק – שהפסיק בתגובה את המוזיקה עד שכובה האור הסורר – קשה להתעלם מרצף הפוסט-פאנק, דיסקו ואסיד האוס – אלוהים יודע מאיפה הוא הביא חלק מהקטעים האלה – שהרביץ שם פולטון במשך שעות ארוכות.
4.
ג’יילס פיטרסון
עשר שנים אחרי הגיג המקושקש שמישהו סגר לו באיזה אירוע כושל, חזר ג’יילס פיטרסון לתל אביב במטרה אחת – להנות. הרבה דברים אפשר לומר על פיטרסון, חלקם פחות מחמיאים, אבל אין מה לומר, האיש יודע לחגוג. פיטרסון סיפק לכולנו את אחת המסיבות השמחות, החגיגיות והצבעוניות ביותר שידע הבלוק. כמתבקש, עם היצע מוזיקלי אקלקטי שהתאים גם לרב גוניות של הקהל באותו ערב. אם צריך לסכם את מה שהלך שם במילה אחת, הרי שהיא חייבת להיות ק ר נ ב ל.
3.
קוד 9
בניגוד לאיך שהצטייר בעיתוני סוף השבוע שעבר עם סדרת כתבות פרידה שלא היו מביישות את ההאסיאנדה במנצ’סטר, הבלוק הוא לא המועדון הראשון בארץ שזוכה לכאלה תגובות מהדי ג’ייז שמתקלטים בו. לפני עשר שנים דיפ דיש וריצ’י האוטין הכריזו על האומן 17 בירושלים כאחד משלושת המועדונים האהובים עליהם בעולם ושיבחו את מערכת הסאונד המטורפת שלו. ההבדל הגדול הוא שאחרי מסיבה באומן לא יכולנו לשמוע שלושה ימים ואילו עם הבלוק קמנו לימים נטולי צלצולים, סיבה מספיק טובה לגאווה. חשוב יותר – האוס ודיסקו, נשמעו בו – לראשונה בתולדות העיר בזו – כמו שהם צריכים להשמע. הסאונד של קוד 9 שהגיע בחסות הפקה משותפת של בוטניקה ו”קידס אפ לייט”, הוא דווקא לא בדיוק השם הראשון שקופץ בראש בדיונים על מורשת ה”פארדייז גאראג’”. אבל ההתנהלות שלו עם הסאונד והמיקסר המדוברים, הגיעה ישירות ממורשת לארי לבאן.
סטיבן גודמן, aka קוד 9 – הבעלים של הלייבל “הייפרדאב” ואחד האנשים שעומדים בחזית העשייה המוזקלית החשובה של השנים האחרונות, הפך בלילה ההוא את תל אביב לשלוחה אורגנית של לונדון, עם סט סופר אינטלגנטי, מאתגר, מעורר מחשבה כמו השראה שלא איבד לדקה מהקלאבריות, הרקידות והמועדוניות השמחה. סט שגרם לכל מי שהקשיב לו להבין שככה מנגן די ג’יי בן אלף זונות.
2.
לארי הרד
משום שלפעמים אנחנו מרגישים קצת כמו ג’יימס מרפי ב”לוזינג מי אדג’”, אנחנו יכולים לומר בבטחה שהיינו שם, בכל תקופות היובש שידעה העיר תל אביב, ועדין לא זוכרים אחת כמו זו שכולנו חווים כרגע. המסיבה עם לארי הרד, שמלבד היותה אירוע תרבותי-מוזקלי מכונן, עמדה בצל היובש הזה; לראשונה מזה אלוהים יודע כמה זמן, המועדונים בעיר נשארים נקיים לגמרי מהריחות המתקתקים והאהובים, אליהם כבר הספקנו להתרגל. אלא שלחיים אנרציה משלהם, ושום כח שבעולם לא יכול לנטרל תהליכי שווין הריכוזים, גם בעיתות מצוקה.
הנה – הלכו נייירות ה-OCB , באו בקבוקי המיים המינרלים, החיבוקים ואווירת 1999 שהייתה חסרה לנו בעיר בכלל ובבלוק בפרט הרבה יותר מידי זמן. הרד, שועל ותיק, הבין מייד עם מי יש לו עסק וסיפק לערמה המיוזעת שעל הרחבה סט אלקטרוני מהודק ומחשמל. אנחנו, קוראים לזה אסיד.
1.
הביקור השני של מודימן
רולרסקייטינג כל הדרך לשמיים. המסיבה הטובה ביותר עבורינו בבלוק - מודימן
המסיבה הטובה ביותר שהיתה בבלוק. את כל החמיצות, הציניות והספקנות איתן הגענו למועדון מחק קני דיקסון ג’וניור בשנייה ששם את “מיס יו” של הסטונז ולא הביט לרגע לאחור. הוא טייל בשתף נונשלנטי ביו דיסקו, Fאנק, דאב, האוס וטכנו , ועשה כמו דיקן בית הספר הגבוה לעריכה. עם מיקרופון פתוח הוא הכריז שאלו בדיוק התקליטים שהיה מנגן לעצמו כרגע בבית, ואי אפשר היה שלא להאמין לו. הדבר היחיד שהיה חסר לנו באותו ערב הוא גלגיליות.
***
לא נשכח לצייד אתכם גם בסט לשבת:
כבר ציינו קודם לכן שאנחנו לא טיפוסים סנטימנטליים ולכן לא נספר לכם איזה כיף היה לנו לפני עשר שנים כשעונת הקיץ עברה מהמועדונים הסגורים לרצועת החוף, שהיום – יחי ההבדל – נשלטת בידי מגה ברים. על אף שהשלמנו עם העובדה שעל החוף נרקוד כנראה רק בברצלונה, הנה סט קיצי טרי ומרומם רוח במיוחד של די ג’יי סניק, שאפשר רק לדמיין איך הוא עובד כשברקע האוויר הפתוח, חול רך ורחש הגלים.
הסט של סניק, שמנגן כאן להיטים בהתהוות כמו החדש של פרייז אנד ברידג’ס (הקטור מוראלז ופיל וויקס) לצד קלאסיקות פרטיות, מציג די ג’יי עם ניסיון ויכולות מוכחות שלא מפחד להתחדש ולעדכן את הצליל שמאפיין אותו עם קטעים חדשים שמתאימים לו. בתוך כל הדיבורים שלנו על בנייה סבלנית, עומק, איפוק ומדיטטיוויות מגיע השמן משיקגו, מנתק את הבלמים ולא משחרר את האינטנסיביות והשמחה לשנייה. בונוס לסקרנים – רוב הקטעים שהוא מנגן מפוענחים בפורום למטה.
DJ Sneak Live @ Il Muretto (Jesolo, Italy) – 08-05-2010
***
ובמעבר חד – ג’וש ווינק, שלומי אבר, רועי בריזמן ודיפה ובירי יחגגו היום בזיזי טריפו 15 שנה ללייבל Ovum של ווינק.
לפני עשר שנים הידיעה הזו היתה פותחת את הפוסט והיינו מספרים כמה אנחנו אוהבים את ווינק, אולם במהלך העשור האחרון, כשהפך למעט צפוי וקר, קצת איבדנו אותו. הוא עדיין די ג’יי בחסד עם לייבל פעיל ומעניין – ע”ע הריליס האחרון של דג’ולז – ואנחנו בטוחים שתהיה מסיבה מעולה, אבל את האנרגיות שלנו אנחנו מעדיפים לשמור לשבוע הבא. תכף תבינו למה.
***
לפני שאנחנו מסיימים נחזור למועמד נוסף לתואר קטע הקיץ שלנו באדיבות הדי ג’יי ואיש “איסט אוף עדן” / “פיוצ’ר קלורז” דני בר.
דני בחר את “בירדס אנד סולס” של הצמד בירדס אנד סולס שיוצא בספקטרל סאונד, קטע שיצא במקור במרץ ויוצא עכשיו מחדש, כנראה בזכות העניין הקיצי שהוא מעורר. “בירדס אנד סולס”, שחביב גם עלינו במיוחד, מתחיל כמו איזה סשן של נגני כלי הקשה, שבאמצע – אחרי שנכנס הבייסליין הקטלני שלו – יוצא משליטה והופך לדיסקוטיל מונחה חום. לא נותר לנו אלא להחמיא לדני על הבחירה ולקוות שהוא אכן יטחן לו את הצורה.
***
אנחנו מקווים שאתם מתכוננים היטב לשבוע הבא, מכיוון שביום שישי צפוי לכם לילה ארוך. הוא יתחיל עם הסשן החודשי שלנו בלייקה ויימשך עם לבון וינסנט במסיבה של פאקוטק בקאלצ’ר קלאב ברחוב הארבעה. זה מאוד פשוט: תבואו לתדלק בלייקה – אנחנו ננגן כאילו אנחנו מחממים את וינסנט ואחר כך נחתוך כולנו ביחד לשם. נשמע כמו תוכנית, לא?
נשיקות
[...] This post was mentioned on Twitter by idit frenkel, Hillit Wahlberg. Hillit Wahlberg said: RT @iditf: http://bit.ly/d43e0N התפו"דים נפרדים מהבלוק [...]
נחמד הקטע של להיטי קיץ
אז הנה כמה קטעים שמקררים את פלורנטין:
http://www.youtube.com/watch?v=K2YZxg5tQ-U
t++ הוא חלק ממונולייק ולדעתי אחד המיוצרים האקלטרונים המרגשים והטובים ביותר בשוק. הוא חלק מחבורת הרדווקס, זה קטע מהאיפי החדש שלו שכולו מורכב מדגימות שנלקחו מארכיבי הלייבל הונסט ג’ון
http://www.youtube.com/watch?v=WoWe2kQuYR8
thomas koner
nunatak gongamur
הלייבל הבריטי המצויין טייפ, הוציא מחדש את האלבום הנפלא של תומס קונר, גם הוא מחבורת הרדווקס (פורטר ריקס). אלבום קריר ומרגש, מה שאני קורא למיטיבי לכת.
הריליס המקורי הרדים את זמנו בכ20 שנה אולם יצא ללא מסטרינג איכותי
http://typerecords.com/releases/nunatak-2
לינק לכל האלבום תחת סאונדקלאוד
http://www.youtube.com/watch?v=gshbmST-4js
dark sky – something to loose
קטע אולד סקול – ניו סקול לפנים
שיהיה קיץ קר ונעים
היי,
לגבי המסיבות שהזכרתם – אני מסכים שכל אלה היו מסיבות נהדרות. כמו ששיערתם, זה נכון שאני ממש לא מחשיב את המסיבה של סת’ טרוקסלר כאחת מהטובות ביותר שהיו בבלוק אבל אני מסכים לגמרי שהוא ניגן נפלא ושרצוי היה שמוזיקה כזו תנוגן יותר במועדון. אני רק אסביר שוב משהו שכבר אמרתי פה בעבר נדמה לי: אני אוהב מוזיקה באשר היא. יש לי את הטעם שלי ואת הדיעה שלי לגבי מה יותר טוב ומה פחות טוב, וזה טבעי, אבל כשאני נהנה ממוזיקה, הדבר האחרון שמעניין אותי הוא באיזו שנה היא נוצרה – לפני שלושים שנים או אתמול, כל עוד המוזיקה טובה, זה יכול להיות אפילו ליידי גאגא (כמו שכתבתי לאחרונה בפייסבוק) שעושה לי צמרמורת בכל הגוף! זה יכול להיות האוס, טקנו, דאב, דאנסהול, פופ, דאבסטפ ואני אכן נהנה מכל הסגנונות האלו.
הסיבה שלא הרבה תקליטנים כמו סת’ טרוקסלר הגיעו לבלוק היא אך ורק שלא היו מספיק מפיקים/יחצ”נים שהביאו אותם למועדון. אני מאלה שמאמינים שמסיבת לסביות צריכה להיות מופקת ע”י לסביות, מסיבת גייז ע”י גייז, מסיבת האוס ע”י אוהבי ומביני האוס וכו’ וכו’ ואני אישית התמחיתי כתקליטן במשפחת הז’אנרים שהמסורת שלהם מתחילה בשנות ה70 עם הלופט של מנקוזו, ממשיכה דרך הפאראדייס גאראז’, הבאדי אנד סול ועד לסצינות של יפן וסצינות האנרגראונד האוס של ארה”ב של ימינו. זו משפחת ז’אנרים שזכתה למעט מאות חשיפה בסצינה התל אביבית והיא כל כך עשירה ומרגשת לטעמי שהרגשתי צורך עז לתת לה את הבמה הראויה ואת התנאים שיאפשרו לה להיות מובנת ומורגשת כראוי (ביחוד מערכת הסאונד). סדרת הלג’נדס הביאה לפה את התקליטנים שמייצגים את המסורת הזו ושאכן נחשבים לאגדות בקהילות הרלוונטיות (ולא רק בעיני
)
אני אוהב דאנסהול אבל לא מבין בזה מספיק בשביל לעשות בוקינג לאמן דאנסהול ולנהל הפקה כזו. אני מאמין בניואנסים. במילה הכתובה. בויז’ואל. אני לא רוצה לעשות משהו שאני לא ממש טוב בו. ולכן, למרות שהסט של סת’
היה מעולה לטעמי וגם אני רקדתי מול העמדה מהופנט, אני לא הבנאדם שמתמחה בתקליטנים מסוגו וכדי שהוא ואחרים כמוהו יגיעו באופן יותר עקבי, צריך מישהו או מישהם שזה האהבה הגדולה שלהם, כמו שהאהבה הגדולה שלי היא האוס ודיסקו. אני יכול לגלות לכם שכבר כמה פעמים במהלך השנה האחרונה ניסיתי לארגן קבוצה (ביחד עם הבלוק ובעזרתו) שתפיק *סדרה* של אירועים שתתמקד בצד המוזיקלי הזה. יש לנו את הלג’נדס בתור דוגמא מעולה למה יכולות להיות התוצאות של עבודה עקבית באמונה שלמה והבנה של המטריה! עכשיו כבר נשארו רק כמה ימים לבלוק, אבל אם נצליח לפתוח מקום חדש (ואנחנו עושים את המקסימום כדי לעשות את זה!), אז ההצעה שלי עדיין בעינה – מי שיש לו יוזמה, אהבה ואמונה מוזמן להצטרף אלינו ולהגשים עוד כמה חלומות ביחד 
חוץ מזה, תפוד”ים יקרים, אני חייב להודות שחלק ממה שכתבתם ביחד ולחוד במשך הזמן שהבלוק היה קיים, לא מצא חן בעיני ולעיתים אפילו פגע בי והרגיש לי קטנוני וקנטרני. בנוסף, לעיתים הרגשתי שאנחנו מחזיקים בערכים הופכיים לחלוטין לגבי חיי הלילה ושאתם לא מבינים באמת מאיפה אני מגיע ולאן אני רוצה להמשיך. אבל למרות כל זאת, דבר אחד ברור לי – אתם אוהבים מוזיקה ויש לכם תשוקה גדולה ואכפתיות לגבי חיי הלילה שלנו, ועל זה אני מעריך ומכבד אתכם ושמח שאתם קיימים כדי לעורר דיונים על הדברים שבסופו של דבר חשובים לכולנו!
ירון
יאיר – התגובות שלך הופכות למשמחות מפעם לפעם. בבומבקט בדיוק הרימו מבצע על תומאס קונר.
הנה הלינק שלו
http://boomkat.com/vinyl/309841-thomas-k-ner-teimo-special-vinyl-edition?utm_source=Boomkat+Production&utm_campaign=9c4f15e818-Special_Item_Thomas_Koner_s_Teimo&utm_medium=email
ירון – זה שאנחנו מחזיקים בגישות הפוכות לא אומר שאנחנו לא מבינים מאיפה אתה בא.
כמו שכתבנו בעבר ולמרות הביקורת שהיתה לנו, יש לנו רק כבוד לפעילות שלך ולמה שהקרבת כדי להגשים את החזון שלך. הנחות, כידוע, נותנים רק למוגבלים.
היי תפודים
נחמד שיש קהילה שמקדמת מוזיקה טובה, אז מדי פעם אני אכתוב פה וגם שם.
לגבי הריאישיו של קונר, אמור להיות עוד אחד. הבעיה שכולם יוצאים ביינתים רק בויניל. כשזה יצא בדיגיטל או בדיסק כרטיס האשראי כנראה יעבור באיזה מסלקה.
ביינתים אסתפק בריליסים המקורים שיצאו בלייבל בארוני ונשמעים הרבה פחות מהחדשים.
עוד מרענן קיץ אחד שלא יצא עדיין ואני מקווה שיגיע לחנויות לקראת סוף אוגוסט, הריליס החדש בלייבל שלי פולס אינדסטריס.
komet- עוד אין שם לריליס. עם רמיקסים של דונצ’ה קוסטלו ובייטון (או בשמו המעוברת ביטון) ועוד כמה הפתעות. אני אשלח לכם פרומו שכזה יעבור מסטרינג.
ואם כבר קומט אז עוד ריליס שאני חורש עליו לאחרונה- פרנק ברטשניידר, שהוא קומט (מבחינתי הוא לא פחות מאגדה) הוציא לפני כחודש ריליס מעולה בלייבל שלו רסטר-נוטון בשם EXP
http://www.youtube.com/watch?v=Vqf44c1o8Bc
לא לילדים!
תפו”דים, ירון, פרנדס & אנמי’ס…
בואו נעורר דיון…
א. סליז.
מעולם לא היה חסר סליז בבלוק. זה כמו להגיד שהיו חסרים פוחלצים, או בופה. אני חושב שהבלוק תמיד ייזכר אצלי שכמקום עם הכי הרבה אנשים מחייכים למטר. לקח לי הרבה זמן להאמין בזה בעצמי, אבל פוזה לא היתה שם. מעולם. וזה ענק בעיני.
ב. מבחינתי פטרסון (אם זה מעניין מישהו)
המסיבה של ג’יילס פטרסון היתה הכי טובה בעיני. אכן קרנבל. ההוכחה הניצחת שהמיקס עצמו הוא אחד הדברים הפחות חשובים או כמו שמירי פסקל היתה אומרת… סלקשן סלקשן סלקשן.
ג. עצירת משטים.
בתור שמאלני שיש שהיו מגדירים כקיצוני אני חייב להגיד שאני די נגעל מההערה שלכם. מבלי לגרוע מהפיגור הכללי של ההנהגה, הכיבוש וכו’ וכו’, כדאי שתדעו שאם תהיה פה אנרכיה, והריבונות של המדינה לא תישמר, אז הדבר הזה שנמצא רבע מילימטר מהאף שלכם (להלן: “המצב”, “הפריפריה שסופגת” ועוד) יביא באותה קלות לזה שלא תוכלו לרקוד פה סולפול האוס. אתם תהיו במקלט. בלי רמקולים. גם בלי סליז.
(מצטער על הכבדות – אתם התחלתם!!)
נדב – א. לכל אחד חסרים דברים אחרים במועדון, בעינינו סליז זה חלק מהותי מהחוויה השלמה.
חוץ מזה פוחלצים זה אחלה.
ב. אנחנו לא חולקים עליך
ג. בוא נחדד לרגע את מה שניסינו לומר על המשט, מבלי להשתמש בדמגוגיה פופוליסטית כמו “מטר מהאף שלכם” ו”פריפריה”. פה זה לא וויינט ולא צריך לרצות אף טוקבקיסט.
זה בכלל לא עניין של שמאל או ימין. זה עניין של הגיון פשוט, שאת התוצאות שלו רואים היום בעולם כולו ובשינאה כלפינו שהרווחנו ביושר. מה עצירת המשט נועדה לשרת? את המשך הסגר על עזה שנמשך זה ארבע שנים. מה הסגר עצמו אמור לשרת? את מיטוט שלטון החמאס והחזרתו של גלעד שליט. ארבע שנים של מצור קשה ועופרת יצוקה אחת לא הביאו לא לזה ולא לזה, וגם פעולה אלימה מחוץ לריבונות ישראלית כלפי פעילים אנרכיסטים – שיהיה ברור, אנחנו לא מאשימים את החיילים שהותקפו כי אם את מי שנתן להם את ההוראות – לא תוכל לשנות את המצב הזה, שנועד לשמור על הקיפאון המדיני ואת המשך האחיזה של ישראל בשטחים הכבושים.
אנחנו מכירים את כל הסיפורים של שמאלנים שמוכנים לוויתורים אבל לא רואים שהצד השני עדיין לא מוכן. אנחנו גם לא חיים באשליה שכל הסיפור הזה הולך להיות קל. אבל אם המטרה של כל המבצע היתה להפוך את ישראל למדינה מנודה ומבודדת – וכששולחים את דני איילון למסיבת עיתונאים והבנאדם נותן לערוץ 7 לשאול שאלה אבל לבי בי סי לא זה בדיוק מה שקורה – עצירת המשט היא הצלחה חסרת תקדים. אם מוסיפים לזה את המהומה בכנסת שלשום, ואת העובדה שחברי פרלמנט בתוך הדמוקרטיה הישראלית נותנים הכשר לתקיפה פיזית של מי שדעתו שונה, הרי שאנחנו כבר בדרך המהירה והמפוכחת לאבדון. ובאבדון, כידוע, אין פסקול של ג’ו קלאסל. באבדון שומעים רוק ישראלי.
באבדון שומעים רוק ישראלי חחחחחחחח…חזק
אגמי חדל ליקוקים הבלוק נסגר אתה יכול לשחרר
אני חושב שאני עלול לעבור פה על אחד מחוקי היסוד של האינטרנט… נראה לי שאני מסכים אתכם.
טוב. כמעט לכל מילה. ועל מה שלא – (כמו איך מסבירים לסבתא שאוכלת קסאמים לארוחת בוקר שהיא צריכה לסבול עוד כמה שנים כאלה עד שהצד השני יועיל בטובו “להיות מוכן לויתורים” – אם בכלל…) כנראה שגם לא נסכים אם נחליף פה אלף תגובות.
אז בואו נסיים במשהו שכן אפשר להסכים עליו – מכיוון שרוב המדינה פה ב-ח-ר בדרך של קיפאון (זה יתחוור לכם אם תעשו פעם חתונה בפריפריה שמתחילה בשיר שמילותיו הם “עם לבדד ישכון – ובגויים לא יתחשב”… וזה באירוע משמח!!!) אז זה מה שהם יקבלו. השאלה כמה ביטולים של הופעות וקשרים דיפלומטיים עם מדינות נאבד בדרך.
או שבעצם – בואו נצא לרחוב, ננסה לעשות רעש, לשכנע אנשים, להרים אלטרנטיבה…
…נאאאההה… נלך לישון.
יש קריביט בבלוק הערב.
אבא…?! דני ניב…? יואיל ויזדהה המוקי?
…ועל איזה ליקוק אתה מדבר?! אני לגמרי עומד מאחורי זה שבבלוק היה אשכרה שמח נעים וכיף, מה שלא תמיד אני יכול להגיד על מקומות אחרים שבהם האווירה רצינית והיפסטירת על חשבון שמחה, או מגניב וסליזי על חשבון נעים וכיף… זה טוב וזה טוב לא מבין מה הבעיה פה…
אני מסמנת את פולטון הראשון כחוויה מכוננת, את תיאו פריש כלילה שבו תהיתי איפה עידית ואת פיטרסון
כפאקינג פאן, פאן, פאן בסטייל גבוהה. מאד.
ואגב, אני לגמרי עם מר אגמי (לידיעת הקורא מוקי). מה העניין עם “ללקק”? הטרמינולוגיה קצת זרה לי
ואשמח להסברים. לפרגן זה מעולה לעור הפנים. מעולה.
נתראה בשמחות אמן.
X
אני חושב שהמסיבה הכי טובה שהייתי בה בבלוק היתה בוויקנדר של טבק. מאז שהכרתי את (ואומצתי ע”י?) חברי טבק הם מנסים לדחוף לי מוזיקת באסים מכל כיוון אפשרי ובכל הזדמנות, ורק לפני שנה הרגשתי שאני מתחיל להפתח קצת לדאב סטפ, ויכול להנות בסט רגאיי של יותר מעשרים דקות.
לטבק וויקנדר עצמו הגעתי כשאני בכלל מסוחרר מהמחשבה שיום לאחר מכן אני מופיע בין סול וויליאמס לדוריאן קונספט בקומפורט, והגעתי כדי לשמוח, לפרגן וליהנות עם המשפחה. לא היה לי ספק שאני מגיע ולכן גם לא התעמקתי בליינאפ.
זה התחיל עם תת מודאב, שאני חושב שהספקתי ממש לסוף הסט שלהם. אח”כ עלו ‘איי 1′, הרכב חי שניגן רגאיי אינסטרומנטלי מגניב ונשלט ע”י איזה ברנש עם קונסולה ענקית. שוב, אני לא בטוח לגבי הסדר של ההתרחשויות, אבל גם בסט של מאלה וגם בסט של רית’ם אנד סאונד (שבו נלחש לאזני שהוא יותר מדי טוב בשביל מיקסים) הרגשתי צמרמורת והתרגשות שאני לא רגיל לחוות מהז’אנרים הללו.
אני עדיין זוכר במעומעם את הטיון האחרון שהגרמני מרית’ם אנד סאונד ניגן, ואת התחושה שהמוח והחזה שלי הולכים להתפוצץ בו זמנית. לא משנה שאני חסיד של מיקסים ושגדלתי תוך שאני מקליט סטים של סוליד סטיל לפני השנה ולומד אותם במהלך שאר השבוע, סט הסלקשנס שלו (ועוד מז’אנרים שאני לא מוצא את עצמי נלהב מהם בד”כ) הפציץ אותי. ומאלה… משכמו ומעלה. סליחה שאני לא מצליח לזכור את זה כמו שצריך. אני פשוט זוכר את הכל כחוויה שמחה וייחודית.
גם השילוב של כלבתא, שנתן שם את הסט החי הראשון שלו (אני חושב), היה גאווה מקומית שגם אם לא התחברתי לכולו, היה מלא בווייב מדהים ומחשמל בקהל, שמצידו לא הפסיק לחייך ולשגר אהבה למגה טאלנט המקומי.
כמובן שהיו את הפעמים שהופעתי בבלוק (הייתי מכניס את הפעם הראשונה, לפני שהבלוק נפתח רשמית, וחיממתי את דדלוס), אבל זה בטח לא לעניין.
הליברוב – נתת זווית שבאמת לא התייחסנו אליה (ושיהיה ברור יש לנו הרבה כבוד לחבורת טבק), מכיוון שזו מוסיקה שאנחנו לא ממש קשורים בה (היא לא האוס, טכנו או תפוחי אדמה, כן?). מה שכן, שמענו את רית’ם אנד סאונד בברצלונה לפני שש שנים, ולצערנו הסט שנתן פה חצי הצמד לא התקרב לגבהים ההם.
אני דווקא ממש אהבתי את הסט של דית’ם אנד סאונד ועד כמה שזכור לי הצמד היה שם במלואו, או שאני ממש סנילי? אה אולי זה היה חצי מהצמד וMC?
בכל מקרה, אני מסכים שהיתה מסיבה ממש ממש אבל ממש מיוחדת. מאלא גם היה מדהים עם פתיחת אקפלה צלילים שנמשכה אולי שלוש דקות והיתה מהפנטת, אחת מפתיחות הסט ההיסטריות ביותר שזכורות לו.
אני זוכר שבסט של רית’ם אנד סאונד המועדון פשוט הרגיש שונה לגמרי מתמיד וזה הסימן הכי טוב למסיבה מיוחדת באמת. היו כמה מקרים כאלה בבלוק שהמקום פשוט הרגיש שונה לחלוטין. זה די מדהים עד כמה מוזיקה ןהרכב הקהל יכולים לשנות אווירה בצורה כל כך דרסטית. הרגשתי הרגשה דומה בפעם השניה דווקא של מודימן. כאילו המקום נולד מחדש בצורה שונה.
לגבי טבק אני חייב לציין גם את המסיבה של דדלוס שהיתה הפעם הראשונה שהיתה מסיבה אמיתית במועדון והקהל עף, וגם המסיבה של קרייז ביום שבת היתה מחשמלת.
ובכלל טבק היו סוג של אחים לאורך כל הדרך.
וגם מסיבת ההשקה של אבויה – רגאיי ודאנסהול היתה REVELATION בשבילי והרגישה כמו גן עדן.
היו גם כמה מסיבות כיתה ד’ של צח זמרוני מטורפות.
מה שמעניין זה שבתור מישהו שתקלט דיפ האוס שנים, לא הכרתי לעומק מסיבות דאבסטפ, דאנסהול, רגאיי, פופ וכו’. ובמהלך השנתיים האלה, מצאתי את עצמי נפתח לסגנונות האלה ברמה ממש עמוקה. במסיבות כיתה ד’ היו סטים של מוזיקת אייטיז שעידן גבריאל ניגן, שריגשו אותי באותה רמה שסט האוס או דיסקו יכול לרגש אותי. אותו דבר קרה לי עם אבויה והדאנסהול.
ירון – זה היה רק חצי הצמד מארק ארנסטוס ביחד עם האמ סי פול סיינט הילרי, הידוע גם כטיקימן. סמוך עלינו, שאתה באופן אישי הייתי עף על ההופעה שאנחנו ראינו. זה היה כמו דיפ האוס, רק בדאב. מינימום ערוצים עם מקסימום אימפקט.
ברצוני להודות למר נדב אגמי שתרם (באופן בלתי-צפוי) את אחד הרגעים המרגשים ביותר בבלוק, כאשר הוציא מהנפטלין את “תרקדי את הלילה” של אבי טולדנו בשעה חמש בבוקר ולכמה רגעים שכחתי שאני לא בשנת 1985
בבקשה
רית’ם אנד סאונד ריגשו, פול סיינט הילרי היה מצוין
להלן רגע מאוד מוצלח של החבורה
http://www.youtube.com/watch?v=-HW9uBrQyN8
ובנוגע למאלה
הפתיחה הייתה של
mark pritchard – ?
או תחת השם harmonic 313
בכל מקרה זה אותו ברנש