אין לנו איך לומר את הדברים הבאים מבלי שישמעו מנופחים על גבול ההגזמה; אבל באמא שלנו – ובאמא שלכם – הערב בבלוק תתקיים המסיבה שאתם לא רוצים להחמיץ.
המסיבה שאתם לא רוצים להחמיץ
כמנהגנו בקודש, אנחנו יוצאים מנקודת ההנחה שאם אתם קוראים של תפו”ד אתם יודעים למה לארי הרד הוא האישיות המשמעותית ביותר בהיסטוריה של ההאוס בכלל והדיפ האוס בפרט. למה המוזיקה שלו, וסגנון התקלוט שלו נמצאים בליבת קיומינו ולמה אם לא היה הוא, אז גם לא היינו אנחנו וכל מה שאנחנו אוהבים. כשקליבר בסדר גודל כזה מגיע לתל אביב – ומבין אורחי ליין הלגנ’דס, מבחינת חשיבות, השפעה ורלוונטיות רק ת’יאו פאריש ומודימן יכולים לו – אפשר להתבוסס בסופרלטיבים עד מחרתיים. אבל המסיבה מתרחשת הערב, אז נשוב ונאמר: זו המסיבה שאתם לא רוצים להחמיץ.
המפגש הראשון שלנו עם לארי הרד התרחש כ”כ מזמן, עד שקשה לנו לשחזר אותו בדיוק, אבל אנחנו יודעים שעפו שם ניצוצות, ואנחנו גם יודעים שיש כאן מספיק אנשים שיסכימו איתנו: כל מי שמתאהב בהאוס, מתאהב בו דרך המוזיקה של הרד. הוא לאומת הדאנס מה שהפט שופ בויז לפופ, הסטון רוזס לאינדי ונירוונה לרוק. זיקוק מדויק של כישרון ורגש, של חזון מגובה בכמה מהטראקים הגדולים והחשובים בהיסטוריה של רחבות הריקודים. ואנחנו זוכרים לו – את הפעם הראשונה ששמענו את “Can You Feel It” או את “Washing Machine“,מהרגע בו למדנו לזהות את קולו של רוברט רוברט אוונס, הווקאליסט הקבוע שלו; את השנים שהעברנו עם סדרת הסטים שרקח עבור “דיפ האוס פייג’”, את הכאפה שקבלנו כששמענו את “The Sun Cant Compare” ואת הצמרמורות שאנחנו מקבלים מההבייס ליין של “Mystery of Love“.
אנחנו מרגישים שכל זמן שהרד עושה את הדבר הזה שהוא עושה, הוא נמצא שם בשבילנו. בימים טובים יותר או פחות, בתקופות זוהרות כמו שפלות. ולכן, הערב אנחנו הולכים להיות שם בשבילו. ולא רק בשביל התיעוד ההיסטורי, אלא מתוך אהבה אמיתית.
***
לפחות מ-4 שעות סט, היא לא יוצאת מהמיטה. שטפי
ובכ”ז, למרות שנהיה הערב בבלוק, זה לא יהיה בלב שלם. הסיבה לדואליות הזו היא שבקאלצ’ר קלאב החביב, ברחוב הארבעה 16 בתל אביב, תיערך באותן שעות בדיוק מסיבה של פאקוטק בכיכוב שתי שנים נחשקות; הראשונה היא סוניה, הרזידנטית של פרופגנדה שאם להאמין לאנה וצחי – ואנחנו תמיד מאמינים להם – הוא המועדון הכי שווה במוסקבה. השנייה והמעניינת יותר מבחינתנו היא שטפי, רזידנטית מכובדת של הפנורמה בר בברלין (פה לא צריך לקחת מילה של אף אחד).
איך יודעים ששטפי היא כזו די ג’יי מעולה? כי היא מסרבת לנגן סטים של מתחת לארבע שעות. בתקופת האכול כפי יכולתך בה אנו נמצאים די ג’יי עם סבלנות, שיודע שלוקח זמן לבנות מתח, לעצב את האווירה כרצונו ולספר את הסיפור שלו ביותר מסתם ראשי פרקים חיוניים, אלא גם בפסקאות ארוכות ועלילות מפותלות ומורכבות, הוא מצרך נדיר. אצל שטפי, שתנגן הלילה חמש שעות לפחות, יש גם את עניין הגיוון; בתיק התקליטים שלה אפשר למצוא דיסקו, אלקטרו (לא קלאשי, כי אם מהסוג שיוצא בלייבלים קלאקסון ודולי המשותפים לה ולדקסטר), דיפ האוס, שיקגו ג’ק, טכנו ודאבסטפ. את כל אלו, כמו שתוכלו לשמוע אם תגללו עד למטה, היא ממקסת בדייקנות, תבונה ורגישות לכדי שלם הומוגני, כשהמיקס הוא יותר מסתם מעבר בין הקטעים; הוא הזדמנות לייצר אינטנסיביות ואנרגיה.
התכנית שלנו היא די פשוטה – מתחילים מוקדם בבלוק ובודקים מה העניינים עם מר אצבעות. אם הוא נופל לסט מרדים ובו המיטב של שיקגו ב-25 השנים האחרונות אנחנו חותכים לקאלצ’ר קלאב בסביבות שלוש וחצי כדי לפתוח קצת את הראש. נשמע הוגן, לא ככה?
Steffi – DJBroadcast Podcast – 02-04-2009 by R_co
***
בשבוע הבא יתקיים הערב החודשי של תפו”ד בלייקה. עבר יותר מחודש מאז הפעם האחרונה בה ניגנו שם, ותיק התקליטים - אחרי ביקור ב”Rush Hour” באמסטרדם – מאיים להתפקע מחומרים חדשים ומעולים. יום אחרי שסת’ טרוקסלר וגיא גרבר יפרקו את הבלוק, אנחנו נמשיך את המסיבה שם. תבינו מזה מה שתבינו.
נשיקות
נקודה שתמיד רציתי לתהות עליה. האם לארי ורוכבים מסוגו נוטים להתייחס בסטים שלהם לקלאסיקות שלהם, או להתעלם ולא לצאת צפויים או צ’יזיים מידי. האם זה מצב דומה להמנעות מקלאסיקות ולהיטים של להקות רוק כדי להשתחרר קצת מכבדות שקשורה לזה. אני זוכר היטב את הציפה לסטרינג בסטים של דרק, אני זוכר את זה כקליימקס צפוי אבל מרגש מסוגו. ממה שהתפודים יודעים על לארי בירד (ככה היא אוהבת לקרוא לו, מצחיק), מה הולך להיות הרגש הצפוי הערב?
דני אי שואל, התפו”דים ינסו לענות:
קשה לצפות את בחירות של דיג’י בסדר גודל כזה, אדרבא כשהוא מגיע במסגרת ליין שמקדש את ההיסטוריה של ההאוס. עידית שמעה את הרד ב-2005 בביג-צ’יל, מול 3000 רקדנים בריטים. קלאסיקות צפויות לא היו שם, רק שלוש שעות של עונג עליאי (גלוי נאות, זו הפעם הראשונה שהיא סיימה מסיבה בדמעות אמיתיות של אושר). לפי סטים עכשווים, הרד לא נופל לצ’יזיות ויש גם לקוות שמהיממה שלו בתל אביב כבר הסבירו לו שהקהל כאן רעב לריגושים אמיתיים. למען האמת, אנחנו תוהים על הענין הזה בדיוק כמוך.
מצפים לראות אותך ואותה. כמובן
שומע עכשיו את השטפי גראף הזאת – אגב לארי בירד – ומרוצה מאוד מהגרוב והסטנדרטים שלה. ממש מוצלח.
והערת שמישות, מה שנקרא: כפתור ה”נקה” הזה הוא סכנה גדולה ומוחשית. מילא זה שאין בו צורך אמיתי, הוא גם נראה בול כמו הכפתור “שגר”. לעשות סיפור ארוך קצר, לחצתי עליו בטעות. מציע להעיף אותו.
היי זה ירון,
גם אני לא יודע מה בדיוק הוא הולך לנגן. מהנסיון שלי עם הלג’נדס החלטתי שאני יותר לא מנסה להכתיב להם כלום ולא מנסה לבקש שום דבר. הדבר היחיד שאני מספר להם זה שזו מערכת סאונד שיכולה להכיל את כל סוגי המוזיקה ושהקהל מאוד מיוחד ופתוח ובא בשביל המוזיקה ושיעשו מה שמרגיש להם לנכון.
מה שכן – אני דווקא מאוד אוהב לשמוע מפיק שמנגן קטע קלאסי שלו! כמובן שהכל תלוי בעיתוי ובמינון וכו’ וכו’, אבל מבחינתי, להיות במסיבה ולשמוע קלאסיקה שליוותה אותי שנים, מנוגנת בידי היוצר עצמו זה יכול להיות רגע מצמרר. זו ההזדמנות להודות לו פנים מול פנים על הרגע האלמותי שהוא יצר. להראות לו איך חגגנו על הרגע הזה כבר שנים בלעדיו. להראות לו עד כמה אנחנו אוהבים את המוזיקה הזו. המוזיקה שנתנה לנו אהבה כל השנים האלה וזו ההזדמנות שלנו להחזיר חלק מהאהבה הזו חזרה!
בכל מקרה – אני לא ביקשתי שום קטע ספציפי. כל מה שהוא יעשה יבוא ממנו ומהאינטרקציה שלו עם הקהל!
בתור אחד שעשה קצת שיעורי בית עם הסטים של לארי, אז אם צ’יזיות כוללת לנגן את can you feel it? אז סביר להניח שלא נגיע לזה. זה קורה לעיתים נדירות יחסית. אלא אם כן מישהו מהבלוק ממש יתעקש שזה יקרה. או שחס וחלילה יתעקש שעוד אחד מאורחי הלג’נדס – במקרה הזה לארי, ינגן את the love i lost שבאופן די פתטי מנסים להפוך לאנ’תם של הבלוק.
אבל כמעט בודאות נשמע הלילה את ame – rej בפיטצ’ מונמך, הרבה קלאסיקות של murk aka oscar g, כמה קטעי סול ובין לבין גם כמה מהיצירות המופלאות של הבחור עצמו.
לגבי שטפי, שמעתי אותה אתמול בי-ם. ואחרי חימום רע עד מזויע היא נתנה 3 שעות עמוסות בהאוס טכנו, עם שלל קטעי אולדסקול ובנייה חכמה מאוד של הסט. די ג’י מעולה עם קייס תקליטים שגרם לי להזיל ריר על הרצפה ולעבור מדק שמאל לדק ימין בניסיון לקלוט מה לעזעזל הדבר שמתנגן ואיפה משיגים עוד חומרים כאלו.
למה באופן פתטי מנסים להפוך אותו לאנת’ם של הבלוק??? לא קראת את מה שכתבתי הרגע – אני לא מבקש מהתקליטנים שלי תוכנית כבקשתך – אני נותן להם את החופש לנגן מה שהם מרגישים לנכון. אף אחד מטעם הבלוק לא ביקש מאף תקליטן לנגן את “דה לאב איי לוסט” הם ניגנו את זה כי זה מה שבא להם לנגן וכי זה קטע יפיפה. אם מישהו מהקהל ביקש את זה, אני לא ראיתי אבל יכול להיות, וזה לגיטימי. וזה אכן אנת’ם בבלוק ואנשים עפים על הקטע הזה ובצדק – הראשון שניגן את הרמיקס של דימיטרי ובסאונד מהמם היה קריביט ובאותו רגע זה נחקק אצל כולם.
ואני אישית מאוד מקווה שהוא כן ינגן CAN YOU FEEL IT בדיוק מהסיבות שציינתי למעלה. אבל למה לכתוב “אלא אם כן מישהו מבהלוק מאוד יתעקש שזה יקרה” אחרי שכתבתי בפירוש שאנחנו לא מבקשים שום קטעים ספציפיים?
רומיג’י – ומה קלטת? אל תהיה סוציומט
אממ…
scott grooves 003
Drivetrain – Tragedy Park
chez damier – carl craig rmx
bill withers – who is he
kenny dope – the dance
הרבה לארי הירד, היא סיימה עם קטע שלו…
כמובן שלל ריליסים מבית אסטגוט-טון
ועוד הרבה
יש גם כמה רגעים מצולמים: http://www.youtube.com/user/rabibon
כל הכבוד רומיגי!
אכן נשמע כמו סט שחבל שפספסנו. חבל שלא תכננו נכון יותר את לוח הזמנים שלנו ורקדנו על שתי החתונות.
חוץ מזה אמרת שהיה חימום רע עד מזויע. מי חימם ולמה זה היה כל כך רע?
אגב, היינו בסאונדצ’ק של לארי הרד וראיינו אותו (בקרוב נעלה וידאו!).
נאמר זאת כך – הוא בדק גם את המיקרופון ושר. וזה היה משהו. או במילותיו של ניסו – שר כמו מלאכית.
לא משהו שתרצו לפספס.
מה שרציתי לשמוע. נתראה על הרחבה