יותר זה פחות

אחת התופעות הבולטות במועדונים המקומיים בשנים האחרונות היא ליינאפים עמוסים, שמתפקעים מדי ג’ייז, שמצדם מסתפקים בזמן קצוב ומוגבל מאוד על העמדה, שמתבטא כמובן גם בשכר זעום.
לסיפור הזה, שעל השלכותיו מיד נעמוד, יש שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא חוסר האמון של בעלי המועדונים ומנהלי הליינים בקהל שלהם. ליין אפ דליל של שניים-שלושה די ג’ייז תוצרת הארץ נראה להם לא מספיק אטרקטיבי. הם רוצים שפע; בופה עשיר בסגנון קלאב טורקי; שלא יחסר.
הסיבה השנייה והמשמעותית יותר היא הנחת העבודה השערורייתית שהדי ג’יי הוא גם יחצ”ן; השם, המוניטין וכישוריו הם פריפריאליים כיום ליכולת שלו לשווק את המסיבה לקהל דרך פלטפורמות שונות, בין אם בחלוקת הזמנות ובין אם דרך החברים בפייסבוק. הבעייתיות בפיחות מעמדו של הדי ג’יי והכללתו במערך יחסי הציבור – באווירת “תגיד תודה שאתה בכלל על פלייר” – היא עצומה; לא זו בלבד שהוא לא מתוגמל כספית בהתאם לכובע הכפול אותו הוא חובש, גם מירב האנרגיה שלו מושקע בקידום המסיבה במקום במוזיקה אותה הוא אמור לנגן וביצועיו במהלך הערב מתערערים, שכן הוא טרוד ללא הרף בכמות הקהל ולא בתקליטים. מה שכן, כמו בכל תחום  בימינו, יחסי ציבור הם עדיין חזות הכל. הפתרון שלנו לסיפור הזה הוא מתבקש מאוד אגב – במקום ללמד די ג’ייז ליחצן, אפשר פשוט ללמד יחצנים לתקלט. הם ממילא יודעים הכי טוב מה הקהל רוצה.

מתי תורי?

התוצאה של אותן מסיבות עם מספר בלתי אפשרי של די ג’ייז היא ערבי מלחמה שעושים שירות רע לכל מי שלוקח בהם חלק ובוודאי לקהל, שמקבל ערבים חסרי עלילה קוהרנטית. בעוד הדי ג’ייז עסוקים – איש איש בדרכו נטולת הפינס – להתבלט במקום לשרת את הערב ולא מנגנים בהתאם לשעה וההתפתחות הטבעית של המסיבה, הקהל מפספס את החוויה השלמה והממלאת שיכול וצריך היה לקבל. אלו הופכים לחד גוניים שלוקים באספקטים רבים של בניה ועריכה, ואלו הופכים קהים וחסרי סבלנות. העיקר שהמועדון מרוויח עוד שמונה-עשרה יחצנים חינם אין כסף.

המחשבות הללו מעיקות לא רק עלינו, כי אם גם על כמה מנצ’סטרים טובים – הרי כל הדברים הטובים, מבנראד סאמנר ועד פול סקולס באים ממנצ’סטר – שהרימו ליין חדש בשם I Am  שהקונספט שלו הוא מאוד פשוט – די ג’יי אחד במשך ערב שלם, שייקח את הערב לאן שיירצה ויש לו את היכולת לספר סיפור שאורכו לפחות שש שעות. בינתיים הם גייסו למשימה את דוק מרטין ודיקסון – שניים שבוודאי יידעו מה לעשות עם השש שעות שלהם – מה שמלמד שיש כאן לא רק חזון אוטופי, אלא גם מימוש שממקסם אותו.

הנה האתר של המיזם החיובי הזה. אצלינו הוא כבר במועדפים

ועוד סט של דוק מרטין ששלח לנו הקרחניסט בדימוס ואיש המשפחה המסור אסי. תודה אסי! ספר מתכונים של התפו”דים בדרך אליך

***

אנחנו לא רוצים לצאת סחים מידי עם מה שיש לנו לומר על הקטע הבא, אבל זה הולך להיות קשה כי הוא כ”כ מלהיב ומדבק שלא נותר אלא להזהיר – ליידיז, ג’נטלמנס – קלאסיקה משמיעה ראשונה לפניכם:

דה 2 בירז הם ג’ו גודארד, מ”הוט צ’יפ” וראף דאדי – דיג’י ופיגורה מוזיקלית בסצנה הלונדונית (קראנו שברזומה שלו מופיעות החתמות של בייסמנט ג’קס, מת’יו הרברט וטודלה טי). הם חתומים ב“סאות’רן פרייד רקורדס” וממש לא מזמן יצא להם האי פי Follow The Bears ממנו הקטע הזה. למרות האהבה חסרת הגבולות שלנו להוט צ’יפ, אנחנו לא מחזיקים מגודארד דיג’י גדול מידי, כי יש בסטים שלו משהו קצת עממיקו ולא מאד חכם, אבל הנגיעה המודעת בשטחיות (וגם, ממש בקצוות) היא מה שהופכת את “בי סטרונג” לכ”כ נגיש ולכן גם ללהיט כזה גדול. שילוב מנצח של בייס ליין פשוט בווקלאז הימנוניים, הברייק שבא אחרי הפזמון הראשון והחזרה ללופ המושר (Give the music all your loving).
חברים, בשביל קטעים כאלה המציאו את הקיץ ואת המושג “קרוס אובר” (מאנייק אם פיטרסון לא מנגן את זה הערב), ואת הביטוי פאקינג אוסום.

שני דובים, חנות תקליטים וקטע רוצח

שמתם לב שגם הקליפ חמוד לאללה? ושהוא מזכיר ממש את הקליפ הזה:

טוב נו, אנחנו שמנו לב. האמת שלא רבים יודעים, אבל הייתה תקופה בחיים שלנו שהיינו משחקים אותה ביווס אנד באטהד מול אמ.טי.וי ו-VH1 קלאסיקס, ומצרים רבות על מותה בטרם עת של הפינה האהובה “Three from One”. ולכן, בנימה של געגוע ובהקשר של חיות וספייק ג’ונס (שביים גם את “דה פאנק”), נסגור את השלישיה עם עוד הזדמנות לראות את הקליפ הכי בן זונה של הרגע:

***

חתיכוס. ג'יימי ג'ונס

ויש גם סט לשבת:

אפרופו די ג’יי שיכולים לבנות סט כמו שצריך ולנגן שעות, הנה סט חדש של ג’יימי ג’ונס מהפלסטיק פיפל – אגב, רק אנחנו הבחנו בדימיון בינו ובין עפרי גופר? -  למרות שכמפיק הוא לא מספק בשנה האחרונה את הסחורה, כדי ג’יי הוא עדיין מענג: שחור,Fאנקי, ממסטל ומקרחן

הנה הסט בסאונדקלאווד (וזו גם הזדמנות טובה לשאול אם מישהו יודע מה נסגר עם הפלאגין שלהם לוורדפרס?)

ועוד אפרופו אחד – ניב מנגן היום סט של שבע שעות בשסק. עידית תבוא להרים איתו כוסית או שתיים, ותמשיך לבלוק לשמוע את ג’יילס פיטרסון. למי שפיספס, הנה הראיון שהיא ערכה איתו בוואלה.  לפני או אחרי פיטרסון, כדאי שתבואו גם אתם.

נשיקות!