שים לי עוד ריוורב בספירלה

רזידנט אדוויזור מספרים שקובלסטון ג’אז – האנסמבל המוזיקלי של מת’יו ג’ונסון – מוציאים בחודש הבא את אלבומם השני, והוא עומד להקרא The Modern Deep Left Quartet.
החבורה הקנדית הזו שכוללת מלבד ג’ונסון גם את דניאל טיית וטייגר דולא, ידועה בין חובבי טכנו ומינימל ככאלה שמקפידים על שימוש בציוד ענתיקה, סינת’ים אנלוגים ושאר פיצ’יפקס שמפיקים אוהבים לאגור בחדר העבודה. זה מסביר למה ביקורות על רליסים שלהם כוללות תמיד פסקה או שתיים שמזכירות יותר הוראות הרכבה של טוסטר אובן.

וזה לא נגמר בשעות האולפן. כשהם יוצאים להופעות, הם מעמיסים את שלל הציוד הזה על הטנדר ומרימים מופע שהוא יותר חוויה מוזיקלית אורגנית מאשר סט מתוקתק על אבלטון. את זה אפשר להבין גם מהנוכחות של המילה “ג’אז” בשם שלהם, רק שזה לא ירתיע אתכם בבקשה. הג’אז של קובלסטון לא מתבטא בחצוצרות או מקצבים, אלא בגישה שכוללת אלתור וגרוב. מדובר בטכנו עמוק ואינטיליגנטי מהמדף העליון. מספיק לשמוע את Fiesta (שיצא כבר במאי שנה שעברה) בשביל להבין את הראש:

השוס הבאמת משמח באלבום המתקרב, קשור להצטרפותו (ליתר דיוק, שובו) של מפיק רביעי לחבורה – קולין דה לה פלנטה, המוכר יותר בשם The Mole. גם דה מול קנדי, במקור מבריטיש קולומבייה והיום הוא נוסע מתמיד (כמו רבים אחרים) על הציר ברלין-מונטריאול. דה מול פעיל כבר קרוב לעשור והיה זה פסטיבל המוזיקה האלקטרונית של מונטריאול (MUTEK ) שהזניק אותו אל התודעה. האוריינטציה הדיסקואית שלו מחממת בנעימות את הקטלוג של Wagon Repair, לייבל הבית של ג’ונסון בו גם הוציא את אלבום הבכורה שלו As High As The Sky.

***
אנחנו מתפתים לומר שאם אתם לא מכירים את מתיו ג’ונסון קשה לנו להבין מה אתם עושים כאן, אבל לא ניפול למלכודת הזו. עם אוריינטציית סאונד אלקטרונית טהורה, שמצעיד את המסורת הדטרויטית קדימה, הוא מוסיקאי בעל הכשרה פורמאלית שמנגן על כל הכלים, מגיל 10 בערך הוא מפעיל סיקוונסרים, סינתיסייזרים, מכונות תופים ומחשבים, ויש לו שלושה קטעים שאתם פשוט חייבים לעצמכם: “Marionette“,”Decompression” ו- “Sub Atomic Dream Time“.

אלו היו 69 מילים על מתיו ג’ונסון.
***

המוזיקה של דה מול מתיישבת בדיוק במשבצת הלייט-נייטרז; הקטעים העמוקים שמערסלים את המסיבה לסופה. קטעים שלטעמינו מקבלים מעט מידי תשומת לב בזירה המקומית. תקשיבו לדבר הזה ותסבירו לנו בהזדמנות למה:

For The Lost מספק כמעט 10 דקות של ביט היפנוטי ממסטל ולא הפתיע אותנו בשיט למצוא אותו ברשומות של גדולי אומה דוגמאת ת’יאו פאריש, ג’יימס פריסטלי או מודימן. הנה גם הבי-סייד שלו:

נדמה ש There’s Hope טיפה פחות ממוקד רחבה וירגיש נוח יותר במיקסטייפים/קאסטים/תכניות רדיו אבל באמת שבאין פה איזה חוק שהוא בל יעבור. ה-12” הזה יצא ב”אינטרנסג’ונאל”, הלייבל של פרינס ת’ומאס כמו גם הרליס האחרון של הבחור Family / Rotation שגם הוא קטע יפה, אם כי מעט שטוח בקצוות. אתם יכולים לנשנש ממנו בבומקאט.

קולין דה לה פלנטה, חפרפר