שיר המנגל

אתם יכולים עד מחר לזלזל במוצאנו האשכנזי, אבל תתפלאו לשמוע שיש לנו לא מעט טיפים חשובים, שלא לומר כללי זהב, לברביקיו איכותי; איך להדליק את הגחלים במהירות, איזה בשרים לבחור, איפה לקנות, איך לצלות, במה להשרות וכיצד לסדר אותם כך שתתקבל ארוחה לתפארת. לאכזתבכם אף אחד מהם לא ינתנו כאן היום. במקום בחרנו לעזור לכם עם אלמנט לא פחות חשוב – המוזיקה שמלווה את הברביקיו (וכן, אנחנו מכירים את הטענה לפיה מי שמשתמש במונח “ברביקיו” במקום “מנגל” או “על האש” כנראה שאין לו מושג. זה בעיקר מזכיר לנו את הויכוחים על מוזיקה שכלתנית לעומת מוזיקת נשמה).

***

המוזיקה, בדיוק כמו הבשר, צריכה להיות מגוונת כדי לענות על הצרכים של כל מי שהגיע להתקהלות הקרניבורית. היא צריכה לבעור באיטיות ולהתלקח בהתאמה לדינמיקת התנועה על הגריל.

ההתחלה המומלצת היא מונוטונית-מדיטטיבית; זכרו – סבלנות היא הבסיס של כל ברביקיו מוצלח. על המשימה האווירתית הזו, שממלאת החלל שעה שהחברים מתחילים  להתכנס – פותחים בקבוק בירה, מוזגים כוסית או מרימים לאוויר שאכטה – מופקד האלבום “See Mi Yah” של הצמד הגרמני רית’ם אנד סאונד. האלבום הזה, האחרון ששחררו מוריץ פון אוסוולד ומארק ארנסטוס – את פרויקט הרמיקסים שלו את בוודאי מכירים – הוא בעצם סט אחד ארוך, שבנוי משינויים ניואנסיים בביט אחד, עליו שרים בתורם זמירים ג’מייקניים שונים. אם חשבתם שביום-יום רית’ם אנד סאונד לוקחים את זה באיזי, חכו שתשמעו את “See Mi Yah”, שיר הלל לאנדרסטייטמנט של המניפולציה.

פותחים תאבון עם רית’ם אנד סאונד – להורדה

***

חברה טובה, אנשים יפים

הבאים להתנגן בטרנזיסטור הם קון אנד אמיר, כאן בסט סול-פאנק-בוגי שמצאנו באתר המיקסטייפים המתחזק, מיקס קלוואד.
בקטנה על קון אנד אמיר – צמד דיג’יאים / אספנים כבדים ונחשבים בעולם הרר-גרובס והסול, שמוכרים בעיקר בזכות סדרת המיקסטייפים “On Track” אותה הם מטפחים עוד מ-1996. אלבומי אוספים שלהם אפשר למצוא בקטלוג של BBE וסטים שלהם הם תמיד ערובה למצב רוח מרומם, פנינות מוזיקליות נשכחות, שילוב טעמים משובח של נשמה ורגש – בדומה לתערובת עשבי התיבול שאנחנו טוחנים יחד עם הטלה כדי ליצור את הקבב הסודי שלנו.

***

אחרי הסטטיות המזדחלת, כדאי לאוורר טיפה את העניינים עם סט סול של אגוזי ממיזם רשמקול המרשים שלו בוואלה. במרשים הכוונה היא למסירות שבה מוגש באופן קבוע – בעבר מדי שבוע וכיום פעם בשבועיים – סט מגובש, עמוס במוזיקה סופר-חדשה שלא מתבייש גם לרפרר לעבר כשצריך. לפעמים הוא רגוע ולפעמים קרחניסט, לפעמים טהרן ולפעמים אקלקטי, אבל תמיד עם פואנטה. הסט הזה, שמורכב מהמיטב של הנשמה השחורה מאז ומעכשיו, יוסיף לאירוע מימד עם שירים של ממש.

ספיישל סול ברשמקול

מיס לוסי התקשרה

***

כמו במסיבות, כך גם בברביקיו. לוקיישן לוקיישן

יש להניח שבשלב הזה האורחים שלכם כבר מתדפקים על הדלת. מי עם סלט הקלוסלוו ומי עם סלט תפוחי האדמה (שאפו לאחרון). זה הזמן להגביר את הקצב. במקום דיפ-האוס שגרתי – מתת הזן שבעבר היה מקבל כל מיני שמות תואר מטורזנים כמו סולפול, או סקסי –  החלטנו ללכת עם מפיק ההאוס הכי מעניין כרגע, ג’אס אד מניו ג’רזי, וסט שהקליט לרדיו אוסטרלי לפני חודש וחצי ומורכב, למעט הבלחה אחת של טאזז ואחת של נינה קרביץ, מקטעים שלו בלבד. הסט הזה מלמד שהמוזיקה של ג’אס אד עובדת גם מחוץ לקונטקסט מועדוני ויש בה הרבה יותר עניין, תנועה ומורכבות ממה שאפשר היה לחשוד.

ג’אס אד עושה את זה נכון

***

הסט הבא מגיע מהחוף המערבי של ארה”ב; גם אם משאירים בצד את סט הדת’ מטאל שהקליט לפני שלוש שנים, אפשר לומר בביטחון שפינאט באטרוולף, הבוס של הלייבל הסטלן סטונז ת’רואו, הוא חתיכת מופרע. זה לא רק ההיפ-הופ התזזיתי תוצרת בית שהוא מתקלט כאן, אלא גם הנונשלנטיות הוירטואוזית שהוא מפגין ובעזרתה הוא יוצר סט דחוס, עמוס ומלא הפתעות.

פינט באטר וולף – כרום מיקס

האמת שגם לנו יש סינרים. אנחנו מקפידים לא ללבוש תחתם כלום

***

בתיזמון מדויק (אפילו מחשיד) פאקט מגזין מארחים השבוע את גרג ווילסון. שם שאם אתם לא מכירים עד היום, כנראה שקדחת הרי-אדיטים של לפני שנתיים עברה לכם מעל הראש, שכן – עם כל הכבוד לפילוסקי (ואו-הו, יש כבוד) לגרג ווילסון יש זכות ראשונים על הטכניקה והגישה.  ווילסון – אחד התקליטנים החשובים של ההסיינדה, ואגדת האוס עם קבלות זכה לעדנה מחודשת עם סדרת האדיטים שהפיק וערך ב”טירק רקורדס” – Credit To The Edit – סדרה שאחראית במידה רבה לפריחת האדיטים לדיסקו וסול ולשובם של שירים נהדרים מההיסטוריה אל הרחבות העכשוויות.

הסט המצורף של ווילסון הוא לשלב הגחלים המתקדם – מייד אחרי שנפטרנו מהשיפודי ירקות של הצימחונים.

הקאסט של גרג ווילסון בפאקט

יום טוב לתפו"דים, יום פחות טוב למר אננס. חג שמח!

***

לאווירה אופטימית מדושנת עם כפתור פתוח הנה דיג’י ראהן – אחד מתקליטני הדיסקו הגדולים שסטים רבים שלו אפשר למצוא ב”דיפ האוס פייג’” ו”ברינג דה היט”, אתרי עליה לרגל בכל מה שקשור להאוס אמריקאי. ראהן הוא הדבר הכי קרוב למה שמכנים דיג’י דיסקו ניצחונות. לא במובן האלה גוטמני של המילה, אלא ממקום של שליטה מוחלטת בחומר ובטכניקה.

ספיישל דיסקו עם ראהן

ובנימה שמחה שמלווה את ליטוף הבטן, אנחנו מאחלים לכולכם – חג עצמאות שמח,

ונשיקות.

***

***