גרזן הזהב וסט לשבת

ירון “דיפה” אמור – חבר, קולגה ואיש “ג’קינג” מברזילי – מתרגש ממייק דנהרט, אז הוא שאל אותנו אם יתאים לנו שהוא יכתוב לתפו”ד כמה מילים על הבחור. ענינו לו – יו הד אס אט הלו. קבלו אותו בפוסט אורח:

האזנה ראשונה לאי.פי החדש של מייק דנהרט שלחה אותי כמעט 10 שנים אחורה, למסיבות של אינרציה fat32//ניטרוקס והתארגניות נוספות שיזמו מסיבות קיצוניות ברחבי העיר. תחילת העשור הקודם התאפיינה בפדים אייטים ואינסופיים של פרוגרסיב האוס, שהתנגנו באוקטופוס ובזום וקהל של אלפים שהפך למסטיק של אהבה בחסות האקסטזי. באותו זמן בדיוק – מתחת לאף של סאשה – במרתפים, מעברים תת קרקעיים ושאר לוקיישנים מפוקפקים הצטופפו כמה מאות, שרקדו כמו בימי הפינגווין המנוכרים ללא קשר עין, לא החליפו ביניהם מילה והתגוננו בזהירות מהטכנו האגרסיבי שפגע בהם במהירות 140 בי.פי.אם ללא סימני בלימה.

פסקול התקופה – ניצר אבב ברמיקס של פי האקמן:

יש משהו בלופים המלוכלכים, הבייסליין הרועם והסניירים המופרעים של הטכנו המסורתי, שגורם לך להתנתק מכל מה שסובב אותך ולהתמסר לאגרסיות. בתקופה שבה הז’אנר השולט הוא דיפ האוס – מעולה וממכר ככל שיהיה – עדיין יש בי חלק שמתגעגע לוייב הרצחני של מוזיקת מכונות דורסנית. נכון קיימים עוד די ג’ייז חדים (מודסלקטור, טמה סומו, לן פאקי וכו’) שמזהים את הצורך וזורקים לקהל איזה רוברט הוד שמלטש את הרחבה, אבל את הצמא הזה ל”טכנו אמיתי” כמעט וניתן להרגיש פיזית בתוך הרכות שעוטפת את המסיבות .

זאת בדיוק התקופה שקמים להם נסיכים – מפיקי-על שמצליחים למזג את הוייב הנוכחי יחד עם הפרק הקודם במוסיקת המועדונים. הנה ההימור שלי על הנסיך הבא: קוראים לו Mike Dehnert, ברלינאי יחסית חדש בשכונה שפועל מ-2007; מסוג הבחורים שלוקחים את העניינים לידיים, מקימים לייבל עצמאי ומפיצים את המוזיקה שלהם מבלי לחכות לאישורים של מובילי התעשייה.

דנהרט מצליח ליצור בקטעים שלו מוטציה שמשמרת את העומק של עולם הדיפ האוס העכשווי על ידי שימוש באקורדים קלאסיים והשפעות מוקדמות של שיקאו האוס ולחבר אותם לניצוצות של אותו טכנו אירופאי אגרסיבי עם לופים מופרעים ועריכה גרמנית מוקפדת ברמות לא אנושיות .

מה שנותר (מעבר ללקנות את כמה מה שהבחור הפיק בשנים האחרונות והלכניס במיידית לקייס) זה להפיץ את הבשורה. אז הנה סט של כמעט שעתיים שנלקח מתוך סט של 5 שעות בטרזור ברלין. כל החומרים בסט הם מתוצרת בית של הבחור (לא פחות ממדהים), ופה הליבל המשובח שלו.

***

אלמלא היה עוזב את העולם לפני כשנתיים, יכול מאד להיות שצארלטון הסטון – שחקן ונשיא איגוד הרובאים האמריקאי – היה אוהב את הרליס החדש של רוברט הוד. לא משום שאנחנו יודעים שמלבד נשקים הסטון גם חבב טכנו דיטרויטי, אלא משום שהוד בחר להקדיש את האלבום הבא שלו לסרטו של הסטון “The Omega Man” מ-1976, כשהוא מייצר עבורו פסקול אלטרנטיבי. הסרט – מד”ב קלאסי שמבוסס על הספר “אני, אגדה” של ריצ’ארד מת’סון מ-1954 – כבר קיבל עיבוד מחודש עם וויל סמית’ וחבורת זומבים מאיימת ב-2007. מאיימת בהרבה מהמקור עם הסטון, אבל לא מאיימת אפילו בחצי מהמוזיקה של רוברט הוד.

הך בתוף האוזן. רוברט הוד

כאחד מחלוצי אלקטרוניקת המכונות – ובמכונות אנחנו מתכוונים לברזלים כבדים במיוחד – של דיטרויט בכלל ושל חבורת “אנדרגראונד רזיסטנס” בפרט, הוד נמצא כבר 15 שנה בלב פיתוח הסאונד של המינימל טכנו, עם רליסים בטרזור, מטרופלקס ואם-פלנט. הסינגל החדש (ראשון מתוך אלבום מלא שעתיד לצאת בהמשך) מכיל 2 קטעים – אומגה ואלפה. שניהם ברוטאלים, עתידניים, אפלים ומפחידים, לפחות כמו להיות האיש האחרון החי עלי אדמות בעיר מלאה זומבים. זה לא אומר שהם לא טובים מאד, בדרכם המגורזנת.

כאן תמצאו את הסינגל הכפול להורדה

***

ויש גם סט לשבת:

איביזה החדשה

אל תתפלאו אם מה שיציל את יוון מהמשבר הכלכלי הקשה אליו היא נקלעה – אחת הגרורות המסוכנות ביותר של המשבר העולמי מלפני שנתיים – יהיה הפיכתה לאיביזה החדשה. את החופים, השמש והאוזו כבר יש שם, כמו גם פסטיבלים של האוס, בעיקר מהזן היותר צ’יזי של הסקאלה, אבל בתקופה האחרונה מגיעים משם גם מפיקים ודי ג’ייז רותחים ששווה לסמן. שני היוונים שאנחנו באופן אישי שמים אליהם לב כבר משהו כמו שנתיים הםKreon ו-Lemos, שמגיעים מהאזורים היותר אורגניים של ההאוס העכשווי בעל המקצבים הרב שכבתיים, אבל הם לגמרי לא לבד. האחרון שמצטרף אליהם הוא Alex Celler, יווני שחי ופועל בלונדון ומגביר את הפרופיל שלו בשנה האחרונה עם טק-האוס יעיל שמשיק לאולד-סקול האוס – מהסוג שנורא אופנתי עכשיו להעלות באוב, ולא מדלג על הטאץ’ העדכני – ויוצא בלייבלים כמו פריק אנ’ שיק, ססיל ואריאה רימוט.

הנה סט שלו שהגיע אלינו השבוע, ובו סלר מתקלט גב אל גב עם אנתאה, די ג’יי שחורה שגם מחלטרת במכירת תקליטים בפוניקה וגם מהווה חצי מהצמד JC Freaks. רע לא ייצא לכם מזה.

להכניס לאי-טיונס או להוריד מכאן

נשיקות