כולנו מיתרים של החיים

בואו נצא מנקודת הנחה שאם הגעתם לכאן אתם יודעים עד כמה דריק מיי חשוב לחיינו. אין טעם לחזור על פרטי הוויקפדיה פעם נוספת – בשביל זה יש וויקיפדיה – ובכל זאת הכנו סיכום שיעור מזורז לטובת המאחרים: אחד משלושת האנשים שאשכרה המציאו את הטכנו והדי ג’יי הטוב ביותר מביניהם. האיש שהפך את המיקסר לביץ’ שלו ואת התקלוט המסיבתי לאמנות. מכאן כל מילה – כולל הצימודים “ניוד פוטו” ו”סטרינגס אוף לייף” – מיותרת.

ברמה האגוצנטרית אנחנו נזכרים בעדנה בפעם ההיא באומן בירושלים בה שלף את ג’יימס בראון  – בין קלאסיקת שיקגו להפגזת טכנו דטרויטי – וחיבר עבורנו לראשונה את כל אותן נקודות שחורות ומפוזרות; כשפתח לפני שנתיים את הסט עם הרמיקס של לוצ’יאנו ל”גוד לייף” של אינר סיטי והיפנט את הקהל מהשנייה הראשונה; ועדיין מוקירים לו תודה על כך שחשף אותנו לרון הארדי זצ”ל (והנה כמה סטים של רון הארדי. איכות הסאונד לא משהו, אבל אלוהים ישמור, מה שקורה שם).

השורה התחתונה היא יותר מעניינת: דריק מיי מגיע לברזילי אביב שלישי ברציפות, על תקן רזידנט. המהלך הזה, שמחזיר לכאן את מיי פעם בשנה, מנטרל מראש את האפשרות שהוא ייפול לסט מחווה של בונקרים – אפשרות שנוכח הסטים הקודמים שלו נראית גם ככה קלושה – מאפשר לו לקחת קצת יותר סיכונים ומחזק את הסיכוי שנשמע ממנו את התקליטים שהכי עושים לו את זה כרגע. עדות לכך נמצאת בסט הקודם שלו בברזילי, שהיה אמנם מעט פחות מוצלח, אבל הלך למקומות לא צפויים.
קל להמר שאחד התקליטים האלה יהיה הריליס הטרי בטראנסמט – הלייבל של מיי שהוחזר אל החיים ממצב קיפאון של כמה שנים – “The Pilgrimage EP” של גרג גאו, מפיק אלמוני ודי ותיק. מטורונטו.

לא מפתיע לגלות שהקטעים של גאו מחזקים את הקשר האמיץ שקיים בין דטרויט וקנדה. הראשון, “The Bridge” נשמע כמו מחווה עדכנית ל”Strings of Life” של מיי עצמו, עם דקירות המיתרים ונגיעות הפסנתר הקלות; השני, “Black Sun” הוא כבר טכנו מלודי ניצחוני, מהסוג שמיי אוהב לשחרר לקראת הבוקר אחרי חטיבה טרייבלית שמכניסה את הקהל לטראנס.

העובדה שמדובר בשני קטעים עם פוטנציאל מסחרי גבוה  – והם אכן מאוד הצליחו – מעלה תהייה לגבי העתיד האמנותי של טראנסמט, שעד היום נתפש בעינינו כאח הניסיוני מבין שלושת הלייבלים הראשונים של הטכנו הדטרויט (יחד עם KMS של קווין סונדרסון ומטרופלקס של חואן אטקינס). רק לשם המחשה נזכיר שהאמן האחרון שפעל באופן סדיר בטראנסמט עד שלב ההדממה היה ג’ון ארנולד, מפיק ברוקן ביט והיפ הופ מרתק ולא נגיש במיוחד, שהקשר בינו ובין האפוסים הדרמטיים של גאו מזכיר את הקשר שבין דני נוימן והשפה העברית. (הנה מחווה יפה שלו לענק דטרויטי אחר, ג’יי דילה).

ואולי זה מה שאנחנו בעצם מפספסים; שהחוליה המקשרת כאן היא דריק מיי עצמו, שנושא בתוכו את כל המטען הדטרויטי העמוק הזה, על העבר, ההווה והעתיד שלו. זה אולי נשמע פומפוזי, אבל היי, זה דריק מיי.

***

משום שהלילה נקבל מנה גדושה של כל מה שעומד מאחורי הבלוג הזה, וגם אם להיות כנים בזכות השמש שהגיעה במטרה להשאר, החלטנו לספק לכם (בהמלצה מהטוויטר של פאקט מגזין), סט שבת לא אלקטרוני. למעשה, ממש רחוק מזה. את הסט - שממשיך את אווירת המיתרים - ערך ארדוורט, שהוא חצי הצמד רדנוז דיסטריקט (מוכרים למדי בסצנה ההולנדית, עם אלבום בראש האוור וקשורים בגדול גם להתרחשות הברוקן ביט הלונדוני), והוא מורכב כולו משירים של הביצ’ בויז.

קדושי הסייאסטה

אגב, נו-וורק הוא לייבל מיקסטייפים שפועל משנת 2006 באינטרנט בלבד, ומספק לחובבי מוזיקה – מיקצועיים כמו חובבנים – פלטפורמה חינמית להפצה של מיקסטייפים. בבסיס הפעילות הזו עומדת התפיסה כי מיקסטייפים הם כלי חיוני לקידום של מוזיקה, ובמקרה של נו-וורק ללא מטרות רווח. אנחנו לא יכולים להסכים יותר. גם עם מדיניות האיכות של הלייבל, הגורסת כי כל עוד המיקס ערוך וממוקסס כהלכה, הוא יעלה לאתר להורדה חינמית.

הסייאסטה המושלמת במרחק הורדה

***

אחרון, אבל חשוב במיוחד -  ביום שישי, 9.4 בלייקה יתקיים הערב החודשי של תפו”ד. יש לכם בדיוק שבוע להחליט מה אתם לובשים.

נשיקות