שתי המסיבות הראשונות של סדרת בי-קרואו היו הצלחה מעל למשוער. מתיו ג’ונסון פירק את הברייקפסט וסחב – מה שהיה אמור להיות סט של שעתיים בלבד – עד הבוקר ומינילוג הביאו כמויות של קהל אדיר, שהמשיך איתם לילה שלם. בשבוע הבא יתארח סבו קיי, שהוא מפיק מצוין עם דיסקוגרפיה מרשימה, אבל בעיקר די ג’יי גדול. לרגל המאורע נדרש לכמה פוסטים אודות הברנש. בשבוע הבא נתעסק קצת במובילי, הלייבל שלו ושל אניה שניידר, ובריליסים שלו, אבל בואו נתחיל דווקא עם טיול בשדרת הזכרונות.
הביקור הראשון של סבו קיי בישראל חרוט במוחי כאילו היה אתמול. זה היה בינואר 2005 במועדון קפה-ברזילי, ההוא ברחוב ברזילי פינת לבונטין, ואני עדיין זוכר את התחושה הראשונית שהוא הביא איתו. הוא היה הדי ג’יי הראשון שהביא אלינו את הצליל של ברלין המתחדשת. זו שלימים תהיה מפורסמת בזכות הברגהיין-פנורמה והווטרגייט. מובילי, הלייבל שלו ושל אניה שניידר, עוד היה בתחילת דרכו, וסבו קיי די ג’יי כמעט אלמוני.
כמה שעות לפני המסיבה הוא התארח באולפן של קול הקמפוס, שאז הייתי העורך הראשי שלה, בתכנית של רועי זקהיים. באותה תקופה זקהיים ואני עפנו מהזן החדש של ההאוס והטכנו שהגיע מברלין והחלטנו להקדיש לו תכנית שלמה בשם “רובוטריקים”. הרגע הזה בהיסטוריה המוזיקלית הפרטית שלי היה מאוד חד וברור. פתאום הכל התחבר: הטכנו של קלן, המינימליזם של וילאלובוס וחדירת ההשפעות הליטיניות על הריתמיקה, הסאונד האנלוגי של חבורת אריאל של באסטרויד, אדה ומיטופי, החזרה של ריצ’י האוטין ומינוס לקדמת הבמה, הנסיקה הפתאומית של גט פיזיקל. מובילי וסבו קיי היו עוד חוליה בשרשרת הנהדרת הזו.
סבו קיי השמיע לנו באולפן כל מיני קטעים שעומדים לצאת במובילי והפך לנו את הצורה. זכורים לי במיוחד אלה:
חצי שעה לתוך התכנית כבר הבנו שהולך להיות ערב משגע, וזה בדיוק מה שקרה. בברזילי הוא ניגן שילוב של מינימליזם עכשווי, האוס עמוק, טכנו דטרויטי וקצת קלאסיקות משיקגו. אבל מה שהיה מיוחד לא היו הבחירות הסגנוניות, אלא הזרימה; פלאודיות שבה כל קטע זורם בטבעיות לזה שאחריו ובונה ממנו שלם גדול, מגובש וחדשני, לפחות עבור הקהל התל אביבי.
היום בלילה זו מבחינתנו החזרה הגנרלית לקראת המסיבה של שבוע הבא. ואין מקום ראוי יותר לארח אותה מאשר הדלי. אם לא רכשתם כרטיסים לג’יימס בלייק, או שסתם אין לכם כוח למסיבה גדולה ומפוצצת, אנחנו ממליצים בחום שתבואו להתחרע איתנו. אין לנו שום כוונה להוריד את הרגל מהגז.
המון זמן חיכיתי לו שיגיע, השנה הזו הייתה פחות דומיננטית ביצירה שלו לעומת שנים קודמות אבל תמיד דאג לשמר את המעמד עם רליסים במובילי..
ד”א, תמיד חשבתי שמובילי זה הלייבל של אניה שניידר וראלף קולמן, וגם לא מצאתי ברשת עדויות אחרות להיותו של סבו קיי בעלים בלייבל, אתה בטוח בעובדה ההיא ? כי אם כן אז ניפצת לי תובנות של שנים :)