בשבת תיערך תחרות הדי ג’ייז הנשית שי-ג’יי. שם משעשע לרעיון מקולקל. אמנם זו לא הפעם הראשונה שהמיזם הזה מתקיים בתל אביב, אולם נדמה שהשנה הוא מיותר וחמוץ מבעבר. למרות שמדובר בתקליטניות מוכשרות ובמארגנות מלאות בכוונות טובות, אין לשי-ג’יי זכות קיום מהסיבה הפשוטה שבתחום של תקלוט לא דרושה שום העדפה מתקנת או הפרדה על רקע מגדרי. אין סיבה שבשנת 2012, כשבתיקים של מיטב הדי ג’ייז יש על בסיס קבוע קטעים של אניה שניידר, אלן אליאן, מאיה ג’יין קולז, קלואי ודניז קרטל, נשים ינמיכו את עצמן ויתחרו זו בזו, רק משום שלכולן יש את אותם איברי רביה. אין סיבה, שבזמן ששטפי, לורה ג’ונס, מעיין נידם, קייט סימקו, דינקי, זואי זניה ונינה קרביץ שורפות רחבות מסביב לגלובוס, נשים צריכות להתאסף בגטו ורק אז להפגין את כישוריהן. אנחנו מקווים שגברים לפחות יכולים להיכנס, ושלא מדובר באירוע סטייל הופעות של אתי אנקרי.
תקלוט הוא לא ספורט. לעליונות הפיזית הגברית אין שום קשר ברמת הביצוע של די ג’יי. עדי שבת, ריי הראל ואנה הן תקליטניות מספיק מוכשרות ועסוקות בשביל לא לקחת חלק בקרקס כזה. הן מנגנות בכל העיר לא משום שיש להן ציצים יפים – ויש להן ציצים יפים – אלא משום שיש להן טעם טוב, טכניקה הגונה, זרימה וכריזמה.
הדוגמה הטובה ביותר לשוויון היא כמובן אנחנו; צמד של בחור ובחורה שבו יש סימביוזה מוחלטת. ובכל מקרה, אנחנו נגד תחרויות כאלה, בלי קשר למין של המתחרה. וודי אלן, שסולד מטקס האוסקר, טען שכשאתה זוכה בתחרות ריצה, אתה יודע שזה בגלל שהשגת את כל הרצים האחרים. באמנות מדובר בהחלטה שהיא תלוית טעם ואינה אמפירית. אז אנחנו הולכים פה עם וודי ובהצלחה לכל המשתתפות.
א. באמת יש לי ציצים יפים.
ב. אני לא לוקחת חלק בשום קרקס. ה”תחרות” היא לא ממש תחרות, אלא מעין יח”צ וקידום למסיבה הנ”ל, ואם יצביעו לי פחות או יותר, לא חושבת שזה מה שיקבע אם אני דיג’ית טובה יותר או פחות מהשאר. אני יודעת מה אני שווה ולא צריכה תחרויות שכאלה.
ג. הרגע חלמתי עליך. נשבעת לך באוסף הוינילים, הדיסקים והקבצים הדיגיטליים שלי.
ריי!
א – ברור. לא כתבנו את זה סתם
ב – לא לגמרי ברור כאן איפה מתחיל היח”צ ואיפה נגמרת המסיבה. לאן שאנחנו לא מסתכלים השבוע, ההתיחסות לאירוע הזה הוא במסגרת מגדרית, תוך הדגשה על “גם בנות יכולות”. ואני – ששמעתי אותך בברלין בקיץ – לא צריכה כותרות במאקו על מנת לדעת את זה. ברור שזה לא מה שיקבע אם את די ג’יי טובה או פחות. מבלי לשמוע 90% מהמתמודדות אני חותמת לך על זה שאת די ג’יי מהחלל
זה פשוט מקומם לאללה שזו הדרך בה בחרו לקדם בחורות מוכשרות כמוך ואחרות.
האם זה עובד? כנראה שכן
בטח תהיה מסיבה גדולה ושמחה ויש שיגידו שזה לבד שווה את זה. אבל בבית הזה חושבים את ההפך. שזה רק חוסם את ההתפתחות האורגנית הלגיטימית של בחורות בסצנת הלילה, שזה משאיר אותן בגטו ושזה מיותר
ג. לא יודעת אם הסעיף הזה מופנה לניב או אלי – אבל שנינו רוצים לשמוע
<3
אני דרך תחרויות ודירוגים באופן כללי, לא קשור למין המשתתף. לא חושבת שהעניין פה היה לקדם אותנו, אלא יותר את המסיבה עצמה.
אני נגד גטאות (מי שמכיר אותי יודע) אבל רוב הלסביות (שיהוו, אני מניחה, למעלה מ 90% מקהל המסיבה) מתות על זה. (או פשוט רגילות).
חלמתי עליך (עדית) חלום בעל אופי מיני מרומז. עכשיו נעים? :)
אבל זה לאכול את העוגה ולנסות להשאיר אותה שלמה לא?
מצד אחד – את אומרת אני נגד תחרויות, מצד שני שותפה לאחת
הערב הזה היה מצליח גם בלי לנסות להכתיר מי מלכה ומי שפחה
אגב, סליחה מראש על הבילבול בין הז’רגון ההומואי ללסבי, תפוד הוא בלוג סטרייטי להחריד
אבל היי – אני מוחמאת מהחלום!
מרגיש לי קצת שלקחתם את זה לפסים לא כל כך רלוונטיים ואולי מעט מדי חסרי פרופורציה. מדובר בפרסומת למסיבה.
ולרוב הבנות אין ציצי גדול שם לדעתי.
לי בהחלט אין.
אבל גם לא קטן מדי.
נראה לי.
השתתפתי בזה כי זה חלק מהפרומו ולא רציתי לבאס. זו האמת. אני לאחרונה לוקחת את החיים ביתר קלילות והרבה יותר טוב לי ככה.ואני גם לא אוכלת עוגות. בכלל.
נרקיס, לא אמרנו גדול, אמרנו יפה!
אני גם לא אוכלת בננות וגם לא תפו”דים. אבל מתי, לעזאזל, נחלוק את אותה העמדה. זה בטוח יהיה לוהט (מוזיקלית כמובן).
יאללה, חברים, קצת פירגון לא הרג אף אחד
נשמעת כמו מסיבה טובה עם אחלה דיג’יות, הפקה מושקעת והרבה רצון טוב
אגב, בתור מוסיקאית אלקטרונית, צר לי לבשר לכם שעדיין הגישה בתחום מאד רחוקה מלהיות שוויונית. עדיין רוב האנשים לא חושבים שאישה יכולה לחבר כבל למיקסר ואם היא כבר יוצרת אז לפחות שתהיה כוסית על.
בואו נשאיר את הכאב ראש התיאורטי בצד ונהנה מהמוסיקה.
ושימו לב שהראשונים שהזכירו ציצים, זה אתם :)
אחות, זה יהיה לוהט בכל אסקפט. + הגלגלים כבר בתנועה!
ועוד תוספת,
מדובר במסיבת קונספט ולא באיזה קורס מגדר באוניברסיטה
המסיבה היא מסחרית ומיועדת לקהל לסבי, אז כאמור, קצת פרופורציות
מיה – איפה בטקסט כתוב שאנחנו לא מפרגנים לתקליטניות או המפיקות?
כתוב שהתחרות מיותרת – לא המסיבה
זו כבר פעם שניה שאנחנו מואשמים באיבוד פורפורצייה. כאילו כולם פה אמורים להסכים עם כולם על כל דבר וכל הזמן.
אנחנו רוצים להבין איפה בדיוק יצאנו מפורפורציות ולמה נראה לכם/ן שלא לגיטימי שלא נפרגן לתחרות
חוזרים שוב – לתחרות. המסיבה עצמה היא אירוע מבורך
חוצמזה – הנה שאלה של שני אנשים סטרייטים שלא מכירים מקרוב את הלך הרוח בקהילה הלסבית – זה לא היה עובד גם בלי כל הבלאגן הזה? עם מאקו ועם התחרות?
סתם ערב נשים לנשים?
טוב, מהדברים שכתבתם לא כל כך ברור שמדובר רק בהתנגדות לתחרות, או כפי שכתבתם, “אין לשיג’יי זכות קיום”, שזה טיפה מוגזם, לא?
זכותן של דנה וענת להרים מסיבה שזה הקונספט שלה, ככה לפחות אני רואה את זה, וכמובן שזכותכם לחשוב שלא.
ולגבי התחרות, בסופו של דבר היתה הזדמנות לפרגן לדיג’יות כך שמה רע בזה? זה לא שמדובר בפרס נובל, כולה תחרות ועוד בלי פרסים…
הפרומו של “גם בנות יכולות” אידיוטי כי כולנו יודעים וגם יודעות שהן יכולות.
לשים דגש על יח”צ של תחרות הוא עוד יותר אידיוטי כי מי כמוני יודעת עד כמה קשה לבחור בין מוכשרות שכמותכן.
אך עובדה שזה יצר באזז רציני וקידם את המסיבה הזו מאוד.
לכן אין נכון ולא נכון,יש מבין ולא מבין
ולצערי רוב אחיותיי הלסביות עדיין מבלבלות בין
חוסר ביטחון לחוסר בשיוויון.
ובגלל זה הצורך העז בלהוכיח את חוסר השיוויון ובניית פסטיבל סביבו
התחרות ידידותית וכייפית לדעתי. אני לדוגמא הצבעתי לתמי בי והיא הצביעה לי, זה כמה כייפיות אנחנו. ומי שלא רואה את זה ככיף אלא כתחרות מיותרת, שיהיה לו בכיף.
בכל מקרה לפי מילותיה של פיצ’ס, נמאס לנו שיש רק בנים בתחום ואנחנו רוצות להשמיע גם את קולנו.
כאילו סתם ערב בלי הבלגאן זה קונצפט שלא פשט את הרגל אי שם כמה ימים לאחר תחילת המיליניום.
הסצינה בארץ משולה לטיפול בכוסות רוח למתים. אין מסיבות, בטח שלא טובות, ובטח שהן לא קורות סתם כך מאליהן, בלי גימיקים וכותרות במאקו.
המצב מאוד מבאס אבל זה המצב. כל האנשים שהיה כיף ללכת לראות לפני 10-15 שנים במועדון, גרים בחו”ל או מסתגרים בבתים מבהלת הפרחיאדה שפשתה ואכלה כל חלקה טובה בעיר הזאת. ואילו סצינת ה”אנדרגראונד” היא כל כך מתחת לאדמה, וזה אותם תקליטנים (שבמקרה הטוב נותנים ללפטופ לעשות להם מיקס, במקרה הרע סתם שמים על “שאפל”), אותם 2.5 אנשים, ואותה הרגשה – משעמם.
בקיצור לא משהו. אז כן, צריך למתג, צריך לחדש, צריך גימיקים וצריך להחיות קצת את הסצינה הטובה עם הדי’גיות הטובות שמופיעות במסיבה הזו.
צריך לעשות הפרדה בין מה שפיצ’ז התרעמה עליו ( מחסור בייצוג נשי ב100 הדיג’יז של 2011 של די.ג’י מאגזין) לבין העובדה שנשים בארץ מתקלטות בכל מסיבה או בר שיש בעיר ואם אני לא טועה גם בכל ז’אנר אפשרי(כולל טראנס שדווקא לא קיבל ייצוג בתחרות)ומקבלות ריספקט גם מהקהל וגם מהפרומוטרים לא בגלל השדיים המופלאים שלהן אלא בגלל יכולות התקלוט.ואם יורשה לי ..מה שבעיקר חסר באותה רשימה הזויה של די.ג’י מאג הוא תקליטנים עם טעם טוב אז לא בטוח שהמחסור בנשיות הוא לרעה במקרה הזה..לעומת זאת ברשימה של רזידנט אדוויזור יש ייצוג נשי.. גם אם לא מספיק הוא שם. שבת שלום, פיס אנד לאב.
צריך לזכור איפה אנחנו חיים.
במדינה שבה זה בסדר שלנשים מותר לשבת רק מאחורה באוטובוס ולחיילות אסור להתחבק בבסיס, לעשות תחרות לדיג’איות נשמע פתאום מאוד הגיוני.
לדעתי האישית זאת תחרות שוביניסטית ומיותרת.
נועם, התחרות לא נערכת בבית שמש, לא בבסיס צה”ל ולא בשום מקום שבו הפרימיטיבים שולטים. היא נערכת בתל אביב וכאן, תקני אותי אם אני טועה, אין לאף אחד בעיה עם שום מגדר או נטייה. אני כותב את זה בתור גבר – אין שום סיבה שנשים יגבילו את עצמן להתחרות רק זו בזו. די ג’יי בחורה על העמדה זה כבר מזמן לא גימיק , ולכן התחימה, הסימון וההקטנה חותרים כנגד המטרה היותר חשובה, שעליה כולנו כאן מסכימים.
מתוך ד’ אמותייך את צודקת. גם אני חי את חיי בבועה, אבל צריך לזכור איך כתבה על תחרות דיג’ייאיות נראית מחוץ לגבולות ת”א.
אולי כדאי לנו לחשוב קצת יותר בגדול כי בסיסי צה”ל ובית שמש הם לא כל כך רחוקים מאיתנו והם בטח חולקים איתנו את אותה הרשת
אין כמו להתחבק עם חיילות בבסיסי צה”ל. פעם זה היה ההובי שלי.
תפודים , מסכים עם כל מילה שכתבתם פה , שאפו
חברים ,
כשאנחנו חיים במציאות שאנשים עדיין המומים מזה שנשים מתקלטות וחושבים שזה גימיק , יש ועוד איך מקום לתחרות/ חשיפה הזו . יכולה לומר שאומנם אני הכי פחות זמן על העמדה מכולן ואומנם דברים קרו לי מהר אך המציאות לא מאירת פנים שם בחוץ , כדי להיכנס לעסק הזה צריך הרבה עקשנות, סבלנות , ולדעת לקבל הרבה לא או חוסר תגובה . אין לזה שום קשר לכישרון או לציצים ולי יש גדולים .אין ספק שזה עולם של גברים , גם בת”א ומי שמתכחש לזה צריך להתעורר. אני לא מוצאת בזה שום דבר שובניסטי , אף אחת לא אכלה לאף אחת פה את הראש ולא היו ליכלוכים שאני יודעת עליהם בכל אופן,ביננו . עצם העובדה שזה עורר עניין, שאתם מוצאים לנכון לכתוב על זה ושכל אחת מהמשתתפות קיבלה חשיפה לקהל חדש ובוקינג עשה את שלו . אני בכל אופן גאה ומודה על השתתפותי .
אני מניחה שלא היו פה כוונות רעות, אבל בתכלס, מה שכתבתם די התריס אותי.
אני לא יודעת אם כתבתם את זה מתוך סוג של תמימות או בועה כלשהי או באמת אמונה עמוקה שכך הדברים, אבל נשים מופלות. בכל תחום.
נכון, תקלוט הוא אכן לא ספורט. אבל היחס לנשים לעומת גברים הוא על עקרון די דומה. זה עקרון שפועל בכל תחום, לא רק במוסיקה הנ”ל. גם בפוליטיקה. גם במשרות מפתח של כל מיני חברות לא מעניינות. גם בשכר, כמובן שבשכר.
אתם יכולים לזרוק מיליון שמות של יוצרות מוכשרות, אבל בשורה התחתונה אנחנו חיים בחברה שנשלטת ע”י גברים.
ומפה מגיע צורך באיזשהו אירוע של “העצמה נשית” (אם כי אני לא מתה על המושג). וזה בדיוק מה שזה, לא העדפה מתקנת.
אז עד שכל העולם לא יהיה שוודיה, כן, יש מקום לאירועים כאלו.
מסכים עם כל מילה. אירוע שממותג “תחרות נשים בלבד” במקום בו למין אין שום משמעות, מקבע את הדעה שהשוני במין הוא רלוונטי, למרות שהוא לא.
בתל אביב יש מספיק מסיבות שבהן יש רוב נשי על העמדה, או לפעמים גם ערב שלם של די ג’ייז נשים, נשים מככבות כהד ליינרס במלא מסיבות, ואין צורך להנציח “הבדל” שאינו קיים.
מי שעדיין חושב שנשים לא יודעות לתקלט, ליצור או “לחבר כבל”, לא יחשוב אחרת גם אם יהיו עוד אלף “תחרויות” כאלה- בדיוק להפך, הוא יחשוב שכנראה הן צריכות תחרות “שונה” מגברים, כי הן לא עומדות ברמה..
מעניין מה עופרה הייתה אומרת על כל זה
כשפורסם הפוסט הזה היה חשוב לי להבין איך יתכן שאישה מחזיקה בדעה כזו ומיד התקשרתי לעידית. היה זה אמצע היום ולא טיימינג מוצלח, אבל רציתי להבין. מסתבר שעידית כתקליטנית מרגישה שהיא שווה בין שווים ושלעובדה שהיא אישה אין שום קשר לתקלוטים שהיא סוגרת לאיך שמסתכלים עליה ומה חושבים עליה כשהיא בעמדת התקלוט או למוזיקה שהיא מנגנת. משמח לשמוע. באמת. אולי בכל זאת הגענו לשנת 2012. והלוואי וכל תקליטנית הייתה מרגישה אותו הדבר.
נשים אחרות חוו חוויות אחרות וביניהן שמות גדולים בעולם התקלוט. אפילו עשו על זה סרט: http://www.girlsgonevinyl.com/
כשאירחנו את פיצ’ז בארץ יחד עם צוות הפאג היא סיפרה לנו שגם לדעתה זה די מעוות איך שתופסים אותנו כנשים במקצועות שנחשבים נחלתם של גברים. וכידוע היא קראה לאלבום שלה “פאדרפאקר” כי נמאס לה לשמוע כל היום “מאדרפאקר” והיא רצתה לאזן קצת את השפה. בקיצור, היא מהממת אין מה לומר.
יש כעשר מסיבות נוספות כמו שי ג’יי בשמות שונים אך אותו הקונספט ברחבי העולם עליהם גילינו רק עם בואו של דוד פייסבוק (האירוע הזה מתקיים בישראל אחת לשנה כבר עשור). כנראה שהצורך לא קיים רק כאן והיה לנו נעים לגלות את זה.
הבטחתי לעידית שאכתוב כאן, עבר מלא זמן אבל הנה בסוף עשיתי זאת. הללויה
ענת ניר
הדיון במגדר בהקשר של “מוזיקה” ובכלל, מבוסס על הנחת היסוד שתכונות תרבותיות שונות ולא שוות משויכות לגברים ולנשים – באופן שרירותי, המבטיח תנאים פריווילגיית לגברים. מכך יוצא שאברי הרבייה שלך/היותך אישה, משפיעים על סוג/כמות העבודה שאת מקבלת, סוג/כמות/גודל המועדונים המעוניינים בשירותייך, סכומי הכסף שאת מרוויחה, כמות הקהל שישקיע את כספו במסיבה שאת האטרקציה המרכזית בה, סוג/מין/מעמד סוציו-אקונומי של הקהל שלך וכו’. כל הרבדים הללו מצטמצמים כשמדובר בנשים ברוב התחומים המקצועיים הנחשקים וכנ”ל בתחום הדיג’ו. בין אם מדובר במצעדים, פסטיבלים או רזידנטים במועדונים בארץ ובעולם – הנוכחות הנשית דלה. מדוע? מאותה סיבה שיש נוכחות נשית דלה בכנסת ונוכחות נשית רבה באתרי פורנו. התחום שלך אינו מנותק מהתפיסות התרבותיות שיצרו ועדיין יוצרות מציאות שבה נשים אינן מועסקות באותה תדירות ועל ידי אותם מקומות באופן שווה לגברים במקצוע.
“תקלוט הוא לא ספורט. לעליונות הפיזית הגברית אין שום קשר ברמת הביצוע…” – זה נכון. גברים גם כבר לא נותנים לנו נבוט בראש וגוררים אותנו למערה אבל הם כבר לא צריכים. כיום, אנחנו מכניסות לעצמנו. לדוגמה, יש דיג’ייאות שחשות שאם הן טובות, אל להן לקחת חלק בפרויקט של נשים דיג’ייאות – כי “מה הקשר בין מוזיקה וציצים?”. קשה לי לתאר סיטואציה שבה דיג’יי גבר היה מסרב להשתתף בפסטיבל עם עשרה דיג’ייז נוספים, כי “מה הקשר בין מוזיקה וזין?”.
את גם מקווה ש”גברים לפחות יכולים להיכנס, ושלא מדובר באירוע סטייל הופעות של אתי אנקרי” תוך הנחה שללא גברים, אפילו “תקליטניות מספיק מוכשרות ועסוקות” כמו עדי שבת וריי הראל, עשויות להידרדר למחוזות הרגשנות הנשית המפורסמת ואולי אפילו לשלוף איזו אקוסטית ולאפות עוגה(!). “שוויון” זה מצב דמיוני שבו נשים ונשיות אינן מעוררות אסוציאציות מידיות של ציצים ואתי אנקרי – לא בגברים אבל חשוב מכך, לא בנשים אחרות. עד אז יבורך כל מיזם שלוקח בחשבון את מה שיש לנשים להציע מעבר לציצי – בעסקים, פוליטיקה, אומנות, קולנוע וגם בדיג’ו.
I <3 LolaZas