כדורים, ריגושים וכאבי בטן

אחרי שחשבנו על זה לא מעט, וגם משום שאנחנו משתתפים בסיכום מסודר עם קול הקמפוס, החלטנו לשחרר את המחויבות השנתית לסיכומים ברזולוציה גבוהה, ופשוט לספר כל אחד על 2011 בפריזמה של הבלוג הזה וקצת מסביב.

עידית היום, ניב מחר. זו היתה השנה שלה:

***

ג’אס אד בתל אביב

יש משהו מאד יהיר בבחירת מסיבה שהיית שותפה בה, כמסיבת השנה שלך. אבל מה לעשות שמסיבת יום ההולדת הראשון של תפו”ד בשיתוף יוד ומיכטרוניקס הייתה עבורי רגע תרבותי אישי וחברתי מכונן. מסיבה בה הכל התחבר לכדי החוויה המועדונית השלמה והמזוקקת ביותר, מבלי להתקיים כלל במועדון – אלא בחלל שעוצב במיוחד לאירוע – מה שרק הביא לתוצאה עוד יותר מדהימה. זה לא משהו שהיינו מצליחים לעשות לבד; פרטוק היה המוח והלב, החברים במיכטרוניקס השרירים ואנחנו הפה הגדול. שמחים שאכילת הראשים אודות ג’אס אד, אנדרגראוונד קוולטי ותחיית הדיפ האוס לה חיכינו כל השנים האלה, באמת תקבל ביטוי במסיבה מקומית. ואו-הו איזו מסיבה. יודעים מה? אפילו לא ממש מסיבה, אלא רייב. אחד שהצליח להביא את הקהל הכי טוב, מקבוצות גיל שונות ומחתכי אוכלוסין שונים, עם התפאורה הכי קאטינג אדג’, האווירה הכי מחשמלת, החימום המשגע של יותם ואביחי והסט האלוהי של אד שהסתיים בשמונה בבוקר עם שתי קשתות בשמיים. דאבל ריינבוי! לא פחות. פפפפייי, איזה לילה.

סאונדקלאוד

הדיבור בעולם הניו מדיה הוא ש-2012 הולכת להיות ה-שנה של האודיו, וכמה מגמות שכבר התחילו לתפוס תאוצה השנה רק מחזקות את האמירה הזו. לשם הדגמה, סטרימינג אודיו מהענן היישר לנגנים האישיים – בין אם למחשב או אל אחד המכשירים הניידים שלכם – היא הטכנולוגיה שתנקה לכם את מאות ג’יגות המוזיקה שאספתם במשך שנים מההארד דיסק, ותהפוך את התקליטיות האישיות של כולנו לספריות סאונד ציבוריות. התהליך הזה ייקח עוד קצת זמן, אבל הוא כבר התחיל עם iMatch של אפל, גוגל מיוזיק ושירותים כמו ספוטיפי, לאסט אף אם ואחרים. עוד דוגמא – סטרימינג של הופעות חיות ודי ג’יי סטים, כמו מה ש”בוילר רום” עושים בהצלחה גדולה זה זמן מה. אף אחד לא האמין שאפשר לנטר את החוויה המועדונית לתוך נגן וירטואלי, אבל זה רק משום שאף אחד לא ניסה. “בוילר רום” הוכיחו שזה לא רק אפשרי, אלא גם מוצלח וכייפי. מה גם שמערך השיווק שלהם הוא לא פחות מגאוני, כי בניגוד למה שאפשר לחשוב, האירועים עצמם (אלה שמשודרים בלייב) הפכו לנחשקים במיוחד. אני לצורך העניין לא הצלחתי לשים את היד על כרטיס למסיבה שלהם בברלין, כי הם נחטפו תוך שעתיים בערך.

אלא שנכון לרגע, גבוה מעל כולם – וברמה אישית, שכן זהו סיכום אישי – אין שירות חשוב יותר בחיים שלי מסאונדקלאוד, ואני יודעת, זו לא הפעם הראשונה שאני אומרת את זה.

אפשר להתווכח על איכות הסטרים של האתר, על חווית המשתמש של הנגן או המחירים הגבוהים יחסית שנגבים בו עבור אחסון.  אפשר, אבל אני לא אעשה את זה, כי סאונדקלאוד הביא לחיים שלי כל כך הרבה מוזיקה חדשה וטובה שהפגמים שלו בטלים בשישים. מה שהתחיל כניסיון לתת מענה לתעבורת קבצי סאונד גדולים במארז אלגנטי שפונה ליוצרים, הפך עם הזמן לאחסניה שוקקת של קהילת המוזיקה האלקטרונית הבינלאומית – דיג’ייז, מפיקים וקלאברים, לייבלים, תחנות רדיו ומועדונים. כולם נפגשים בסאונדקלאוד, כל יום וכל הזמן. מנהלים דיאלוגים, מפדבקים, ממפים סטים, ממליצים ומתרגשים. סאונדקלאוד הוא מה שאומת הדאנס חיכתה לו ב-25 השנה שהיא קיימת, וגם אני.

הנערים החדשים בשכונה

2010 ובמידה רבה גם 2009 היו שנים של רנסאנס לנוכחות נשית מרעננת בספירה האלקטרונית. מפיקות ודי ג’איות כמו דניז קורטל, שטאפי, נינה קרביץ, מעין נידם, קאסי או טמה סומו (הותיקה מבין כולן) הוכיחו שהדיון על הז’נדר בעמדת התקליטן הפך לפחות רלוונטי (מה גם שהרחבות תמיד היו ותמיד יהיו נחלתן של הבנות). 2011 היתה די שקטה בגזרה הנשית, אבל מלאת רוח נעורים משובבת מהכיוון של הבנים. עם רליסים ואלבומים של מפיקים שהגיל הממוצא שלהם מגרד את ה-25 מלמטה וגם זה בקושי.

ניקולאס ז’אר וג’יימס בלייק הם שני השמות הראשונים שקופצים לראש, אולי משום (או בעצם בזכות) העובדה שהם חצו את הקווים של הלילה לאזורים מיינסטרימיים יותר, אבל לצידם 2011 היתה שנה מעולה גם לכריסטופר ראו, וויסס אוף בלאק, מומין ו-ואקולה. כולם אגב למעט האחרון קבלו התייסחויות בבלוג הזה במהלך השנה שעברה.

מדובר במפיקים שגדלו לתוך העידן הדיגיטלי, ואגדות העבר הם עבורם לא יותר מערכים בוויקיפדיה, שיעורים בהיסטוריה, טיול במורד שדרת הזיכרון של אספני די ג’יי סטים משנות ה-90 המוקדמות. התפיסה בה “פעם היה יותר טוב” לא מדברת אליהם משום שהם עוד לא נולדו, ואת התובנות המוזיקליות שלהם הם גיבשו בתוך מציאות שהיא פוסט-מגה קלאבית, כש”די ג’יי מאג” הוא דינוזאור וה”אסינשליז מיקס” של רדיו 1 הוא אמנם חותם מכובד בדרכון, אבל ממש לא ערובה להצלחה משום סוג.

ואני עפה עליהם – כי הם נשמעים כמו העכשיו ולא מסתכלים אחורה. כי הם מה שטכנו והאוס צריכים להיות היום, מחר ולתמיד.

VAKULA – Live @ FREAKS VILLAGE 02.Oct.2011 by ochikura!!

ברלין

שפכתי עליה כל כך הרבה מילים (ולא מעט דמעות). היא הפכה לי את הראש, היא העירה אצלי חושים שהייתי בטוחה שנרדמו, היא החזירה לי את הצבע ללחיים והיא תראה אותי שוב ממש עוד מעט, כי רחוק מהעין רחוק מהלב, ואני לא אתן לברלין לצאת מהלב שלי. לא בקרוב.

אבל יותר מהכול היא גרמה לי להבין משהו על תקלוט ואחריות. על תפיסה מוזיקלית שתמיד מסתכלת צעד אחד קדימה – אל מעבר לקהל ולידיים המונפות שלו.

יש משהו בברלין כמטרופולין החשוב ביותר של כל מי שחי מוזיקה אלקטרונית, שגורם לך לא להסתפק במוכן ובמוכר, ולחפש תמיד מקומות בתוליים. מעבר לחומה שנפלה, אל תוך שכונות מוזנחות שההיסטוריה שכחה כבר. שם תמיד יקרו הדברים החדשים והמעניינים. אף פעם לא בלב העיר הבורגני והמפונפן, אירופאי ואסתטי ככל שיהיה. זה בא לידי ביטוי באיך שהאנשים נראים שם בדיוק כמו שזה בא לידי ביטוי בדי ג’יי סטים שמתנגנים שם. תמיד פסיעה אחת לפני הקהל, תמיד לחשוב איך לשבור את הרצף למקום שעוד לא דרכנו בו הערב. החוויה שברלין מספקת לך – אם רק תתן לה – תהפוך אותך לדי ג’יי טוב יותר ולקלאבר מסור יותר. כי ברמות האלה, אין שום טעם להחזיק את החומות גבוה. תנו להן ליפול ורק אז תתחיל המסיבה האמיתית.

Sammy Dee Live @ Tapedeck, Space Hall, Berlin, Germany – 24-03-2011 by R_co

תפו”ד

ובמקביל לחוויה הברלינאית, תפו”ד שחוגג עוד רגע שנתיים של פעילות אונליין ענפה ומינון גובר ומבורך של גיגים, הוא מה שהפך אותי לדי ג’יי טובה יותר. כי שלא כמו ניב, מעולם לא הייתה לי מסגרת מסודרת של תקלוטים שחייבה אותי להתחדש ולהתעדכן על מנת שלא אשעמם את עצמי, את השותף ואת הקהל. בהרבה מובנים תפו”ד הוא המיקרו-קוסמוס הברלינאי הקטן שלנו. המקום בו להיטים גדולים מידי לא מתקבלים בברכה, צ’ארטים מוכנים מהמפעל של ביטפורט הם מחוץ לתחום ו-ויניל הוא תמיד המלך. וזו כנראה הזדמנות טובה להגיד לכם תודה גדולה על שאתם פה, ולניב על החברות, התמיכה והחיזוקים.

להתראות  ב-2012

נשיקות