תגידו לי, אתם השתגעתם?
אני מביטה בפיד (פייסבוק, טוויטר – זה לא באמת משנה) ומשפשפת את העיינים. כאילו ביום שישי הייתי במסיבה אחת ואתם באחרת. ואני יכולה להשבע שלא, אז משהו פה פשוט לא מסתדר.
ליגה משלהם? סט אגדי? לילה מדהים? המסיבה הכי טובה שהיתה עד עכשיו בבלוק?
על מה אתם מדברים? מה נהיה?
הסט של אופטימו ביום שישי היה מבולבל על גבול המביך. התחושה הכללית היתה של חוסר ריכוז וחיפוש עצמי. כאילו הם – ולא פחות מהם, גם הקהל – לא מצאו את העוגן המרכזי עליו יש להשען וממנו יש לבנות בהדרגה את הלילה.
דווקא ההתחלה היתה מצוינת. בנייה איטית יותר, מגוונת ומעניינת. אבל משהו במועדון פשוט לא קרה. הקסם ההוא – שחווינו כולנו במסיבת פורים ההיא – לא היה שם. ודי מהר הגיעו הלהיטים. זה כמובן בסדר לנגן להיטים כדי להכניס את הקהל לעניינים, רק ששם ג’יי די טוויטץ’ וג’יי ג’י ווילקס שכחו ללחוץ על הברקסים.
שיק אחרי מודימן? עוד פעם “איי פיל לאב” של דונה סאמר? אושלנדה ברמיקס של דיקסון? מה דה פאק? בשביל זה צריך את אופטימו? אני באמת בהלם שכל כך הרבה מכם חושבים שהתרחש שם נס.
חמור מכך את “דיפ אינסייד”, “גודביי הורסז” של קיו לזרוס (שידוע גם בתור “השיר משתיקת הכבשים”) ו”שואו מי לאב” של רובין אס – כל אחד אס בפני עצמו וקאנון בתחומו – הם ניגנו כבר בפעם הקודמת. לא שאסור לדי ג’יי לחזור על עצמו, אבל זה רק מלמד עד כמה אופטימו הלכו כאן על בטוח; על “יציאות” שאין בהן טיפת ספונטניות. ביקור שני של די ג’ייז לא אמור להיות שחזור מדויק של הראשון, שהיה במקרה של אופטימו תצוגת תכלית נטולת רבב, הוא אמור להיות מעמיק, נועז והרפתקני יותר. הביקור הראשון הוא סימון טריטוריה, השני הוא כבר הצגת האמת. תראו, למשל, את הדיאלוג שיש לדריק מיי עם הקהל בישראל. איפה הוא ואיפה אווירת העל בטוח של שישי.
מה קרה לבנייה? מה קרה ללספר סיפור? בשביל מה אתם שבע שעות על העמדה, אם לא בשביל להעביר חוויה שהיא יותר מתקלוטיוב? פתאום כולם – ובכולם אני מכלילה גם את אופטימו עצמם – שכחו בשביל מה כולנו פה? האם יש משהו במועדון הבלוק שמאיים על די ג’ייז – גם אם הם מנוסים וסגורים על עצמם - ומביא אותם להתפשר על השירה בציבור? מתי זה קרה? וממתי טיפה של MD מורידה לכם ככה את הסטנדרטים?
הלכתי קצת אחרי ארבע, בתחושת אכזבה חמוצה שמלווה אותי גם עכשיו. אכזבה משני די ג’ייז שבוודאות מסוגלים ליותר מזה, ואכזבה מהקהל שפשוט איבד כל סבלנות לכל דבר שמגיע אליו לא מרוסק כמחית תפוחי עץ, בכפית.
בבוקר הגיעו הסמסים – “בארבע ועשרים הם מצאו את עצמם”, “איך לא היית שם כשהם ניגנו פט שופ בויז”?
אז ככה: בארבע ועשרים כבר הייתי בפיג’מה ולפט שופ בויז אני יכולה להקשיב בבית. בשביל זה לא צריך – ואפילו עדיף שלא – לצאת למועדון. בוודאי לא בשביל לשמוע בפעם המילארד את “קאן יו פיל איט”. לא פיל ולא נעליים. פלא שהם לא דחפו פנימה גם את “וודו ריי”.
טובי, תרשה לי לא להסכים איתך ואפילו להתנגד נחרצות למה שכתבת :) אני פשוט ממש מתקומם כשאני נתקל בגישה הכל כך נפוצה הזו, הגישה שמקשרת בצורה כל כך ישירה ופשטנית לטעמי בין האיכויות הטכניות של תקליטן לבין הערך שלו. כל כך הרבה אנשים חושבים כך ואני פשוט מתפלא. שמעתי כבר כל כך הרבה פעמים על אנשים כמו ג’יילס או מודימן את המילים “אבל הוא לא תקליטן, הוא לא עושה מיקסים” וכו’ – והנה אתה כותב פחות או יותר אותו הדבר. סתם כדוגמא – כשהייתי מתקלט באופן קבוע (היו זמנים..) קרה לא פעם שברגעים הכי קסומים והכי אינטנסיביים כשהקהל היה בשיא של הריגוש, וויתרתי לחלוטין על מיקסים, כי פשוט לא היה צורך בהם. במילים אחרות – תן לי שני קטעים ללא מיקס ביניהם אבל שיוצרים קסם מעצם ההתפתחות בין אחד לשני, ואני מאושר הרבה יותר משני קטעים שממוקססים באופן מושלם אבל לא בהכרח יוצרים אנרגיה. מודימן הוא תקליטן גאון בעיני וכך גם ג’יילס מעצם יכולתם ליצור קסם ולבנות ערב (וזה כולל הדיבורים שלהם במיקרופון וכולל העצירות שלהם כשהמחט מתלכלכת וזה כולל את המיקסים בפייד אאוט ופייד אין שלהם). אם נסתכל על יכולות המקסוס הטכניות של תקליטנים לעומת הערך המוזיקלי שלהם והיכולת שלהם ליצור קסם ברחבה – לא פעם ולא פעמיים נקבל סטטיסטיקה הפוכה לגמרי (וכדי למנוע אי הבנה – כמובן שזה לא חוק שמי שלא ממקסס הוא בהכרח טוב ומי שכן ממקסס הוא בהכרח לא טוב). אחד מהתקליטנים הגדולים והחשובים בהיסטוריה לא עשה מיקסים בכלל והשאיר הפרש של כמה שניות של שקט בין קטע לקטע – אני מתאר לעצמי שכולכם יודעים למי אני מתכוון.. מנקוזו. עוד אחד מהתקליטנים הגדולים והחשובים בהיסטוריה היה ידוע ביכולות הטכניות העלובות שלו (לארי לבן). בתור מי שהיה תקליטן 20 שנה אני יכול לומר בוודאות – למקסס מושלם טכנית זה הרבה הרבה הרבה יותר קל מאשר לשלב 20 קטעים בסגונות שונים ואפילו בקצבים שונים ועדיין ליצור קסם והתפתחות! ואם יש פרמטר מוחלט כלשהו שאפשר כן לשפוט על פיו תקליטן – לטעמי זה אך ורק האנרגיה שהוא יוצר ברחבה.
ולגבי הסיגריות – בנינו לאונג’ צמוד לרחבה ומאוד כייפי כדי להקל על אנשים להתמודד עם חוק הסיגריות. אנחנו מאוד מאוד גאים באכיפת החוק והולכים עם זה עד הסוף. לגבי מה שקורה כשהרבה אנשים מעשנים בלאונג’ – השקענו כבר עשרות אלפי ש”ח במפוחים כדי לאוורר את החדר ועדיין מחניק כשיש הרבה סיגריות דולקות. עושים באמת את המקסימום כדי לפתור גם את הבעיה הזו בדרכים שונות. כנראה שמדובר בעוד השקעה של הרבה כסף בעוד מפוחים. לא את הכל אפשר לעשות ישר… תמשיכו לתמוך במה שאנחנו עושים ויהיה גם כסף להמשיך להשקיע במקום ולהמשיך לשפר את החוויה. הלוואי שהיה לנו איזה משקיע מיליונר שפשוט נותן לקהילה. אנחנו מחפשים כזה דרך אגב! :)
את לא על הסמים הנכונים חמודה.
ירון, זה גיא התחיל, בחיי. הוא דיבר על העיסוק שלהם במיקסר ונתן דוגמה את ג’יילס שעשה מסיבה טובה יותר גם אם היה מנגן על מחבתות (או משהו).
אני לגמרי לא טוען שמי שעושה מיקסים הוא בהכרח טוב יותר מסלקטור שמתמקד בעריכה, אלא שהם באים מאסכולות שונות לגמרי של תקלוט ואי אפשר להשוות בינהם. אופטימו תמיד לקחו את הצד הטכני של התקלוט מאוד ברצינות. תקלטו על 3 פטיפונים עם סמפלר ואפקטים, עברו לאבלטון ותקליטים (אחד המעברים המוצלחים לתקלוט דיגיטלי) ועם זאת לא התפשרו על הגיוון והאיכות. ג’יילס ודומיו בכלל לא התעניינו בזה ולכן ההשואה פה היא לא לעיניין.
ירון, אם יורשה לי, החידוד שטובי ניסה להעלות אינו קשור בכלל ליכולות המיקסוס הטכניות, אני מבטיח לך שטובי וגם אני ועוד רבים אחרים כאן, לא ישפטו לעולם סלקציה מוזיקלית מופלאה ביכולת מיקסוס לא מושלמת. וכן, בסוף השאלה היא מה בונים, לאן הולכים, ובאמצע מבחינתי שיהיה גם נעמי שמר (טוב, לא ממש, כי היא קצת פאשיסטית:) אבל, וזה אבל חשוב בעיניי, דיג’יי טוב, מצליח בצורה כזו או אחרת להבין מי הקהל, מה בערך ממוצע הגילאים שלו, ובין להיט או רמיקס מפתיע של להקה מוכרת מהרדיו, למשוך לכיוונים שונים, מבחינת סגנון ותקופה. מה שנקרא בצורה כזו או אחרת “חינוך מוזיקלי” לא בכפייה אלא בהנאה שלמה.
רוב התגובות המאוכזבות שנכתבו כאן, דיברו על העובדה שאופטימו, ובמיוחד אופטימו, התפרסמו בגלל הכיוון והבחירות הללו. ולהבדיל מהחתירה הנפלאה שלהם בפורים האחרון, בשישי זו היתה סוג של מסיבת כיתה..
אני חושב שחשוב שקיים הדיון הזה, יותר חשוב, עבורך ירון, שכל הערב המסוים הזה קרה במועדון שלך, הרווחת :) ועצם התגובות ונכונות השיתוף שלך כאן, מעוררים שמחה אמיתית.
ובשורה תחתונה, תכלס, לא הגיע הזמן להביא לנו שוב את מר פולטון ? הוא יכול להשיק כאן את האלבום החדש גם ;)
תקלוטיוב זצ”ל מקבל את האזכור באהבה :)
עידית יקירה, כמו בכל מערכת יחסים, גם ביחסים עם הרחבה לפעמים אנחנו באים עם מטען מסוים מהבית, וזה לא תמיד הדבר הנכון. אני בשישי קיבלתי את מה שציפיתי לו, עד ארבע, ומשם עד שמונה קיבלתי חוויה אחרת לגמרי. ציפית ליותר – יכול להיות שזו הייתה טעות מצידך ואני מתבעס בהתבעסותך. מקווה שלהבא תישארי איתנו קצת יותר :)
יש מצב שזה יקרה בקרוב (פולטון)..
מסכים מאוד! כבר האשמתי את העייפות בחוסר הנאה שלי מהסט.
וגם אני חושב שעצם הדיון הזה אחרי מסיבה מראה על הרבה אכפתיות ואהבה לתחום ולכן הוא בהחלט משרת את כולם. לפעמים זה מעצבן לקרוא מישהו שחושב בדיוק הפוך ממך ואת/ה מתקשה להבין איך זה יכול להיות אבל עצם העובדה ששניכם טרחתם לכתוב על זה מראה על הרבה מן המשותף ביניכם.
כמי ששמע את אופטימו כ-10 פעמים במשך 6 השנים האחרונות אוכל להוסיף שהסטים הטובים ביותר היו כש – twitch ניגן לבדו (ומדובר ב-3 פעמים כך שזה נראה לי יותר ממקרי). twitch הוא הרוח החיה מאחורי אופטימו והוא מוזמן לנגן לבדו הרבה יותר מאשר שותפו wilkes. אולי חומר למחשבה לביקור הבא שלהם/שלו ?
ולקינוח, מיקס די עכשווי של twitch, של אסטרל ג’ז (כן כן ג’ז לא פרוג’קשן). לכל מי שהתלונן על עודף הלהיטים, לא יהיה על מה להלין כאן. הרבה יותר לראש מאשר לרגליים, ומומלץ בכל מקרה:
http://soundcloud.com/twitch/optimo-podcast-10-astral
עידית עושה גלים
אני? אני רק פתחתי את עונת הרחצה. את הגלים הביאו כל השאר
The smoking room was fun !
good vibes
Good block
קודם כל והכי חשוב, שמקישים תפוד בגוגל אבל המקלדת מכוונת לאנגלית סופ סופ מגיעים למקומות הנכונים. נסו ותהנו
לענין אופטימו – איזה כיף שהייתי בניויורק וחסכתי תגובות מביכות
:)
שמח שחלק נהנו
מתי ריצ’י פאקינג הוטין (או שיבוט לא מסחרי אחר) כבר באים ?