בלדה ליום חמישי והבסט של יום ראשון

חבר אחד שאל בפייסבוק איך היה בפרנסוואה קיי, אז אנחנו עונים:

היה נחמד. לא עף לנו הפיוז לשום מקום, לא חושבים שזה סט שניקח איתנו אל הנצח, כן מוצאים את הבחירות שלו מעניינות ולפרקים מפתיעות (ראבק, אף אחד לא יכל לצפות את סשן הדאבסטפ באמצע, אז אל תעשו דאווינים) ובגדול אנחנו לא מתלוננים אבל עובדה שלא נשארנו עד הבוקר.

בכלל, באופן כמעט גורף יש לנו איזה ענין עם מסיבות בימי חמישי. בשורה התחתונה אנחנו חושבים שיום חמישי הוא פשוט לא יום לכלום, למעט לילה של צ’ייסרים בשסק, אבל את זה אפשר להגיד גם על כל יום אחר בשבוע. לא חברים, כשמסיבות עומדות על הפרק, ובניגוד לתפיסה הבליינית ששלטה בלילות התל אביבים (וגם הירושלמים) עד אמצע העשור הקודם, יום חמישי הפסיד את האטרקטיביות לשישי ובגדול.

מה שהיה פעם גולת הכותרת של השבוע; היום שהצפייה אליו התחילה כבר עם הטלפונים בימי רביעי, עם נסיעות לשכונות מפוקפקות בלוד וביפו ומדורי הלילה של המקומונים שנקראו מנייר אמיתי (זה לבד מרגיש היום כמו קונספט מופרך לגמרי), היום בו התרחשו המסיבות והליינים הכי טובים בעיר, היום שלא נגמר בעצם עד הסנדביץ’ של איציק ורותי, פשוט איבד את זה.

זה לא הערסים. ערסים, יש בכל מקום ובכל יום והרבה יותר מידי. גם לא אנשי הפרוורים הצפוניים שמגיעים מרמת השרון, הרצליה או רעננה. אין לנו בעיה איתם. פעם גם אנחנו הגענו משם. וזו לא הזוהמה שהצטברה בעיר במהלך השבוע ומוצאת בחמישי את הרגע לעלות ולהזכיר לכולנו שאירופה היא עדין יעד מבוקש ולא במרחק נגיעה. לא, יום חמישי איבד את זה מבחינתינו מסיבות אחרות לגמרי.

אולי זה הגיל. אנחנו כבר ילדים גדולים עם דיי-ג’ובס ומחויבויות לא מועטות. קורה שאנחנו מגיעים ליום חמישי עם הלשון בחוץ ופשוט לא רואים את עצמינו נכנסים למועדון, וזה קורה גם לכם, אנחנו יודעים. או הבוקר שאחרי שבפורמט השבת שלו – על השקט ברחובות שמופרע לפרקים רק ע”י מכוניות של דלוקים, חוזרים מאלוהים יודע איפה – שמנצח בהליכה את בוקר שישי, על הסידורים והקניות והקפה עם החברים שכבר עשו ילד. ואולי זה בגלל שאיציק ורותי עברו לחמישה ימים בשבוע, אז אין לנו שום תמריץ לעבור עבורו את כל הלילה. איך שלא תהפכו את זה, חמישי כליל בילויים שייך לעידן אחר, שחלף מעולמינו בדיוק כמו הנסיעות לשכונות המפוקפקות או מדורי הלילה. כמו הטלפונים של רביעי, היח”צנים של רחוב שינקין, הסלקטורים של אלנבי, הברמניות של האוקטופוס או הבאונסרים של האומן. האמת, אנחנו אפילו לא מתגעגעים. אולי רק לפעמים, כשאנחנו רואים את לוד בדרך לנתב”ג.

***

עד כאן בלדה מרגשת ופרידה מימי חמישי וכעת הבסט של יום ראשון:

למי שעקב ולמי שלא, בסוף השבוע הקודם נחתם המחזור ה-12 של הרדבול מיוזיק אקדמי. אחד המפעלים החשובים בעולם המוזיקה של העשור האחרון. השנה אירחה אותו העיר לונדון, כשהביקור שלנו בה נפל בדיוק בסוף השבוע שבין שני הסיבובים החשובים. לא נורא, בשביל כל מה שקרה שם יש אינטרנט ויש גם את הרדיו של האקדמיה שמפוצץ סטים, הקלטות חיות, ראיונות והרצאות ואותו אנחנו ממליצים בחום לפקוד גם בתקופות שאינן חופפות לאקדמיה.

כמה הייליטס שהספקנו לשמוע בנתיים כוללים רולר-דיסקו סט של מודימן (בשני חלקים), סט של החבר אריאל ‘כלבתא’ תגר, תכנית רדיו אישית של הנריק שוורץ איש אינרוויז’ן ובוגי סט של שגריר הפ’אנק דיימ פאנק. יש גם שיחה איתו כאן.

חבר. אריאל כלבתא

כל מי ששמע דברים מצוינים אחרים באתר, וברוך השם לא חסר, לגמרי מוזמן להמליץ בתגובות.

***

אגב אירועים מוזיקלים מדהימים שאף פעם לא יקרו כאן, ממש מעבר לפינה כבר אפשר להריח את שמן הקוקוס והבקארדי בריזר של המיאמי מיוזיק קונפרנס. התאריכים השנה עומדים בין ה-25 ל-28 במרץ, ומעמוד האירועים המיוחד שנפתח ברזידנט אדוויזור אפשר כבר להתחיל ללמוד מה הולך לקרות שם. מה שנקרא, לקרוא ולבכות.

ראשון ברשימה, ולגמרי לא במקרה שכן בחתיכת מסיבה עסקיננו, הוא ערב שיציין 25 שנה לטכנו הדיטרויטי אותו מארגן קרל ‘לא פחות’ קרייג. הליין אפ מכיל את החשודים הרגילים – חואן אטקינס, קווין סנדרסון, קני לארקין וסטייסי פולן (או! אגב סטייסי פולן, הבוקר התפו”ד עם המכנסיים שלח את הסט הזה. יופי של דבר, להקליק מצד ימין ולשמור בבקשה). מהצד של ההאוס לא יכלו לוותר על מודימן ות’יאו פאריש ובשולחן של הילדים – דור העתיד של המוטור סיטי – מונטי לוק וקייל הול.

מילה או שתיים על קייל הול, כי אנחנו שמים עליו את הקלפים לעתיד הקרוב מאד:

דור העתיד של דיטרויט. קייל הול

כשהוא בקושי בן 19, הול הוא כבר אחת ההבטחות הגדולות של דיטרויט, עם לייבל עולה משלו (Dirty Thouz), גיגים שמשאירים רקדנים פעורי עיינים ויופי – אבל יופי – של מוזיקה. הרעננות שלו באה לידי ביטוי גם בשמות הטרקים (לדוגמא: I <3 Dr. Girlfriend או Luv 4 KMFH, שמות שכמו נלקחו מאיזה בלוג של פאקצה) וגם ביכולת להתכתב עם מורשת העיר המכובדת דרך סאונד עדכני וכשרון מלודי גדול.

תראו כמה הוא נהנה כאן, באחת מהמסיבות המצוינות יותר (כך קראנו) של Sunday Best :

וזה הלינק לסט השלם בדיוק מאותה מסיבה. גם כאן נא להקליק בימין ולשמור.

הנה דוגמא טובה למוזיקה שלו. אפשר להבין למה ת’יאו פאריש מרעיף מחמאות:

ועד שכל ההורדות מלמעלה יורדות, הנה הוא במיני קאסט של הפאבריק:

רק שלא תגידו שלא ריפדנו לכם יפה את תחילת השבוע.

נשיקות