היתה חמודה נינה. חמודה לאללה. גם ניגנה יופי של מוזיקה, למרות התחלה מעט מפוזרת ומה שנשמע כקשיים בהפעלת המיקסר המשוגע של הבלוק. חמודה ובאמת יפה מאד ואין לנו שום מילה רעה על הסלקשן. להפך, אנחנו חותמים על רוב הקטעים ששמענו ומבקשים את עזרת הציבור באיתור הקטע עם הסימפול של פרינס.
מה שכן, הסט שלה חסר ברמת הפלואוו. אולי מתוך פיזור ואולי מחוסר ניסיון, קשה לומר למה בדיוק אבל הערב התקשה למצוא את הגל הנכון לעלות עליו ולייצר את המתח וההמשכיות הנזקקים עבור מסיבה סוחפת. עכשיו, זה לא שאנחנו באים פה להתעווז. יצירה של פלואוו היא מלאכה קשה מאין כמותה שנלמדת לאורך זמן (עם לא מעט מעידות בדרך) ובסופו של דבר אין המון תקליטנים בעולם שאפשר לסמוך בעיניים עצומות כזה מגיע לענין הזה; זאת כי פלואוו של ערב מושפע מכל כך הרבה סיבות ולא כולן תלויות בתקליטן שמנהל אותו. אבל כאמור, לניסיון וזמן יש משקל גדול וזאת בהנחה שלכך מלווה גם כישרון, רגישות וטעם.
לדוק מרטין, דיג’י שהוא גדול ומשפיע כמו שהוא צנוע, יש לשמחתינו הרבה מכל הנזכר למעלה. הדוד השמנמן מהחוף המערבי עושה את הדבר הזה שהוא עושה – סטים ארוכים ויפים שנעים על קו הרוחב הרב סגנוני בין הדיסקו לטכנו דרך ההאוס – כבר 25 שנה, בשקט שהוא כמעט מופתי. סביב מרטין מעולם לא נקשרו סיפורים או שערוריות. לא תמצאו אותו פותח את הפה על מישהו בנוסח דרק מיי או מככב בוידאו תוצרת בית מאיזו מסיבה פרטית בפוזה מביכה.
לא, דוק מרטין כאן – ונדמה שתמיד ישאר – באמת בשביל האהבה לאומנות התקלוט ולמוזיקה. ומשום שהוא איתנו כ”כ הרבה זמן, הסטים שלו תמיד ישלבו את הנגיעות הנכונות של העבר בסאונד של ההווה והעתיד. בקרו באתר הבית של סאבלבל הלייבל שלו לסיפור המלא, דיסקוגרפיה והמלצות.
סט השבת של התפו”דים (פיצ’ר שכנראה נהפוך לקבוע) מגיע מבית מדרשו ומספק 45 דקות מענגות ששמות את ה-פ בפלואוו. תורידו אותו כאן
בלי דרמות. דוק מרטין
***
אתם נדרשים שם
עכשיו כמו שאתם כבר יודעים, הערב אנחנו חוזרים ללייקה לערב שלשמו התחלנו את כל הסיפור הזה מלכתחילה. באמתחתינו חבילה נאה של תקליטים כ”כ טריים שהחלב עוד לא יבש להם על השפתיים ולכן גם לא נמצאו יו טיובים לרובם. זה אומר שאתם באמת מוכרחים לבוא לשמוע אותם וביננו, זה יעשה לכם רק טוב.
מתוך הקנייה המוצלחת שבצענו בפוניקה – עדין חנות התקליטים הטובה בבירה האנגלית – אנחנו מרוצים במיוחד מאחד הרליסים האחרונים בלייבל “פריריינג’” של ג’ימי אודל (ג’ימפסטר). הבחור שחתום עליו, אנדרה לודמן, מסתמן גם כתקליטן לא רע בכלל כפי שאפשר לשמוע בפוסקאסט של הלייבל, אותו תוכלו להשיג חינם לגמרי באי טיונז.
הנה האי סייד Still Dreaming; שש דקות של טק האוס מצוין חמוש במלודייה שהיא אפית במינון הנכון; כלומר אחת שלא נופלת לשמאלצ:
אנחנו מנבאים לטרק הזה ימים יפים ודי בטוחים שנפגוש אותו שוב בשבוע הבא, בסט של פרנסואה קי בברזילי.
גם הבי סייד שלו Whatever I Do ;בכלל לא יוצא פרייאר. הוא אולי לא קטע שיכול להרים חדר גדול, אבל יש בו הרבה מין האיכויות שאנחנו מחפשים בתקופה הזו. גרוב מתוח, רייד שלוקח אותו קדימה וליין קלידים מצמרמר שפותח וסוגר אותו. כשחושבים על זה ובהאזנה חוזרת הקטע מתכתב לאוזנינו עם Untitled ו-Moustache של בלאקג’וי הפריזאים. הנה הוא בסאונדקלאווד של לודמן:
כל זאת ועוד הרבה וגם המון אהבה מאיתנו הערב בלייקה. בואו באוירת האי קראמבה.
נשיקות
