מערכת אקולוגית

היו הרבה רגעים יפים בסט הפנומנאלי של דריק מיי שלשום – פאק, מאיפה הוא מביא את המוזיקה הזו? – אבל השיא הגיע בחמש וחצי בבוקר, שנייה לפני שנכנס “סטרינגס אוף לייף”, כשמיי ניגן מלודיה דטרויטית יפהפייה, מרחפת וחללית ללא ביט. בכלל, בתוך סטים אינטנסיביים כמו זה שלו, קטעים נטולי ביט הם ברכה; דווקא מתוך ההפוגה נוצר מתח גבוה על גבול הטירוף ברחבה וקשב רב אצל הקהל, שמוחזק באשכים.

קחו לדוגמה את “The Workout” של קרל קרייג – מאלבומי הסט הקוהרנטים והמרשימים שיצאו בעשור הקודם – שבשיאו נכנס “Airborne” של דייב איינג’ל ברמיקס של קרייג ששמו מבהיר היטב הנקורדה שלנו  -”Drums Suck Mix”. המלודיה נמתחת, מתפתלת, קורסת, חוזרת וכל הזמן סוחבת מבלי שיהיה שום מקצב מתחתיה.

מה שמביא אותנו ל”Subterranean”, האלבום החדש של ברנדון מולר תחת השם Echologist, שכולו קטעים דאביים-היפנוטיים-אווירתיים ועמוקים ללא ביט. החלוקה לרצועות היא שרירותית, שכן “Subterranean” הוא יצירה אחת מחוברת ומגובשת, שבה מולר ניסה לשחזר את התחושה שיש בברגהיין בחמש בבוקר, רק בלי האלמנט הטריוויאלי של הקיק. אנחנו שמחים לבשר לכם שהוא הצליח. מולר, שיוצר גם תחת השם ביט פארמסי ובשמו שלו, נוגע כאן בגבהים מוריץ פון אוסוולדים. אלא שבעוד שפון אוסוולד מגביל את עצמו למינימליזם המחמיר של מקצב וצליל, מולר מחסיר מהמשוואה גם את משתנה המקצב. הוא אמנם מרשה לעצמו לגעת במלודיות ברורות שלא תמצאו אצל בייסיק צ’אנל – מה שהופך אותו לנגיש מעט יותר – אולם זהו עדיין אתגר עצום שהוא עומד בו בכבוד.

נשיקות