חבר אחד שלנו, נקרא לו ג, לימד אותנו לפני המון שנים שמסיבה היא לא מסיבה אם הבנות לא רוקדות. יותר מזה, מסיבה היא לא מסיבה אם אין כמה מהן שרוקדות בעמדה, או לפחות ממש קרוב אליה.
לא צריך להיות גאון גדול על מנת להבחין ברוב גברי מוחץ כשזה מגיע לחלוקת התפקידים בחיי הלילה; מבעלי המועדונים דרך המפיקים והיח”צנים ועד הבאונסרים שבדלת. גם ברמת ספקי התוכן תמצאו יותר מפיקים ממפיקות ויותר – הרבה יותר – תקליטנים מתקליטניות. אז נכון שמסיבה הגונה תדאג למארחת כוסית בדלת וברמניות לוהטות, אבל זה עדין משאיר את העוסקות במלאכה במשבצת ה”תהיו יפות ותחזירו עודף”. מה שכן – לבנות שמור תפקיד המפתח של כל הסיפור. עליהן יקום או ייפול הסקס אפיל של הערב. ומסיבה בלי סקס אפיל, אם יורשה לנו, היא חתיכת ביזבוז זמן של כולנו.
האינטרו הסמי שוביניסטי הזה נכתב רק בשביל לחזק את היוצאות מן הכלל שמעידות על הכלל – התקליטניות שמתעלות מעל נתוני השטח ספוגי הטסטוסטרון, ומביאות לעמדה לא רק טעם והגשה משובחים (משימה שכל דיג’י אמור לעמוד בה), אלא גם סקס אפיל מובנה ונוכחות נשית מהממת.
לא מעט דיג’איות מצוינות כבר ניגנו במסיבות מקומיות, בעיקר בזכות עבודת הקודש של החברים מפאקוטק וצ’יפ פריידי – קאסי, אלן אליין, טאמה סומו וייליה אם למנות אחדות. האחת שעומדת לנגן ב-4 במרץ בבלוק, היא הסיבה להתרגשות ולפוסט הזה.
נינה קרביץ היא שאפה שלא מהעולם הזה. ברצינות, אנחנו אנשים של תוכן והכל אבל מדובר בחתיכת פצצת מימן מהלכת. הנה תמונה, שתבינו:
רותחת. נינה קרביץ
עכשיו, עצמות לחיים מקסימות זה אולי חשוב, אלא שכאן החבילה כוללת גם כישרון והבטחה ענקית שרק ממשיכה להתממש.
אם צריך להתחיל את הסיפור של נינה איפשהוא, נתחיל אותו דווקא בסוף, עם אחד השמות הכי שכיחים בלקסיקון שלנו בשנה האחרונה - ג’אס אד. מפיק ודי ג’יי אמריקאי שעומד בלב התחדשות הסאונד של ההאוס משתי גדות ההאדסון. אנדרגראוונד קוואלטי, הלייבל שלו, הוא החממה הכי נכונה לכשרונות העולים בסצנה. שמות שכדאי לכם לשנן בהקשר הם ליוון ווינסנט, פרד פי, דיג’י קו ואנתוני פרסול.
כשנינה שמעה על אנדרגראוונד קוואלטי והבינה שמדובר בלייבל שמדבר בשפה קרובה לשלה, היא שלחה לג’אס אד קטעים במייל והפנייה למייספייס שלה. אחרי כמה חודשים הוא התקשר אליה בהתלהבות ותוך פחות משנה הגיע הקטע הזה של השניים ששינה את התמונה:
Voices הוא כל מה שאוהבי דיפ האוס – רקדנים כמו תקליטנים – מאחלים לעצמם; אינטרו ארוך ומלטף, כניסה עדינה של הביט, בייס ליין עמוק שמשאיר את הגרוב מהודק ושירה שרק מחכה להרים ידיים על הרחבות. ה-12” הכפול שלו כולל גם רימיקסים של הקולגות מהלייבל שהזכרנו מקודם.
במקביל לעבודה שלה עם אנדרגראוונד קוואלטי, נינה מטפחת נוכחות גם בריקידס, הלייבל של מאט אדווארדס (רדיו סלייב, קוואיט וילאג’, סי-דבילס). בסוף שנה שעברה היא הוציאה אצלו את הקטע הזה:
וקודם לכן, כסולנית הרכב מוסקבאי בשם “מיי ספייס רוקט”, היא זכתה לרליס בלייבל B77 של גרג ווילסון (אחרי שמשכה את תשומת ליבו כסטודנטית באקדמיה למוזיקה של רד-בול):
בקיץ 2009 יצא באנדרגראוונד קוואלטי דיסק שואוקייס לפעילות הלייבל שהיווה גם פרומו לטור אירופאי מוצלח. מעל הכל, האוסף הזה שם את הסאונד של UQ בחזית ההתרחשות המוזיקלית החמה של הרגע כשהוא מאחד את המנימליזם הברלינאי והחום הניו יורקי לכדי חבילה מנצחת.
בגלל שמחר אנחנו נוסעים ללונדון (ואם נצליח לזכור איך קוראים לנו ננסה לעדכן גם משם) אנחנו משאירים אתכם עם לינקים להורדה שלו.
עד שנחזור אתם מתבקשים להקשיב לו ולהכניס ליומן את התאריכים הבאים:
ב-4 במרץ (יום חמישי) נינה קרביץ תנגן בבלוק. למחרת ב-5 במרץ (שישי) יתרחש הערב השני של תפו”ד בלייקה. אם זה לא וויקאנד לחכות לו, אז אנחנו כבר לא יודעים מה כן.
חג פורים שמח! התחפשו ולכו לשמוע את ורוסלאב וגרבר בברזילי.
הו נינה… גם הפליפ-סייד של פיין אין דה אס הוא חתיכת טיון מאדרפאקר.
אבל רק תיקון קטן מארץ הקטנוניות – ג’אס אד הוא מניו-גרז’י, ואני רק מזכיר זאת כי באופן מסורתי הם מקופחים על-ידי האחים מצפון, אז חראם, קצת כבוד לשכונה.
ולונדון אה? ליבי יוצא אליכם ביצ’ז
אכן, אחת ההתגלויות הרציניות שזימן לי הסונאר בתחילת היכרותינו הוא בדיוק אישיו הבחורות. ב-2003 זו היתה עבורי חוויה ממש חלוצית לחזות בבנות שרוקדות טכנו – רוקדות-רוקדות, לא מנענעות כי מתאים להן שיביטו בהן. עד אז ראיתי בערך שתיים כאלו, וגם הן במסיבות הבלתי הגיוניות של בנות לילית בירושלים, ולא באף מקום אחר בציוויליזציה.
קצת פרופורציות – אשתי שווה יותר.
שנית, העניין הוא לא התזוזה או העדרה אלא עצם הנוכחות.
כשאין נוכחות של בנות (אפשר לפתוח דיון שמנסה להגדיר מהי נשיות בעידן הג’נדר אבל זה לא בלוק, סליחה, בלוג, של אמא שלי אז אשאר שקט עם התיאוריות שלי לכרגע) כל העסק נהיה עם פונציאל של הפגנה בבילעין, או גרוע מכך – הופעה של אורן עמברצ’י בלבונטין.
לחזק את התיאוריה שלי שהעניין הוא הנוכחות ומסיבה היא מסיבה גם אם הבנות לא רוקדות – אולם מפסיקה להיות כזו בהעדרן – אז בקונטקסט של הבלוג (מזל טוב!) אני יכול לנסות (ולבטח אכשל) לדלות מזכרוני אי שם, 1995, האנגר מאה קילומטר מפריז, קור כמו שתפגשו בימים הקרובים בלונדון, 7 בנים צרפתיים על ספיד ומבט בעיניים שיצאו מהמכון באבו כביר (על תקן הקהל של המסיבה. ולא אלה שמוצאים אחרי המסיבה. הם היו הקהל של המסיבה), אחת בלונדינית הורסת, עם מעיל לבן, צעיף לבן, ספוט מאחוריה שהופך אותה לשמיימית, מיס דג’אקס השם שלה, עם רגליים שלא מזיזיות משקל מזו לזו (=רוקדות) וכל זה במסיבה עם המון סקס אפיל (למה כל ה7 צרפתים היו, לפחות בסטנדרט שלהם, המעט משונה באופן הבעתו, חרמנים) (ואני התאהבתי במלאכית ההארדקור הזו).
אפילוג – miss djax היא כבר לא אותה נשמה (קרה ומופלאה) שהיתה פעם. התגלמה לפרחה הולנדית כמדומני. אני, כמוכם, נשארתי איש תוכן.
הו נינה,התמזל מזלי ויצא לי לשמוע אותה בקיץ האחרון בברלין…wow היא חתיכה(תרתי משמע) של תקליטנית,אם היא גם תחליט (ואני מאוד מקווה שכך) לשיר אז הולכת להיות שם חגיגה מוזיקלית צרופה
כנראה שגם יש פה אנשים שיודעים להביא לארץ את הדברים הנכונים באמת
אחלה ,מרשים ומלהיב
אם עסקינן באנפקטוריאל (מישהו יודע מה הפירוש של השם?) אז יש שמועה שהם מביאים את shakleton האימתני באפריל,ואם כבר+1 הם היו אחראים גם לאלן אליין,את נינה אינני מכירה אבל הסיקור שלכם אודותיה מאוד מגרה
הו נינה… גם הפליפ-סייד של פיין אין דה אס הוא חתיכת טיון מאדרפאקר.
אבל רק תיקון קטן מארץ הקטנוניות – ג’אס אד הוא מניו-גרז’י, ואני רק מזכיר זאת כי באופן מסורתי הם מקופחים על-ידי האחים מצפון, אז חראם, קצת כבוד לשכונה.
ולונדון אה? ליבי יוצא אליכם ביצ’ז
אכן, אחת ההתגלויות הרציניות שזימן לי הסונאר בתחילת היכרותינו הוא בדיוק אישיו הבחורות. ב-2003 זו היתה עבורי חוויה ממש חלוצית לחזות בבנות שרוקדות טכנו – רוקדות-רוקדות, לא מנענעות כי מתאים להן שיביטו בהן. עד אז ראיתי בערך שתיים כאלו, וגם הן במסיבות הבלתי הגיוניות של בנות לילית בירושלים, ולא באף מקום אחר בציוויליזציה.
שתי גדות ההאדסון מכוונות לניו יורק וניו ג’רזי גם יחד. יעידו על כך ג’וני סאקרמוני וכריסטופר מולטסנטי
קצת פרופורציות – אשתי שווה יותר.
שנית, העניין הוא לא התזוזה או העדרה אלא עצם הנוכחות.
כשאין נוכחות של בנות (אפשר לפתוח דיון שמנסה להגדיר מהי נשיות בעידן הג’נדר אבל זה לא בלוק, סליחה, בלוג, של אמא שלי אז אשאר שקט עם התיאוריות שלי לכרגע) כל העסק נהיה עם פונציאל של הפגנה בבילעין, או גרוע מכך – הופעה של אורן עמברצ’י בלבונטין.
לחזק את התיאוריה שלי שהעניין הוא הנוכחות ומסיבה היא מסיבה גם אם הבנות לא רוקדות – אולם מפסיקה להיות כזו בהעדרן – אז בקונטקסט של הבלוג (מזל טוב!) אני יכול לנסות (ולבטח אכשל) לדלות מזכרוני אי שם, 1995, האנגר מאה קילומטר מפריז, קור כמו שתפגשו בימים הקרובים בלונדון, 7 בנים צרפתיים על ספיד ומבט בעיניים שיצאו מהמכון באבו כביר (על תקן הקהל של המסיבה. ולא אלה שמוצאים אחרי המסיבה. הם היו הקהל של המסיבה), אחת בלונדינית הורסת, עם מעיל לבן, צעיף לבן, ספוט מאחוריה שהופך אותה לשמיימית, מיס דג’אקס השם שלה, עם רגליים שלא מזיזיות משקל מזו לזו (=רוקדות) וכל זה במסיבה עם המון סקס אפיל (למה כל ה7 צרפתים היו, לפחות בסטנדרט שלהם, המעט משונה באופן הבעתו, חרמנים) (ואני התאהבתי במלאכית ההארדקור הזו).
אפילוג – miss djax היא כבר לא אותה נשמה (קרה ומופלאה) שהיתה פעם. התגלמה לפרחה הולנדית כמדומני. אני, כמוכם, נשארתי איש תוכן.
אורי, סחטיין על האשה ועל הסיפור.
אתה צודק, כמובן – היעדר נוכחות נשית הוא אלמנט מכריע הרבה יותר מעניין התזוזה עצמה; אבל איזה כיף זה כשהבנות רוקדות.
העם דורש כתבה מורחבת על Motor City Drum Ensemble , הלוא הוא Danilo Plessow, ילד לשגע את כל הרחבות הנכונות.
נ.ב נחמד לראות שאת הריפ שלי לVoices הדבקתם, נסיעה טובה ללונדון – אל תשכחו לבקר בPlastic People לפני שסוגרים אותו :(
יובל – למסיבה של בן וואט ובאזין פליי בשישי כבר אין כרטיסים. ניאלץ להסתפק בהופעה של הוט צ’יפ.
מבטיחים טקסט מורחב על מוטור סיטי בהקדם.
הו נינה,התמזל מזלי ויצא לי לשמוע אותה בקיץ האחרון בברלין…wow היא חתיכה(תרתי משמע) של תקליטנית,אם היא גם תחליט (ואני מאוד מקווה שכך) לשיר אז הולכת להיות שם חגיגה מוזיקלית צרופה
כנראה שגם יש פה אנשים שיודעים להביא לארץ את הדברים הנכונים באמת
אחלה ,מרשים ומלהיב
נינה אכן נהדרת ולנו, הקלאברים, נותר רק לקוות שבמסיבה הקרובה תיווצר פלטפורמה ואוירה מתאימה בכדיי שנינה תיקח לידיה את המיקרופון ותזמר…כמה שיותר.
בל נשכח את אן-פקטוריאל שממשיכים להפתיע ולרענן אותנו בתכנים וביבוא משובח. (מעט מוזר שמתעלמים מעובדה מובהקת זו בסיקור הנחמחד כאן של התפו”דים).
בעלה של נינה – ממש לא מתעלמים מאנפקטוריאל. זוכרים להם גם את דדביט וגם את מוב די, והם יקבלו פוסט מהודר ומכובד בסמוך למסיבה.
אם עסקינן באנפקטוריאל (מישהו יודע מה הפירוש של השם?) אז יש שמועה שהם מביאים את shakleton האימתני באפריל,ואם כבר+1 הם היו אחראים גם לאלן אליין,את נינה אינני מכירה אבל הסיקור שלכם אודותיה מאוד מגרה
אולי העובדה ש Motor City Drum Ensemble
מגיע לברזילאי ביוני תעודד אותכם לכתוב עוד ;)
בנוסף במיקס של UQ לטייפ קלאב
אנטון זאפ איז פליינג דה דייפסט שיט אוף דה ייר! (2009)
תודה על הממתקים :)
“מיי ספייס רוקט” … חזק אוהבת