איכשהו יצא שבכל פעם שכתבנו על חבורת ויז’נקווסט ליוותה את המילים שלנו נימה מרירה ושלילית. באקט סר טעם של חוסר מודעות הפכנו להיות הצקצקנים להם אנו בזים; הטהרנים שמבטלים יצירה רק מכיוון שהיא מלווה בהייפ. אתמול בלילה מחצית מאיתנו יצא לערב שתייה אינטנסיבי עם סת’ טרוקסלר – הרבע הדומיננטי בויז’נקווסט – ומצא את אחד האנשים הכי חמודים, מצחיקים וגרוביים בעולם. מה שכמובן גרם לנו מיד להתחרט על כל הרפש שהטלנו בו והבהיר לנו פעם נוספת את מחיר הכתיבה על סצינה עולמית מלאת ניואנסים ממדינת ספר כמו ישראל. זה לא שפתאום “Walk and Talk” של בנואה וסרג’יו הפך לקטע שאנחנו מאמצים בחום, אבל פתאום, כשאתה מדבר עם הבן אדם ומקשיב לרעיון שמאחורי העשייה, דברים נכנסים לתוך קונטקסט. וכך, מה שהיה נראה שלשום כיומרני, נפוח וטרנדי, הופך היום להגיוני ומתבקש. כלומר דרכנו על מוקש שאנחנו הטמנו בעצמנו. זה קורה גם לטובים ביותר.
מה שאנחנו בעצם מנסים לומר זה שטרוקסלר הוא די ג’יי פגז, מהחמישה הטובים בעולם כרגע ועם הייפ מוצדק. מי שלא בא לשמוע אותו היום ב-TLV – בהנחה שהוא מצליח להשתחרר מטראומות עבר – פראייר. טרוקסלר, שינגן ביחד עם גיא גרבר, מגיע הנה בחסות תחרות פרסי הלילה של XL. הגם שאין לנו מניות בתחרות הזו, שכל כולה מסחרה וסיפוח של ערכים מהאנדרגראונד לטובת משקה אנרגיה מוגז, העובדה שמי שנבחר להוביל את מסיבת הסגירה שלה הם שני די ג’ייז מהשכונה שלנו ולא, נגיד, פול ואן דייק, היא חיובית. רק שמישהו שם ירגיע עם היחצנות. אנחנו מכירים וירוסים יותר עדינים.
נשיקות
התרשמתי לטובה מסת’ בעיקר מוסיקלית תיקלוט פחות ,אבל הוא לא שכח מאיפה הוא בא ואין ספק שיש לו הרבה השפעות מעיר המכונות (דטרויט) למד בעיקר מהדור השני ,מילס,קרייג,דמייר,לרקין,רוברט ארמני,ג’י מיטשל,יש לו ביצים לשים טראקים רגועים יחסית וזה מה שהופך את זה לסט מצוין !!!
איל, לגמרי. התיקלוט באמת היה קצת מוזר, אבל היה לו גרוב מעולה ובחירות טובות. גם גיא ניגן פיצוץ. אין לנו תלונות.