חוד המחט: יותם אבני מארח

במהלך סוף השבוע הקודם הציע יותם אבני שבמקביל לסדרת “הקטלוג האחורי” שלו בתפו”ד הוא יתחיל סדרה נוספת שתמפה את הדי ג’ייז בעיר. מי הם? מהו טעמם המוזיקלי? מה היו ההשפעות עליו? ועוד מיני שאלות חשובות של ממש.

ניסינו להסביר לו שסדרה מונה מינימום 3 פריטים ושהוא עוד חייב לנו אחד על “הקטלוג”, אבל הוא כבר היה עם הטלפון ביד בחיוג מהיר לדני בר. התוצאה, לפניכם:

***

את הכתבה הראשונה עבור מדור חוד המחט חונך דני בר, בוגר אקדמיית המוזיקה של רד בול וזוכה תואר דיג’י השנה  של מגזין טיים אאוט. הראיון נארח בדירתו, באזור מנחם בגין בתל אביב.

“אין ספק שלהורים שלי מגיע הרבה קרדיט כשזה מגיע למוזיקה שספגתי מהבית”, אומר דני ושולף את ‘Gula Matari’ של קווינסי ג’ונס, אלבום שאמא שלו הייתה מקשיבה לו ברצף עוד כשהיה עובר בבטנה. הוא נולד ב-82 בת”א אבל גדל בפרבר ה’צפוני’ להגדרתו רמת השרון. חוץ מקווינסי ג’ונס, שהיה לדמות מפתח בתקליטיה המשפחתית, גם סול נוסח שאדיי ואלקטרוניקה מוקדמת של ז’אן מישל ז’אר נוגנו בקאסה בר, מה שהפך אותה לסביבת גידול אולטימטיבית עבור דיג’י צעיר.

בגיל ההתבגרות פיתח דני חיבה עזה לרוק אמריקאי כבד ואלקטרוניקה מבית נינג’ה טיון ו-Warp, ומשם בטבעיות המשיך לעולם המופלא של הטכנו,  בעיקר דרך שני אלבומים:  ,Decks, EFX & 909 של ריצ’י האווטין ו-Live At Liquidroom Tokyo של ג’ף מילס (מילס עצמו עתיד להיות העול הכלכלי של משפחת בר, מאחר ודני יאסוף כמעט כל תקליט שהוא יוציא בשנות ה-90). את המוזיקה שהוא אוסף בקדחנות הוא מתקלט בבית עם פטיפון אחד וטייפ עם הקלטות של דיג’י צ’ופי וכוכבי גלובל אנדרגרונד כפי ששודרו ברדיו 1.

“הייתי מתקלט לעצמי 12 שעות כל יום” הוא נזכר, “כל זוג תקליטים שמצאתי מתאימים ברוח ובסולם הייתי רץ לרשום את השמות שלהם במחברת. זה היה עניין ממש אובססיבי אצלי, אני חושב שאחרי שנתיים כבר היו לי ערימות של מחברות כאלה”. במקביל לחיידק התיקלוט, מתחיל דני גם את דרכו כבליין. הימים הם ימי סוף שנות ה-90 – תור הזהב של הקלאבינג בישראל, ודני הוא חייל בצה”ל. “היו קוראים לי הילד, לא ברור לי עדיין איך הצלחתי לעבור סלקציה, אני לא אשכח את המבט הבוחן של מיכל נדל שבסוף תמיד הייתה נכנעת ומכניסה אותי”.

בר בסביבה הטבעית

מהאוקטפוס דרך קו מילניום ועד האפטרים בדיפ, כמעט ולא היה מועדון נחשב אחד בעיר שבו דני בר הצעיר לא ביקר בו. ועדין, כששאלתי אם יש אירוע מסוים מאותם ימים שזכור לו במיוחד לקח לו פחות מרגע לענות: “התשיעי לתשיעי תשעים ותשע – דני טנגליה בפאצ’ה”. אני עוצר אותו מלרוץ להביא את ההזמנה ששמר “זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים ששמעתי סט האוס במסיבה ועוד של אגדה.
הוא הגיע עם 4 או 5 תיקי תקליטים וניגן שמונה שעות רצוף. זה היה מדהים.”

אלא שעם כל הכבוד למיכל נדל, לא בפאצ’ה ולא בקו מילניום החל דני את דרכו כתקליטן צעיר, אלא מהאנדרגרונד – תרתי משמע.
“הגיג הראשון שלי היה בברונק – אינרציה רייב, הם היו עושים מסיבות טכנו במנהרות של אלנבי מתחת לג’חנון של אמא, אלו היו מסיבות אנדרגרונד של 200 עד 300 איש, כולם על המון סמים. משהו שהתברר לי רק בדיעבד” (הערת התפו”דים: מוטב מאוחר מאף פעם). “הייתי עומד ליד העמדה כל מסיבה ומנדנד שאני רוצה לתקלט, עד שבמסיבה אחת מישהו מהדי ג’ייז הבריז וקראו לי, אני זוכר שכמעט נהרגתי בדרך הביתה כשטסתי להביא מהר תקליטים. אבל זה היה שווה את זה. עד היום אני חושב שבמסיבה הזאת נגנתי את הסט הכי טוב שלי”.

בתחילת שנות ה-2000 התקלוט של דני מזוהה עם דטרויט; טכנו עמוק ומהורהר שאותו ניגן על לא פחות משלושה פטיפונים. הוא ביסס את שמו כעילוי צעיר ברייבים ומועדונים כמו “הסופה ביט” ו”הצופה” וזכה להערכה רבה. אני זוכר לו חסד נעורים ממסיבת מורנינג מייהם בברזילי הישן, בה ניגן את סט הטכנו הכי סקסי ששמעתי עד אז בתל אביב. שבשיאו הוא שם את Awade יצירת האפרו האוס השבטית של ג’או קלסוואל וזכה מייד להערצתי העיוורת.

Redbull Music Academy

Danny Bar 2001 RBMA by Danny Bar

“כמה חודשים לפני שהשתחררתי מהצבא הגשתי מועמדות לאקדמיה של רד בול, התקבלתי ונסעתי לשם שבוע לאחר השחרור. מדובר בחלום שאי אפשר לתאר במילים. אתה זוכה לשמוע הרצאות פנים מול פנים מפי אנשים שהם אגדות בתחומם, לבלות כל לילה במועדונים הכי מדהימים ולספוג בלי סוף השראה ומוזיקה חדשה ומרגשת מכל סגנון שאתה יכול להעלות על הדעת”.

באקדמיה הכיר בר את מפיק ההאוס האמריקאי אושונלדה שמעורר את תשומת ליבו לדיסקו והאוס, דני בתמורה מוציא לחופשה את תקליטיית הטכנו ויוצא לחקור את המקורות – ג’אז, פ’אנק וסול.

החוויה הקוסמופליטית של האקדמיה, והחובה החברתית לערוך מסע תרמילאים שלאחר שירות בצה”ל שולחת את גיבורניו לטיול בדרום אמריקה כשגולת הכותרת שלו היא ברזיל.
“הדבר הראשון שאני זוכר מהרגע שהנחתי רגל בסאו-פאלו היה המוזיקה שהתנגנה שם ברדיו. הקצב, הגרוב, השפה, זה כבש אותי מיד. היו לי שם כמה חברים מהאקדמיה שעשו לי סיור מודרך ודאגו לצייד אותי בכל המוזיקה הברזילאית החשובה לדורותיה. כל כך התרשמתי מאיך שהם מנגנים שם שהייתי מוכרח ללמוד גם. הלכתי שם לביה”ס למוזיקה שנקרא ”גרוב” ולקחתי שיעורים ובגלל שהם לא יודעים מילה באנגלית הייתי צריך גם ללמוד פורטוגזית.”

עם שובו ארצה הוא התחיל לעבוד ברשת חנויות המוזיקה ‘צליל’ שם הוא פוגש לראשונה עלמת חן בשם נועם סולקאט. “אני זוכר אותי מגיע למשמרת בתשע בבוקר ורואה אותה עם אוזניות רוקדת בטירוף לצלילי ג’ף מילס”. דני לא החזיק מעמד הרבה זמן בחנות, האגדה מספרת שהוא פוטר לאחר שנתפס מנגן דאנס במחלקה הקלאסית. אבל ההיכרות עם נעם והחיבה המשותפת שלהם למוזיקה תעמיק והם יהפכו להיות לצמד חמד בלתי נפרד מאז.
“מהרגע הראשון זה הרגיש כאילו אנחנו מכירים שנים, היה שם קליק וחיבור מאוד ייחודי. היינו יושבים יחד ימים ולילות ומקשיבים למוזיקה, עם דגש על מוזיקת מועדונים אמריקאית”.
באותם ימים דני נעלם כמעט לחלוטין מסצינת המועדונים המקומית ושמו כמעט ונשכח. בשנים 2003-4, אלקטרו האוס ומינימל טכנו הם הסאונד האופנתי שהופך להיות פסקול תרבות המועדונים היחידי. “לא מצאתי את עצמי מוזיקלית. הטכנו שהייתי מזוהה איתו לפני כן הפך להיות אולדסקול וכמעט נכחד והאמת היא שאני בעצמי כבר די מאסתי בו. הרגשתי שמצפים ממני לנגן את המינימל טכנו מברלין שאז פרח, אבל אני לא התחברתי לדברים האלו בכלל”.

המוזיקה שהתחבר אליה יותר ויותר באותה תקופה היא האוס. בעיקר דרך די ג’יי סטים אונליין תודות לאינצקלופדיה הוירטואלית הגדולה ביותר לנושא; ה-Deep House Page. “לקח לי הרבה זמן ללמוד איך לתקלט האוס. זה די שונה מטכנו בטכניקה ובגישה ומצריך ממך רגישויות אחרות. יש היסטוריה ומסורת כל כך ארוכה לצורה בה זה צריך להתבצע, שזה מעורר באנשים חרדת קודש. בעיקר בדיסקו וסולפול האוס.”
את טבילת האש שלו בתרבות זו הוא חווה בבירתה העולמית, ניו יורק. שם הוא זוכה באדיבותה של מיה טוטווליטה, ווקאליסטית האוס ובליינית מקומית מוכרת, לשמוע לראשונה אגדות כמו דני קריביט ופרנסואה קיי וחוזר לארץ עם ארגז תקליטים חדשים,  כשהוא חדור מוטיבציה להפיץ את התורה.

East Of Eden חבורת

East Of Eden

“המסיבה הראשונה הייתה בשרון 12″ הוא מספר “זה התחיל מקהל קטן שהגיע בעיקר דרך נועם, כשירון (טראקס) ואני אמונים על המוזיקה”. מה שהתחיל כליין חברים אינטימי בו כולם מכירים את כולם הפך לשגעת בלילה אחד אחרי שהחבורה גלתה שדני קריביט, ה-דני קריביט, עומד להגיע לארץ לאירוע פרטי ושהוא נשאר לעוד יומיים, ולכן יוכל גם לנגן אצלם.

“לא ייחצנו את זה בשום מקום, לא הוצאנו פלאייר ולא פרסמו את זה בשום כתבה, ובדיעבד זה עבד נפלא. המקום היה מפוצץ באנשים וזאת הייתה מסיבה שדיברו עליה תקופה ארוכה”.
כשמסתכלים היום על העשור שחלף מסתמן שלאיסט אוף עדן היתה ועודה השפעה מהותית בשינוי מעמדו של הסולפול האוס בת”א. הז’אנר שתמיד התקשה להתקבל בלב שלם ע”י הקהל הישראלי, הפך היום לחלק בלתי נפרד מפסקול חיי הלילה של העיר. המסיבה המיתולוגית עם דני קריביט, ואחריהם שלל מסיבות הגג עם צירופו של עופרי גופר לחבורה, הכשירו את הקרקע לפתיחתו של מועדון הבלוק, ליין הזברה דייז ובוקינגים האוסיים יותר בברזילי.

בימים אלה דני מריץ את ליין ה-Future Colors בו הוא מרגיש סוף סוף חופשי ומפויס לשלב יחד את הצליל האמריקאי עם האירופאי, סולפול עם אלקטרוניקה מבלי לקפח אף צד. הוא מדבר בהתלהבות על אמנים כמו Till Von Sein ו-Gummihz שלדעתו מייצגים את חוד החנית של סאונד המועדונים של היום. את Future Colors הוא מתכוון להפעיל גם כלייבל ולהתחיל להקליט מוזיקה מקורית משל עצמו.

***

הטופ 10 של דני בר:

FabricLive.50 – dBridge and Instra:mental
הקומפילישן הזה מקפל בתוכו חזון פוסט-ז’נארי של מוסיקת מועדונים ופסקול חדר מיטות אולטימטיבי. מה עוד אפשר לבקש?

Laurent Garnier – Unreasonable Behaviour
לורן באלבום מאסטרפיס משנת המילניום, לבית ולרחבה
 
Danny Tenaglia – Choice
האהוב עלי בסדרת המופת הזו. שעות של האזנה משותפת עם החתולה הובילו בסופו של דבר לתחילת האיסט
 
Francois K – Essential Mix
שעתיים ששינו את חיי
 
Colm III – You Take Me High
תקליט לאי בודד? זה
 
Harry Thumann – Underwater // MISCHIEF BREW
קלאסיקת איטלו דיסקו שזוכה לאדיט מופתי של מיסצ’יפ. מזכיר לי תמיד את חנות התקליטים דאנס טרקס בניו יורק
 
Jeff Mills – Lifelike E.P
קשה לבחור ג’ף אחד, אבל התקליט הזה נשאר כל כך רלוונטי כל השנים לו רק בזכות הקטע
Condor To Mallorca
שמופיע גם בסט
 
Tony Lionni – Music
טוני ליאוני מצליח להחיות את הסאונד הרייבי / פרוגרסיבי / טקנואי שאיכשהו נשכח עם השנים בהפקות שלו.
 
Gwen Guthrie – Ain’t Nothin’ Goin’ On But The Rent / 12” Club Mix
ניגנתי את המיקס של לארי לוואן במסיבת הגג הראשונה שלנו, השמש בדיוק התחילה לשקוע. קסם
 

GummiHz – High Priest / Claap
המפיק היווני/ברלינאי גומי-הרצ ביקר אותנו בפיוצ’ר קולורס וניפק סט האוס מופתי. אחד הקטעים האהובים עלי בלייבל החדש שלו claap