קבלנו תגובה מירון טראקס, הבעלים של הבלוק לפוסט שסיכם את המסיבה (המצוינת) של מודימן. חברים טובים שלחו לנו גם את הלינק לפורום “איזראל אנדרגרוונד” שגם בו מופיע הטקסט הזה, במסגרת דיון רחב יותר. אנחנו מביאים אותו כאן – מילה במילה – כפוסט משלו:
***
ניב כתב שבמחיר של 90 ש”ח לכרטיס צריך לגלם מנקה. אז לידיעתכם אנחנו נחשבים מהמועדונים ש”מבזבזים” הכי הרבה על נקיון. יש לנו שני מנקים בכל ערב והם עובדים קשה, ואני לא יודע מה היה מצב השירותים באותו ערב כי גם אני כמו גיא לא בדיוק מצאתי זמן להגיע לשם, אבל אני מאוד מתקשה להאמין שהם היו “מוזנחים”, מה שכן – כשהמועדון מלא ברמות כאלה זה לא כל כך קל לשמור את הכל נקי לאורך כל הערב גם אם אתה מוציא הרבה כסף על נקיון. לגבי הכניסה – באמת היתה בעיה והיא נובעת מכך שלא צפינו את כמות הרשימות בערב הזה. בפעם הבאה שיהיה מצב כזה של רשימות כל כך גדולות נביא פשוט עוד אנשים לרשימות. סליחה למי שהיה צריך לחכות כל כך הרבה זמן. למרות שגם על זה אני חייב לומר שגם בניו יורק במועדונים שהכניסה היתה מתוקתקת, מצאתי את עצמי לעיתים מחכה זמנים ארוכים מאוד במסיבות גדולות, מה לעשות – לא קל להכניס הרבה אנשים בבת אחת, והקהל צריך ללמוד מזה משהו בעצמו – להגיע יותר מוקדם ולא כולם ברגע האחרון לפני שהדיג’יי עולה
ניב מייצג, ביחד עם אגוזי ונדב רביד ועוד כמה חבר’ה (כולם אנשים טובים ומבריקים שאני מאוד אוהב אישית), את הזווית השכלתנית של הסצינה והוא רואה את הדברים מנקודת ראיה מאוד ספציפית שאני יכול להעריך ולכבד אבל קשה לי מאוד להסכים איתה. אחרי המסיבה של קני דופ הוא אמר לי (וגם אגוזי ונדב אגב) שלדעתו היה לא פחות ממחפיר (!) בגלל שקני ניגן “להיטים” כל הערב ושזו בושה כי יש כל כך הרבה קטעי האוס טובים שיוצאים כל שבוע אז למה לנגן “להיטים” של עשרות שנים. בנוסף הוא כתב בטור שלפני מודימן שהוא סולד מ”שירה בציבור” במועדונים. מבחינתי – למרות שקני דופ אכן לא נתן סט מהמם במקוריותו, להגיד על ערב שבו קני דופ מגיע לארץ בפעם הראשונה וממלא את המועדון באנשים יפיפיים ומנגן מוזיקת האוס ופאנק משובחת ומספקת שגורמת לקהל לחייך ערב שלם, לקפוץ ולהריע וצובעת מועדון שלם בוויב של איביזה מחיוכת, זה יוצא דופן ומהפכני מספיק בכדי לא לקרוא לזה “ערב מחפיר” ובניגוד לדעתו של ניב אני חושב שממש לא יוצאים עשרות קטעי האוס טובים כל שבוע. אחרי 18 שנה של קניית תקליטים אובססיבית אני יכול להגיד בביטחון שיוצאים אולי שני קטעי האוס באמת טובים בחודש (ולא רק האוס – בכלל אחוז המוזיקה הטובה שיוצאת הוא קטן בכל תחום). מה שאני מגדיר כמוזיקה טובה זו מוזיקה שיש לה חיי מדף ארוכים, או במילים אחרות “קלאסיקות” שזו המילה שאני משתמש בה לקטעים שניב קורא להם “להיטים”. המוזיקה שיוצאת כל שבוע זו מוזיקה בעלת חיי מדף של חודש במקרה הטוב. ולגבי שירה בציבור – זה בדיוק, אבל בול, מה שאני שואף אליו! שירה בציבור זה בדיוק מה שהופך קבוצת אנשים שלא קשורים אחד לשני לקהילה אמיתית, וזה בדיוק מה שהופך ערב שלא זוכרים ממנו הרבה אח”כ לערב שנחרט בזיכרון. כשעשרות אנשים ברחבה שרים עם הקטע של ליל לואיס -
if you love me, take me higher & higher
אז זה אומר שמשהו ממש טוב קורה, בדיוק כמו שילדי הדאנסהול שרים את הקלאסיקות שלהם בגרון ניחר וכמה שזה יפה ומרגש. לשיר ביחד את המילים זו לא בושה, בדיוק ההפך – זה נפלא, זה מקרב וזה מרגש והלוואי שזה יקרה יותר כי זה יסמן שצומחת פה קהילה אמיתית.
למה לא לשיר? זה לא מספיק “קול” לשיר במועדון? זה עושה למישהו טראומה? זה לא מספיק מתוחכם?
אחד מהערכים שחשובים ביותר שהמוזיקה השחורה מתבססת עליהם, הוא ערך המסורת והכבוד לעבר, בניגוד לערך האבולוציה והחדשנות שבולט יותר בז’אנרים אחרים. רק בפרובינציה כמו שלנו, יכולים עיתונאי מוזיקה ותרבות להתייחס למוזיקה של סטיבי וונדר, אדמה רוח ואש, ג’ורג’ בנסון, בוב מארלי, ג’יימס בראון, מייקל ג’קסון וכו’, כמו גם לקטעי ההאוס הטובים ביותר בעשורים האחרונים, בתור “להיטים” שזה “מחפיר” לנגן אותם במועדון לילה. בשביל עשרות קהילות מוזיקה ברחבי העולם ובשביל התקליטנים הגדולים ביותר (וגה, טנגליה, קריביט, נקלס וכו’) נחשבת המוזיקה הזו לנכס צאן ברזל ולמסורת שעליה בנוי הכל ולנגן את השירים האלה במועדון לילה זה כל כך מקורי, שונה ונהדר (כשאתם חושבים על מה לרוב מתנגן במועדונים ודאנס ברי העיר) שעצם הקונטקסט של מועדון וסט כבר לוקח את זה למקום חדש ומרגש שהגיע הזמן שבלייני העיר יחוו – את פאנטאסי של אדמה רוח ואש בסוף הסט של קריביט אנחנו נזכור עוד הרבה זמן, הרבה יותר מאחד מעשרות הקטעים ה”טובים” של ההאוס שיוצאים כל שבוע ושאף אחד לא זוכר בדיוק איך קוראים להם
אין מה לפחד מלשיר, אין מה לפחד מקלאסיקות, בגלל זה קורים להן קלאסיקות – כי אלה קטעים שיש בהם משהו מיוחד שאין במוזיקה שנעלמת אחרי חודשיים.. אז כל אחד עם זווית הראיה שלו”
***
עד כאן ירון טראקס, הבעלים של הבלוק והמשנה הסדורה שלו על מסיבות ותקליטים. ועכשיו אנחנו:
ראשית, את הבלוג הזה כותבים שני אנשים. ניב ועידית. אנחנו לא כותבים בלשון רבים רק בשביל שיהיה כאן יותר שמח אלא חתומים ביחד וב-100% על כל מילה. אם יהיו מקרים בהם נסכים שלא להסכים, נדאג לעדכן אתכם.
שנית, התגובה של ירון היא ראויה ולגיטימית אבל ישנם כמה דברים שכנראה נישאר חלוקים לגביהם:
1.
קודם כל המיתוג שלנו כשכלתנים הוא שערוריה. זה לא מעליב אותנו, אבל זו מיסקונספציה. זה מתאים יותר לויכוח הפרידמנים ב”האח הגדול”, מאשר לרעיון שכולנו בסופו של דבר שותפים לו. אנחנו כביכול ה”שכלתנים” (האשכנזים), ואילו ירון הוא ייצרי, מלא תשוקה ולפיכך אמיתי יותר. זה קשקוש. אנחנו מזהים כאן את התסמונת הקלאסית של להסתכל על מי אומר מה ולא מה שהוא אומר. זה לומר בעצם “אני פועל מאמוציות ואתם מהראש, ובגלל זה אתם לא מתרגשים”. כל הטענה הזו פגומה מהיסוד. כפי שכתבנו בתחילת הביקורת על המסיבה – אתה לא מערב רגשות, כשלא אכפת לך ממשהו.
2.
עכשיו, אנחנו מרגישים שבמקום להעמיד אותך עם הגב אל הקיר ולתהות מתי בפעם האחרונה דאגת להתעדכן במה שקורה בערים כמו ברלין, לונדון, מונטריאול וברצלונה או טרחת לעבור על רשימות רליסים של לייבלים חדשים או אפילו טראק ליסטים של תקליטנים – נבוא, כמו שאומרים אצלינו, בטוב.
אתה, ירון טראקס, רשמית מוזמן לסלון התפו”דים. נשמיע לך מוזיקה, תקבל רק את הקרם של מה שיש להארד-דיסקים שלנו להציע, ותראה שיש טונות של דברים חדשים ומעולים. בלי טיפה של ציניות אנחנו מבטיחים לך ש-500 ג’יגה (לכל אחד, ועוד היד הנטויה) פשוט לא טועים.
3.
מה שמביא אותנו להגיד מילה או שתיים על הסצינה שלנו. ובשלנו אנחנו מתכוונים אליך כמו שלדיפה וטובי מ”ג’אקינג”, אנה וסוזאנה מ”פאקוטק”, אורי ו”צ’יפ פריידי”, אביחי פרטוק ו”יוד” וכן גם אגוז ונדב מבוטניקה ואנחנו – וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הילדים המדהימים של הדאבסטאפ.
כל הרשימה הזו – ואחרים ששכחנו – מונעת ממקום אחד; מקום של קידמה שמקדשת את העתיד, שמחפשת את הסאונד הבא ולא את זה של יום האתמול.
מבחינתינו משפט כמו “מה שאני מגדיר כמוזיקה טובה זו מוזיקה שיש לה חיי מדף ארוכים” מצביע על קבעון ובורות. האוס וטכנו בפרט ותרבות המועדונים בהכללה – תמיד היו שם בשביל הבוקר שאחרי.
תקשיב לקטע הזה, הוא של דיפה – חבר, דיג’י ואלוף. הדברים האלה קורים לך מתחת לאף:
בענין הלהיטים/קלאסיקות:
צריך לעשות את ההבדלה בין חשיבות של קלאסיקות ללהיטים שחוקים וצפויים. איפשהו הקו המאוד דק הזה הולך ונעלם. אנחנו מכירים ומוקירים את פועלן של ניו יורק, שיקגו ודטרויט לדורותיהן.
יותר מזה, אנחנו מאמינים שכשקלאסיקה מגיעה ברגע הנכון היא יכולה להיות הדבר הכי מרגש בערב. אבל כשמעמיסים אותן אחת אחרי השנייה, הן מתרוקנות ממשמעות. לייצר מראש מצב כזה, זה מבחיתנו פשוט לא נכון.
5.
ולסיום בקטנה על ענין הפחדים -
“אין מה לפחד מלשיר, אין מה לפחד מקלאסיקות, בגלל זה קורים להן קלאסיקות – כי אלה קטעים שיש בהם משהו מיוחד שאין במוזיקה שנעלמת אחרי חודשיים”.
אנחנו לא מומחים גדולים בפסיכולוגיה, אבל זה מרגיש כמו הקרנה הפוכה של המציאות, כי לא אנחנו שמפחדים כאן. עם או בלי הבמה שהבלוק יכול לספק למוזיקה של המחר, אנחנו נמשיך לחפש אותה. שום דבר לא מפחיד אותנו למעט השיעמום.
הבנו שאתה כבר מתעניין בלהביא את עומאר אס. אנחנו רוצים להאמין שלפוסט שלנו יש יד בדבר, אבל גם אם לא – זה שימח אותנו מאד.
קבלנו תגובה מירון בפייסבוק. הנה העתק שלה לכאן:
היי – עידית וניב יקרים. זה אני ירון ואני מתנצל אם יצא שהדבקתי לכם סטריאוטיפ שלא באמת מייצג אתכם. הגדרות כמו “שכלתנות” “קלאסיקה” “טובים” או אפילו מה שאתם כתבתם כמו “בורות” ו”קיבעון” וכו’ הן מעצם טבען בעייתיות מאוד וחסרות תוכן עד שלא פורטים אותן לפרטים. בכל מקרה אני מצטער על כל בורות או קיבעון שהפגנתי, תמיד שמח להעשיר את הידע ולא חושב שאני יודע הכל :… See more)
ולגבי עומאר אס. אני לא יודע לאיזה פוסט אתם מתכוונים? ושמועות רצות מהר בעיר הזו אם כבר הובא לידיעתכם שאנחנו רוצים להביא אותו..
בכל מקרה, לא התכוונתי לפתוח וויכוח שיתדרדר לפסים של הטחת האשמות, לא בשכלתנות ולא בבורות אז בואו נמשיך את השיחה הזו באווירה טובה יותר כשניפגש בפעם הבאה
For what it’s worth, having not attended the KDJ night but having attended the Block on my last trip to the Motherland last year, I can distinctly remember spending an unreasonable amount of time in a queue in complete disarray, just because my name happened to be on the list. I was alone in the queue, mind. Furthermore, if it’s hard “to keep a toilet clean with so many people” (Yaron’s words), get more cleaners. Punters deserve what they pay for. I’ve been hitting up a full capacity Fabric once a month for three years now, and with the hundreds of 22 year old kids cunted on every substance imaginable peeing and vomiting there on a weekly basis, the toilets are always impeccable.
My 2p.
רק רציתי לומר לגבי השירותים, כן גם אני הייתי בפאבריק והכל מתוקתק שם,
אבל גם הייתי בשירותים בבלוק. וכמעט תמיד ראיתי שם עובד ניקיון. קראו לי מטונף (או סליזי…), אבל השירותים לגמרי השביעו את רצוני. לא משהו לכתוב עליו הביתה, אבל ממתי כותבים הביתה על שירותים (אלא אם כן אנחנו במלון פאר שבו יש מישהו שתפקידו להגיש לך מגבון לניגוב הידיים)?
נכון שלא במקומות אחרים עסקינן אבל אני יכול לחשוב לפחות על בר אחד שכולכם מכירים בלילינבלום ואפילו מתקלטים בו די קבוע, שהשירותים בו הם מתחת לכל ביקורת, אם הבלוק (לדעתכם) לא מחזיק בו איש ניקיון על בסיס שעתי שיפטרל, אני בספק אם באותו המקום מחזיקים איש ניקיון שיפטרל על בסיס חודשי. פעם תוך 3 שבועות ביקרתי במקום ואפילו ברז לשטיפת ידיים אחרי האקט אי אפשר לסדר שיהיה פתוח, כלומר שיזרמו ממנו מים… אם כי מודה, אמנם ביקרתי באותו התא, יכול להיות שהתא השני מסודר ונעים.
אם מכל הכיתה ד הזה יצא שהבלוק יביא את עומר ס אז מעולה מעולה מעולה
מי אמר שאי אפשר להידבק באיידס מאוננות וירטאלית?
ועוד משהו עושה לי לחשוב הדיון הזה
במקום שמנגנים כל הלילה מוסיקה שחורה לדורותה השחורים היחידים שהיו הם הדיג’י והמנקים
אני מוכן להתנדב ללכת לתחנה המרכזית לחלק הזמנות
אני בגדול בצד של כותבי הבלוג (אני לא מי יודע מה מבין בהאוס אז אני לא יודע אם אני מסכים עם הביקורת על עניין הקלאסיקות – אבל רוח הדברים נראית לי נכונה, וגם בשירותים היה לי בסדר אבל מצד שני גם הדירה שלי די מטונפת). מה שאני לא מבין זה למה לקחת את הביקורת הלגיטימית על שכלתנות ולקחת אותה למקום הלא רלבנטי (לדיון), ועוד עם החייאת השיח העבש על הבובלידמנים.
וסה”כ היה אדיר במודימן וזה גם בלוג יפה
אני די רוצה לסגור את הסיפור הזה.
נדמה לי שהמכשול של אינטרפרציה סובייקטיבית לנימה של הטקסט משנה את המשמעות שלה מקורא לקורא,
ועלולה להתפרש כאן שלא כהלכה. נאמר זאת שוב, אם כן: היא מחויכת, חברית, אכפתית ומלאת הערכה.
סחטיין על ירון שהרים מועדון שהיה חלום חייו. וסחטיין עליו שהוא מביא לשם רק אמנים שנצאים בדמו ולא מתפשר בשביל לכסות את עצמו כלכלית. וכן, אנחנו יודעים כמה קשה החרא כפוי הטובה הזה שנקרא ניהול מועדון וכמה הבלוק משקיע בסאונד.
אנחנו חיים בשביל מסיבות כמו זו שהיתה ביום שישי.
חילוקי דעות הם משהו בריא וחיוני להמשך התגלגלות השיח, שזו אחת המטרות החשובות של הבלוג הזה.
נשיקות לכולם
אני חייב להגיד שאני ממש מבין את מה שניב מדבר עליו…
הבלוק קם לא מזמן בת”א, מקום עם השקעה מטורפת במערכת הסאונד שלא נראתה כמוה הרבה זמן בישראל, אם בכלל !
אבל ההתעקשות הזאת להישאר דבוק לעבר בצורה עיוורת שכזאת היא ממש מעצבנת לפעמים.
נכון שיש, וצריך שיהיה כבוד לכול האמנים הגדולים של העבר שבלעדיהם המוסיקה של היום לא הייתה נשמעת אותו הדבר !
אבל מה עם קצת גיוון ? באמת, קצת…
אני זוכר שנפלה לאוזניי איזה שמועה על כך שכביכול המוסיקה העכשווית (דיפ-האוס,האוס, טק-האוס וטקנו) היא מוסיקת סמים ושירון לא מעוניין שהיא תתנגן לו במועדון.
מצד שני, כול יום רביעי יש במקום ליין של מוסיקת טראנס שאם כבר יש מוסיקה בעולם שמקושרת לסמים זאת מוסיקת הטראנס.
עכשיו זה לא שכאן בארץ אנחנו בדיוק בשיא הקדמה בהשוואה לאירופה, ואני רואה ברשת מליון ואחת לייבלים חדשים, אמנים צעירים, ריליסים מדהימים שיוצאים על בסיס קבוע ואני לא ממש מבין את הטענה הזאת של ירון שכאילו אין מוסיקה טובה שיוצאת כיום, באמת ירון לא ציפיתי לשמוע דבר כזה ממך. בתור אחד שאוהב מוסיקה הכיף הכי גדול הוא לשים את ידיך על איזה קטע שאין עוד לאף אחד אחר חוץ מלדיג’יי ששמעת מנגן אותו.
בקטע של בוקינג באמת שלא חסרים שמות חדשים ומענינים שיכולים להתלבש בול על המועדון כמו הבלוק ואם כבר אז תרחיב קצת את שוק היעד שלך, וחבל שאתה חושב בקטן.
מה שהכי עצוב זה ש”אנחנו חיים בשביל מסיבות כמו זו שהיתה ביום שישי…”
זה חיים זה?
זה חרא
להגיד שאני חושב בקטן זה משהו באמת מיוחד, כי הבעיה שלי תמיד היתה שאני חושב יותר מדי בגדול. אבל זה באמת מצחיק הדיבורים שאני שומע לפעמים מסתובבים.. מוזיקת סמים שאני לא רוצה שתתנגן אצלי במועדון??? נו ברצינות… הידבקות לעבר? מוריס פולטון, תיאו פאריש, קאריזמה (סתם כדוגמאות) זה עבר????? תחשוב שוב! אני אמרתי שמוזיקה טובה לא יוצאת היום? נו – אולי אני צריך להיות מוחמא שמנתחים את הדברים שאני עושה ואומר בצורה כזו אבל עדיף לשאול אותי לפני שקופצים למסקנות. אני מעולם לא אמרתי שמוזיקה טובה לא יוצאת היום – אני כן אמרתי לעומת זאת שמוזיקה טובה היא נדירה ותמיד היתה כזו: היום, לפני עשר שנים, לפני עשרים וגם עוד עשרים. אחוז המוזיקה הטובה מתוך כמות הריליסים שיוצאת כל שבוע תמיד היה ותמיד יהיה נמוך. אבל!!! לפני שאתם מתחילים להתלהם – זו ההגדרה האישית *שלי* למוזיקה טובה. מה שאני מחשיב לאיכותי או לא. זו בסך הכל הדיעה שלי, כמו שלכל אדם זכאי להחזיק בדעתו ואני גם מוכן לנמק את דעתי כשיהיה לנו זמן לשבת ולהקשיב לאלפי הג’יגה או סתם למוזיקה מכל זמן ומכל סגנון. אני מאמין שאיכות היא מאוד נדירה ואני לא מאמין את זה לפי אינטואיציה או נסיון עבר מנותק, זאת דעתי אחרי שנים רבות בהן אני מקשיב למאות ריליסים חדשים כל חודש, מאות אם לא יותר. ואני עושה את זה באדיקות ובכל הסגנונות – טכנו, טק האוס, דראם אנד בייס, דאב, היפ הופ, האוס, פאנק וכו’. אני מודה שבשנה האחרונה עשיתי את זה הרבה פחות כי אני פשוט עסוק עד מעל לראש בניהול הבלוק ולכן אני גם כמעט לא מתקלט :( אבל אלא אם כן קרה שינוי דרמטי ביותר בשנה האחרונה לעומת ה17 שנים הקודמות – אז אני מן הסתם עדיין אדבוק בדעתי שאחוז המוזיקה הטובה שיוצאת בכל סגנון הוא קטנטן. הכל לפי סולם טראקס – אף אחד לא חייב להתיישר לפי הסולם שלי :)
ועכשיו לגבי התקליטנים שמגיעים לבלוק. אין לי שום התנגדות לתקליטנים על בסיס סגנון או תקופה. נו בחייכם אני מנהל מועדון שצריך להכניס כסף ולהילחם כדי לשרוד בעיר הזו, תוך כדי הצקות בלתי פוסקות מצד הרשויות (גם על זה כבר יש תיאוריות ויוצאים אייטמים מעוותים בעיתונות..), נראה לכם שאפילו אם הייתי אליטיסט או מקובע מבחינה מוזיקלית – נראה לכם שהייתי יכול לשמור על אליטיזם כזה בתור בעל מועדון???? לא רק שלא הייתי יכול – אני גם פשוט לא כזה. בזכות המערכת במהפנטת של הבלוק אני כיום יותר פתוח מאי פעם לסגנונות מוזיקה שונים – אני מטורף על רגאיי ועל דאנסהול ועל דאבסטפ ועל היפ הופ ועל פאקינג גייז פופ!!! כשיש לי זמן – אני עף במסיבות ורוקד ונהנה מכל הסגנונות האלה. מי שמכיר אותי יודע שהייתי תקליטן טכנו במשך שנים ארוכות והמוזיקה הזו קרובה מאוד לליבי, גם טק האוס.
לבלוק הגיעו בשנה וחצי האחרונות תקליטנים שונים ומגוונים. אני לא קובע את כל מי שמגיע למועדון אני בסך הכל מפיק חלק מהאירועים, חלק גדול מהאירועים מופקים על ידי קבוצות חיצוניות. אתם באמת חושבים שכשמישהו מציע לי להביא תקליטן טק האוס שיכול להביא פרנסה למועדון אני אומר לו “לא – לא מתאים לי זה מודרני מדי – זה מוזיקת סמים” ?!?! זה באמת מחמיא לי שהתדמית שלי בתור לוחם צדק מוזיקלי ואידיאליסט הגיעה לגבהים כאלה אבל חבר’ה זה ממש לא קורה ולא יקרה. אם תסתכלו ברשימת התקליטנים שאהבתי ב2009 שרשמתי בפורום של יזראל אנדרגראונד תראו שגם תקליטנים שמייצגים את המינימל טקנו העכשווי ביותר נכנסו לשם – גם גרמנים וגם ישראלים (מישהו מהסצינה התל אביבית הפרו טקנואידית שמע בכלל על אבישי בלטר? הוא מייצג עתיד ולא נראה לי שהרבה יודעים עליו אבל הוא אחד מהפייבוריטים שלי, אז לתאר אותי כמנותק זה קצת מצחיק כי אני חשוף יותר מחלקכם לחלקים בסצינה שה”ברנז’ה” לא ממש נחשפת אליה יותר מדי, אבל אני כן כבעל מועדון, שומע את כל תקליטני הגל החדש של המינימל טכנו שצמח מהטראנס – ומי שמזלזל בגל הזה חוטא בדיוק במה שהאשמתם אותי בו).
מי שעשה הפקה או שתיים בחייו יודע עד כמה קשה להפיק אירועים מוצלחים בתדירות גבוהה. רוב מפיקי העיר מרימים בין חצי לאחת וחצי הפקות בחודש. במסגרת היכולת שלי בתור הבלוק להפיק אירועים אני עושה את מה שאני מכיר הכי טוב ומה שהכי קרוב לליבי, ואלה הלג’נדס שמעצם שמם מייצגים משהו יותר וותיק ואני מבין את הסיבה שהם נתפסים ע”י אנשים מסויימים כמייצגים את העבר. אבל אני מאוד מקפיד להזמין רק כאלה שלעניות דעתי שהם סופר רלוונטיים היום (חוץ מטעות אחת או אחת וחצי שהיו לי אבל לא ניכנס לשמות), חלק מהלג’נדס מייצגים הרבה יותר את העתיד מאשר את העבר (קריזמה הוא דוגמא קלאסית אבל לא רק הוא), אבל מה שהכי חשוב – זה בסך הכל מה שאני מכיר הכי טוב וזו הסיבה העיקרית שפתחתי את המועדון – כדי לשמוע את המוזיקה הזו במערכת הזו (ואגב במיוחד בוינל – לכן כ”כ נהניתי בשישי האחרון) – כנראה שהמיתוג והאימפקט של הלג’נדס כל כך חזק שהוא מושך כל כך הרבה תשומת לב שמתבטאת גם בביקורת אז אולי אני צריך להיות מרוצה אבל חשוב לי להדגיש ולא בפעם הראשונה:
אם היו לרשותי כוחות הפקה יותר גדולים (למשל אם היה לי כפיל או אם חלק מהקבוצות שאני עובד איתן היו מתחילות להפיק ליין קבוע כמו הלג’נדס) הייתי עושה עוד לפחות ליין נוסף כמו הלג’נדס אבל שמוקדש למוזיקה אחרת (נגיד למשל יותר טכנואידית, או יותר שבורה, או יותר עתידנית, או יותר אירופאית, סתם כמה דוגמאות, יש הרבה אפשרויות מעניינות) ומצפה שתושקע בו אותה אהבה ותשומת לב לפרטים ועיצוב וכו’ וכו’
לא רק שהייתי, אני עוד אעשה את זה כי זו מטרה שסימנתי לעצמי והמועדון צריך את זה מכל בחינה אבל ראבק חבר’ה אני בסך הכל בנאדם אחד ולא כל התוכן שקורה בבלוק תלוי בי, ובתור בנאדם אחד עם אנרגיות מוגבלות בסופו של דבר, אני משקיע את האנרגיות שלי במה שהכי קרוב לליבי ומה שאני מכיר הכי טוב, זה הגיוני לא?
לסיכום אין לי שום התנגדות לשום “סגנון” מוזיקלי ולשום תקופה מוזיקלית (תסתכלו על תקליטנים שהגיעו לבלוק כמו קוד 9, דיים פאנק, קרייז, מאלה ועוד ועוד סתם כמה דוגמאות קטנות שדי שוברות את התדמית שנוצרה ומכולן נהניתי עד מאוד!). יש לי את דעתי לגבי מה היא מוזיקה טובה יותר או פחות אבל היא לא קשורה לשנה שבה יצאה אותה מוזיקה ואפילו לא לסגנון. ואני אשמח מאוד לארח כמה שיותר סגנונות, תקליטנים וקהלים במועדון שלי, זה אינטרס מובהק שלנו! אז במקום להמציא תיאוריות, למה שלא תתחילו ליזום? :)
ירון מאוד כיף לקרוא את התגובות הלא מתלהמות שלך, יפה איך שאתה מתאמץ לשמור את האש נמוכה.
זו הרוח האמיתית.
מסתבר שלא ידעתי עד עכשיו שקני דופ היתה מסיבה “מחפירה”. אני זוכר שהיה הרבה פסנתרים ולהיטים, ושהוא היה לחוץ בעיקר על ללכת הביתה בזמן. זה היה מעצור ידוע ברובה. אבל מבחינתי גם מה שהוא ניגן היה בסדר גמור. גם אני הלכתי אחרי שהוא הלך, וגם כולם. כי כולם ובעיקר ה”שכלתנים” מחזיקים רק מתקליטנים מחו”ל. המסיבה היתה יכולה להיות מצויינת, זה רק תלוי בקהל. אני מניח שהטענות “שלהם” באות רק מפני שהם היו ב”גן עדן” רק למשך 5 דקות של אמצע המסיבה. ואחר כך היא היתה במגמת ירידה, הוא היה עסוק בלהפרד מכולם ואחר כך הם פשוט לא נתנו צ’אנס. אסור לשכוח שמסיבה היא בדרך פינג פונג, וכשאחד מהשחקנים לא מתייצב אז פשוט אין משחק. במקרה הזה השחקן התייצב רק למערכה אחת, שגם ככה היתה מקוצרת. ובקשר ללהיטים, אני רק חושב מה היה קורה אם בסט הקצר הזה הוא היה משחיל המון קטעים שאף אחד לא מכיר, הוא לא היה מצליח לסחוף את הקהל עד שהוא כבר היה צריך ללכת הביתה. אני חושב שהציפיות שלכם היו בשמיים. אני חושב שקני דופ סיפק את הסחורה שלו, ועצם זה שהוא לא הביא שיא עולם זה לא אומר שהוא לא עשה “קונצרט”.
[...] של כ200 שח , כולל כניסה, מוניות , שתייה ומאנצ'. לא אכנס לדיונים הפילוסופיים על תרבות הבילוי , שכשלעצמם משעשעים אותי. למעשה, הפוסט [...]