תערוכה של המחלקה לאמנות

א. לארט דיפרמנט יש גרוב מיוחד: נמוך, מכאני, סליזי, באסי, אנלוגי, דיסקואי ועם פלואו ללא רבב. אתמול ניגנו קני גלאזגו וג’וני וויט (שנראה כמו כפיל של ריצ’ארד “אפקס טווין” ג’יימס) בפוסט, מועדון אוליגרכים ביהודה הלוי, והיה ערב פשוט משגע. האהדה שהם קיבלו מהקהל הישראלי עודדה אותם להסתכל לו בגובה העין ולנגן סט לא מתפשר, מתחנף או צפוי, למרות העובדה שהם ניגנו קטעים מוכרים. זו הדרך שבה הם הניחו אותם בתוך הרצף והקונטקסט האסתטי שהכניסו אותם לתוכו. אנחנו מוכנים לחתום שככה הם נשמעים גם בלונדון, ברלין ופריז.

ב. המקום עצמו מזכיר רחבות מצועצעות במזרח אירופה, עם סאונד טוב, בר ענק ושירותים מתוקתקים ברמה לא ישראלית. אתמול אפקט ההזרה עבד לטובתו, השאלה היא האם הוא יוכל  להפוך לחלל לגיטימי מעבר לקוריוז החד פעמי. היינו שמחים מאוד לבדוק את זה. מזמן שלא שיתפנו אתכם בהיצע של החבר ריקו. לסוף השבוע הזה בחרנו סט של איירון קרטיס, מפיק דיפ האוס גרמני עם חיבה לצליל אמריקאי חם ודיוק שמאפיין את תושבי מדינות הציר. בין אם אתם מסתערים על הרחבה, מתאוששים מאתמול או סתם מתחבאים מהגשם בבית, הוא מה שאתם צריכים לשעות החימום.

Iron Curtis – Double Feature – 08-03-2011 by R_co

***

ג.  על אף שיתוף הפעולה המעט מפוקפק מכם, אנחנו ממשיכים בפינה “כשהכל משתבש”. הפעם עם “Rubycube” של פרנק רוג’ר הצרפתי: קטע מ-2007 שיצא בלייבל שלו “ריל טון”,  ומצליח תמיד לעורר את הרחבה. “Rubycube” הוא קטע מאוד פשוט – תופים Fאנקיים שרצים קדימה, אקרודים האוסיים שהופכים בברייק לדקירות שמתכתבות עם הצליל הקלאסי של אינר סיטי ובייסליין אלקטרוני שמצטרף לקראת הדקה השלישית. הקסם שלו הוא ביחסים בין שלושת האלמנטים, שנמצאים כל הזמן בתנועה, מפנים את הבמה אחד לשני ומתפרצים ביחד לקראת הסיום.

 
נשיקות