דפוק וזרוק

כרגיל, הכל בגללו

חודש אחרי ההופעה הלא תיאמן של LCD סאונדסיסטם נזכרנו להתאכזב ממנה. איך הופעה יכולה להיות “לא תיאמן” ו”מאכזבת” במקביל? התשובה, כמו תמיד בבלוג הזה, מסתתרת מאחורי השם קרל קרייג. לא צריך להיות פיליפ שרבורן כדי לדעת ש”Throw” של פייפרקליפ פיפל,  אולי הפסבדונים הכי מלהיב של קרייג, חונה במגרש הרולס-רויס של הטכנו (אותנו הוא מרגש יותר מ”סרג’נט פפר”). סוד הקסם של הקטע הזה, שבמקור יצא ב-1994, טמון בפשטות שלו: ביט לופי ומונוטוני שנשבר לפרקים וחוזר לסורו, מצילת היי-הט שנמצאת בתנועה מתמדת, בייסליין רוצח ומעורר פרנויות, אקורדים האוסיים של המונד, משחקי פילטרים מדודים וקול בפיטץ’ גבוה, שמגיע לקראת הסוף ומרים את האווירה.

היום גילינו ש-Planet E, הלייבל של קרייג עליו כתבנו לא מזמן, ישחרר את הגרסה של LCD ל-”Throw”, אותה הם מבצעים בהופעות כבר כמה שנים. כאן בדיוק מגיעה האכזבה הרטרואקטיבית; למרות שנהנינו בזמן אמת מהבחירה של ג’יימס מרפי לדלג על קטעים איזוטריים ולנגן בישראל את מיטב הלהיטים של ההרכב – החלטה שראויה לכינוי “אנטי דפש-מודית” – עכשיו אנחנו מצרים על כך שהוא לא שלף איזה אס לא צפוי מהשרוול כמו “Throw”. בהתחשב באוכלוסיה המחונכת שהגיעה לראות את LCD נדמה לנו שהוא אפילו היה מתקבל בחום שמרפי לא יכול בכלל להעלות על הדעת (אם הוא היה מגיע במקום “Yeah” זה בכלל היה פנטסטי).

הקשר שהתהווה בעשור האחרון בין מרפי לקרייג הוא לגמרי מתבקש. הוא נוצר סביב הרמיקס של קרייג ל”Revelee” של גווין רוסום ודליה גונזאלס שיצא ב-DFA – אותו גם ניגן מרפי בסט שלו בארץ בשנה שעברה – והתהדק עם הרמיקס ל-”Sound of Silver”.

עכשיו מרפי מחזיר סוף סוף טובה ועוזר ל-”Throw” להגיע גם לילדי האינדי שלא נתקלו בו בחייהם במועדון ולעשות סיבוב נוסף על קהל צעיר שמן הראוי שיתוודע אליו. אנחנו מריעים, מזילים דמעה ורוצים לנצל את ההזדמנות כדי לחזור גם ל”The Floor” אחיו הקטן והפחות מוכר של “Throw”

נשיקות