דאבל בוקינג

הלילה אנחנו משתלטים על העיר, או לפחות על הגזרה הצרה שבין נחלת בנימין ללילינבלם. הסיבה היא שהפקידה הנאמנה של קונגלומרט תפו”ד ביצעה טעות לוגיסטית חמורה ושיבצה אותנו בו זמנית גם ללייקה וגם לשסק. היא פוטרה.

במשך חודש ניסינו לבנות מכונת טלפורטינג, שתשגר אותנו מהלייקה לשסק ובחזרה וכך נוכל לתקלט בשני המקומות גם יחד, אבל בעיות לוחות זמנים – אנחנו אנשים עסוקים – מנעו מאיתנו את השלמת הבנייה. מזל שאנחנו שניים ומזל עוד יותר גדול זה שניב הוא לא הדי ג’יי היחיד בתל אביב עם השם ניב; כך יצא שניב הדס יתקלט בשסק ואילו בלייקה ינגנו עידית וניב ארצי מ”רד אקסס”. מכיוון שגם כך התכוונו לארח מתישהו את הדי ג’יי הצעיר והמוכשר הזה – מבחינה מוזיקלית אנחנו מסונכרנים איתו לחלוטין – הכל בעצם קרה לטובה: אתם תוכלו לעשות סיבוב רגלי במזג האוויר הנעים ולהרוויח אותנו בשני מקומות שונים.

השגיאה הלוגיסטית הזו החזירה אותנו לכמה מהמחדלים הכי חמורים להם היינו אחראים לאורך השנים. או במילים אחרות: נזכרנו בגיגים הכי גרועים שלנו וחשבנו שיהיה נחמד לחלוק אותם עמכם ועל הדרך נשמח לשמוע מה היו המסיבות הכי קשות-רעות-מתסכלות-מצלקות שיצא לכם לנגן בהן; הרגעים אחריהם הדבר היחיד המתבקש הוא לפרוש.

יאללה, תקבקו את הסיפורים שלכם.

אני מת על המוזיקה שלך אבל הקהל רוצה משהו חזק יותר

נתחיל בסיפור הזוועה של עידית:

אני לא עושה חתונות. אני פשוט לא בנויה לזה. אין לא את התכנים והידע הנדרשים, לא את הסבלנות ויותר מהכל לא את הכח. כשאני כבר הולכת לחתונות, אני מקפידה להשתכר במידה כזו שלא נותנים לי להסתובב לבד על המדשאות אדרבא לעלות לנגן. ואל תבינו אותי לא נכון – לתקלט בחתונות הוא מקצוע חשוב ומכובד. אני מכירה כמה אנשים שעושים את זה מדהים, ויצא שביקשו ממני לבוא לנגן בכמה (“אנחנו מתים על המוזיקה שלך! זה מה שאנחנו רוצים. לא כמו של כולם”) אבל אני תמיד מסרבת. הסיבה לסירוב, נטועה עמוק בתוך טראומה שאין לי שום כוונה, או רצון להשתחרר ממנה. למזלי, אין לי גם צורך.

חברי הטוב ד’ התחתן בחו”ל. התיכנון כלל נסיעה לצרפת, סופשבוע בפרובאנס, חתונה, מסיבה והמון יין וגבינות. אירופה, במאתיים דולר ליום. חודשיים לפני התאריך המיועד הוא ואישתו החמודה התקשרו להתחנן שאנגן באירוע. “אנחנו רוצים מסיבה אמיתית! עם דיסקו והאוס”. ניסיתי להסביר שלחתונות יש גרוב משלהן, שמוטב שיתנו את העבודה לדי ג’יי מקומי שגם מכיר את הטעם של רוב האורחים אבל הם התעקשו. נכנעתי. ליטל דיד אי נוו. קבלתי למייל רשימת רפרנסים ולא היתה בעיה גדולה להרכיב ממנה פלייליסט מסיבתי. על הדרך גם סגרתי להם כמה דיסקים ליום שאחרי. קצת בוסה נובה, קצת סאן רמו, קצת צ’יל אלקטרוני. אווירת בוקר בקלאב של העשירון העליון.

הגעתי לפרובאנס. היה איחוד מרגש. כמה שעות אח”כ כבר היינו ישובים סביב בריכה בבית הורי הכלה כשהבקשה הראשונה הגיעה – אחות החתן הביאה דיסק עם שירים חסידיים. המשפחה שלה קצת יותר מחוזקת וחשוב להם לשמוח גם בדרך שלהם. “סבבה” אמרתי, “רק שייתנו לי קיו חמש דקות לפני”. לא עוברת שעה ומגיעה הדרישה השניה – “בת הדודה של הכלה היא גם די ג’יי. והיא מכירה את הצרפתים. אבל היא תנגן ממש קצת. רוב הערב מובטח לך”!… כל העסק התחיל להריח מוזר.

נמשיך עם הסיוט של ניב:

בהיסטוריית התיקלוט שלי לא חסרים גיגים איומים. רק השבוע, למשל, יצא לי להגיע לעמדה נטולת מוניטור, כשהרמקול הכי קרוב נמצא בחצי השני של החלל, עם פטיפון בודד ושני דיסקים, שאחד מהם הוא פיוניר 800 ואחד הוא פיוניר 100, ואל המיקסר אי אפשר לחבר את הטראקטור. ניגנתי כל כך גרוע, ללא טיפת קשר להתרחשות בבר, שלמרות שבחוץ היה חום אימים, רוב האנשים שהיו בו פשוט זלגו החוצה, עד שהרחבה נותרה שוממת לחלוטין. מיד לאחר מכן סולקתי מהעמדה לטובת פלייליסט ממחשב. וזה לא התקרב אפילו אל השפל הנמוך ביותר שהגעתי אליו בעבר. היו עוד הרבה מסיבות שבהן ניגנתי נמוך מדי או חזק מדי; כאלו שפוצצתי את מערכת הסאונד וכאלה שסתם אף אחד לא הבין מה אני רוצה ובהה בי, כשאיזה יחצן שואל אותי “תקשיב, אני נהנה מהמוזיקה, אבל אין לך האוס?” בזמן שמתנגן קטע של ג’ואי נגרו. אבל הן בוטנים לעומת המקום הראשון, שהולך בקלות לגיג בחדר הקטן בתמר’ז לאונג’ ביחד עם אגוזי, כשבאמצע המיקס אחד הבעלים מוציא לנו את הראש מהפטיפון מבלי לומר מילה ולוקח אותו לחדר הגדול. הזיכרון של השקט מפתיע את מעט הרוקדים על הרחבה והנטישה האיטית שלהם מלווה אותי עד היום. זה היה נורא.

***

בדיוק מה שאנחנו אוהבים. קייט סימקו

אחרי מעשי הזוועות האלה, מגיע לכם סט לשבת.

יותר מידי זמן לא אירחנו במדור תקליטנית לוהטת. אז היום, בהקשר צמוד לחגיגות מתיו דיר שנערכו כאן בשבועיים האחרונים, אנחנו מציגים את קייט סימקו. הדי ג’אית המצוינת הזו מגיעה משיקאגו וממש בקרוב אלבום הבכורה שלה יוצא בספקטרל סאונד, שלוחת הדאנס של גוסטלי אינטרנשיונאל.  הסט של סימקו מכבד את מסורת ההאוס של שיקאגו, מתובלן בטכנו דיטרויטי, משלב קטעים קלאסיים עם כאלו שעוד לא ראו תאריך הוצאה רשמי. במילים אחרות, בדיוק מה שאנחנו אוהבים.

הנה הוא כאן להאזנה/הורדה.

ניב יעלה לנגן בשסק, הערב מ-22:00 ועידית עם ניב ארצי בלייקה החל מ-23:00. אתם נדרשים לשני המקומות.

נשיקות.