צ’יפס, תפוח אדמה אפוי עם שמנת, תפוח אדמה אפוי עם חמאה, קרטושקע, לביבות, רושטי, הום פרייז, האש בראונז, סלט תפוחי אדמה, קריספס, גראטן, פירה, ג’אקט פוטייטו, קרוקטים, מפרום, תפוח אדמה אפוי עם שמן זית, תפוח אדמה אפוי עם קייג’ן. בגטו אכלו אותם אפילו חיים, במצריים העתיקה הגישו אותם בתוך עלי פאפירוס. איך שלא תסובבו את זה, עם תפוחי אדמה אי אפשר לטעות. הערך התזונתי שלהם אולי זניח, אבל זה לא מונע מהם להיות הדבר הטעים בעולם, כל עוד משתמשים בזנים הנכונים.
בספרה “על פני הבריאה כולה” טוענת רות ל. אוזקי כי בדרום אמריקה קיימים מעל 750 זנים של תפוחי אדמה. הנתון הדי מדהים הזה מעלה את השאלה איך זה בישראל – על פניו מעצמת חקלאות - גדלים רק הזנים הכי נחותים של הפקעת המופלאה הזו? מדוע מגוון האפשרויות שלנו בבואנו לירקן הוא כה מצומצם? לאוזקי, שמקוננת גם על המצב הלא מזהיר בארצות הברית – שהוא טוב לאין שעור מזה הישראלי – יש תשובה ברורה אחת: מונוקולטורה. תרבות שבה ההידמות חזקה מהצורך בייחוד ומבחר.
שלא יהיו טעויות, את הסטנדרטים הגבוהים שאנחנו דורשים מהחקלאים אנחנו מציבים גם לעצמנו ומכיוון שאנחנו לא מתעסקים עם תפוחי אדמה אלא עם האוס וטכנו, אנחנו מבטיחים להביא את הזנים הכי טובים שאנחנו מוצאים מדי יום בשווקים. במקום להתרפק בדביקות על נוסטלגיה ננסה לקדם את הכמויות הבלתי אפשריות של מוזיקת ריקודים מסעירה שמשתחררת, שעה שאנחנו מבזבזים כאן זמן יקר; מהפנטת, ממסטלת, חמה וסליזית. כזו שלא מבקשת ללכת בהכרח להתקדם בקצב לינארי למעלה, אלא גם לצדדים ולעומק.
זה יילך ככה: פעם בכמה ימים – נניח פעמיים בשבוע – נעדכן את הבלוג עם סטים והמלצות ואחת לחודש ננגן את כל מה שצברנו במהלך הזמן שעבר במסיבה בלייקה בנחלת בנימין בת”א. מכיוון שהמסיבה הראשונה מתקיימת כבר היום תיאלצו לסמוך עלינו. כל מה שזה מצריך מכם זה לשתות קצת קאוודקה (השילוב חסר הרחמים קאווה+וודקה). השאר כבר יבוא מעצמו.
***
עכשיו לספתח, היינו שמחים אם סת’ טרוקסלר היה חבר שלנו. הוא גדל בדטרויט, הוציא את הריליס הראשון שלו אצל עומאר אס, עבר לברלין, מתרועע על דרך קבע עם מתיו דיר, מבין דחקה טובה מה היא (תראו את הביוגרפיה באתר שלו ותבינו), הדוניסט כפייתי, יודע איך לבחור את התקליטים הכי טובים וגם יש לו שפם.
***
בזמן שאנחנו מתארגנים על הבלוג, הערב ומה שנדרש עבורם, הסט המצורף של טרוקסלר יסגור לכם יפה את הפינה.
נשיקות
try Tahdig, Iran’s potato delight.
great looking site. cheers