בשבוע שעבר הוצא החגיגת באופן סופי – כלומר עד שיצליחו לזקק אותו מחדש ללא המרכיבים הבעיתיים – אל מחוץ לחוק. חגיגת היה אולי סם נחות, שהחרטה על נטילתו לא אחרה לבוא והיתה עמוקה וכנה בכל פעם מחדש, אבל בואו לא נצטדק; למרות שגם אנחנו – וגם אתם – עיקמנו לרוב את האף למראה הקפסולות הצבעוניות, היו יותר מדי מקרים שבהם נכנענו – כולל האנחה המפורסמת “טוב, נו” – והנחנו לו לבצע בנו את זממו. כולל מקרים שאנחנו לא זוכרים מהם הרבה, אבל משוכנעים שהיה כיף חיים.
חגיגת הוא הפועל הרומני של הסמים; זול, יעיל והולך מצוין עם אלכוהול. ללא טיפת זוהר או סטייל, עם השפעה שמצויה בעיקר ביכולת להמשיך ולשתות מבלי להתרסק, וירידה איומה שמשביתה את יום המחרת, אבל הזמינות שלו היא משהו שאי אפשר לזלזל בו. לא רק ברמה הפרקטית שמחליפה את התקשורת עם דילרים מפוקפקים במוכרי פיצוציה, אלא גם ברמה הרעיונית; בידיעה שמעבר לפינה, במחיר מצחיק, נמצאת שקית שיכולה לשנות את הלילה.
יאללה ביי
היו לנו כמה תקופות יפות עם החגיגת. תחילת הדרך בקיץ 2004, הקאמבק של עונת 2007 ותפקיד המפתח שלו כברירת המחדל של השנה וחצי האחרונות. חגיגת בשבילנו היה רעל של מסיבות קטנות, שהן, כך אנחנו סבורים, המסיבות הכי טובות. זה נכון שהחוויה של חלל גדול מפוצץ ממצב רוח היא יחידה במינה, אבל באופן אישי תמיד היינו חובבים של החדרים הקטנים יותר. חגיגת מזכיר לנו את פנתה דו פרינס ולורנס בלבונטין 7 במסיבה של צ’יפ פריידי שהעיפה לנו את המוח; הוא שולח אותנו לקני הוקס ב”אייס”, שבשש בוקר, כשאנחנו בדיוק חזרנו אחרי עוד סיבוב בפיצוציה ממול, הוא שלף את “פלאנט רוק” של אפריקה במבאטה; הוא מחזיר אותנו למסיבות הסגירה המרגשות של הסופהביט; לברזילי הקודם שבו כל מסיבה היתה מצומצת ואינטימית; לקאסי בחצר של הליזארד ובבר ירושלמי מחורבן שבקושי מצאנו. מצגת זכרונות סלקטיביים מהמסיבות הללו מתרוצצת בדמיון שלנו בשישי בערב, כשאנחנו מכינים את תיקי התקליטים לקראת הערב שלנו בלייקה; מקווים שיהיה בו שמץ מהאווירה שהיתה בהן.
הלילה בלייקה, החל מ-23:00, נערוך את מסיבת הפרידה הרשמית של תפו”ד מהחגיגת עם פסקול שמקבץ את כל הטוב שיש לקיץ 2010 להציע. מה שמזכיר לנו שגם אם כל העיר מדברת על מרקו רזמן, קצת מיהרנו להכתיר את לונה סיטי אקספרס כמנצחים במצעד להיטי תפו”ד. התקשרו אלינו מהאוקטופוס: יש להיט קיץ חדש:
פרידה, יש לציין, למטרות של שכנוע העצמי בלבד, אפשר אפילו לומר שאנחנו מבוגרים מדי עבורו גם כך. הצד השני של המשוואה הזו הוא שננסה למצוא לו תחליף שהולם טוב יותר גילנו ומעמדנו.
***
לא נשאיר אתכם בציפיה לערב בלי איזה סט חימום לשבת, או ליתר דיוק שניים. מגזין פאקט הבריטי האהוב עלינו משחרר מדי שבוע, כבר 140 שבועות, די ג’יי סט חדש מעניין. הטווח המוסיקלי הוא בלתי תחום ומכיל בתוכו אמביינט נויז, מוזיקה ניאו-קלאסית, דיסקו, דאבסטפ, טכנו, מטאל ואלקטרו. השבוע העלו בפאקט את כל 140 הסטים שנמצאים בארכיון שלהם למיקסקלאוד והחלטנו שכל אחד מאיתנו ייבחר סט אחד לשבת. ההחלטה אמנם היתה קשה, אבל בינינו, זה היה רק תירוץ בשביל שתיכנסו לשם ותתחילו לחרוש על האוצר המוזיקלי הזה.
הנה הסטים הנבחרים:
ניב התלבט בין אנדרו וות’רול לשד, ובסוף הלך על וות’רול (הדי ג’יי הטוב בעולם):
עידית בחרה במתיאס אגואיו. הסט הזה יצא שניה לפני שטסנו (ביוני 2009) לברצלונה, והוא ליווה אותה בנסיעה ששינתה לחלוטין את הטעם שלה:
ביום שישי נשוב אל העמדה האהובה של הלייקה לעוד ערב של תפו”ד. שניה לפני שזה קורה אנחנו יותר משמחים לארח כאן סט עסיסי של האיש שבלעדיו, הערב לא היה קורה. הכוונה כמובן לאביחי פרטוק – חבר, קולגה, סמל סקס והבעלים של הלייקה.
חבר קולגה וסמל מין. את התמונה לקחנו מהפייסבוק של נועה רמון. תודה נועה. מקווים שזה בסדר
לא נתחיל לפרט כאן את הרזומה העשיר של פרטוק – היום הזה קצר והמלאכה עוד מרובה – רק נאמר שמבחינתנו מדובר באחד האנשים הכי חשובים וחמודים שמסתובבים בעיר הזו, ואת זה שהוא די ג’יי פגז עם טעם מעודן תוכלו לגלות מהסט שלו בעצמכם; מסע של שעתיים וחצי (!) מהודקות, שהוקלטו בברלין במסיבה שמתרחשת אחת לחודש, ובהן כל מה שחם היום בברלין, פאריז, ניו יורק או ברצלונה עם כמה קלאסיקות מהאוסף הפרטי.
הנה הטראקליסט – לגזור ולשמור:
Milton Jackson – Rhythm Track (Jimpster Remix) [Freerange Records]
Till Von Sein – Sundowna (Dyed Soundorom & Shonky Remix) [Supplement Facts]
Ryan Crosson – Little Helper 3.3 [Little Helpers]
Jerome Sydenham – Jango 01 [Ibadan]
Tama Sumo & Prosumer – Flow Figure [Ostguton]
Guillaume & The Coutu Dumont – Raw [Musique Risquee]
Catz N’ Dogz – Something Will Come Out [Pets Recordings]
Kerri Chandler – Return 2 Acid [Large Records]
Jerome Sydenham & Kerri Chandler – Atmospheric Beats [Ibadan]
Butch – No Worries [Cecille Records]
Tolfrey & Ramirez – Bounce To Me [Phonica Records]
Kraak & Smaak – No Sun In The Sky (Henrik Schwarz Remic) [Quango Records]
Jagged – Hello Cool Nice (Quarion Remix) [Quintessentials]
Losoul – Open Door [Playhouse]
The Juan Maclean – Feel So Good [Studio !K7]
Etienne De Crecy – Liquidation Totale [Different]
51 Days – Tracktion [Touche]
Ame – Fiori (Dixon Beats Edit) [Innervisions]
Quentin Harris fear. Koffee – Paradise [Strictly Rhythm]
Groove Box – Casio’s Theme (Masters At Work Remix) [Nite Grooves]
Crystal Waters – Makin’ Happy (Steve Hurly Remix) [Mercury]
Jesse Rose – Morning Would [Made To Play]
Moodymann – Tribute [Peachfrog Records]
Underground Resistance – Jupiter Jazz [Underground Resistance]
Craig Hamilton – All Day Breakfast [Robsoul Recordings]
Guy Gerber – Hate/Love [Supplement Facts]
Lykke Li – Dnace Dance Dance (Dixon Edit) [Philomena]
Audion – Hot Air [Spectral Sound]
The 2 Bears – Be Strong [Southern Fried Records]
Brazilian Girls – Last Call (Carl Craig Remix) [Verve Forecast]
Electronic – Getting Away with it (12″) [Factory]
מלבד זאת, ראוי לציין שהמסיבה האחרונה לעונה של הליין “פאג” – בו כידוע פרטוק מתפקד כרזידנט – תערך ב-30 ביולי ותארח מלבד החשודים הרגילים, לצד הארט הבלתי מתפשר של רועי ואיתן את הצמד “הארד טון“.
הולכים להיות גדולים כמו סיזר סיסטרז - הארד טון
מדובר במפיקים איטלקיים שמוציאים חומרים בג’יגולו וקומפקט דיסקו, מוזיקלית אפשר למקם אותם בחזית הגל החדש של מפיקי הניו-אולדסקול אסיד (עובדים היום נשמעים כמו פעם) ואסטטית אפשר לומר שהם שילוב לא מתפשר של דיווין ופרנקי הולך להוליווד. פרטוק אומר שהם הולכים להיות גדולים לפחות כמו הסיזר סיסטרס, אנחנו אומרים “וואו” ופרנקי אומר רילקס.
***
אנחנו יודעים שזה נראה מוזר שכל פוסט שעולה כאן לאחרונה מתעסק בדרך זו או אחרת בלונה סיטי אקספרס, אבל מה לעשות שהשבוע מצאנו את עמוד הסטים של מרקו רזמן ב”פליי אף אם” , אתר שאנחנו מבקשים להקבר בו בבוא היום. ומה נראה לכם? שאת הזהב הטהור הזה נשאיר אצלינו? בשום אופן. בתפו”ד כמו בתפו”ד מחלקים את ההון באופן שווה. מה גם, שפרטוק בעצמו סיפר לנו כי בשבוע הבא רזמן מגיע לתל אביב לאיזו מסיבה פרטית למזומנים בלבד. מי שמעונין להגיע, שיחפש אותו בפייסבוק וישלח הודעה. יום אחרי המסיבה הזו, ינגן רזמן בברייקפאסט . דיווחים והרחבות בהמשך.
***
לסיום שוב תזכורת – יום שישי, 23.7. בלייקה החל מ-23:00 – בואו ותזכו באהבת אמת.
היה לנו כיף השבוע לעשות את תכנית הרדיו הראשונה של תפו”ד. התחלנו עם קצת תקלות תכניות והיו לנו בעיות סאונד עם המיקרופון – כלומר ניב לא דיבר אליו כי אם מסביבו – אולם בסך הכל, אם יורשה לנו, היתה בכורה מוצלחת למדי. מבטיחים שבפעם הבאה, ביום שני ה-26.7, נהיה חדים אפילו יותר. הנה הפלייליסט השלם:
1- Busti Grab Willbefine Original_Mix 06:49 126.00
2- las papas fritas – 04:44 97.39
3- On The Road – Original Mix Davide Squillace 04:25 100.75 // Desolat
5- Busti Grab_Willbefine_Original_Mix 06:49 126.00
6- Black Keith – Original Mix // MRSK 08:09 128.00 Rush Hour
7- B1_Things You Do // Sierra Sam & Marcus Vector 06:27 124.00 // Supplement Facts Records (SFR022)
8- Spinning The Roulette – Original Mix // Marcin Czubala 07:33 125.00 Mobilee Records
9- In My System – Jef K System Mix // The Gathering 06:56 120.00 // Silver Network
10- Who Stole The Freaks – Origina // Dan Ghenacia 06:55 124.00 // Freak N’ Chic
11- Cubism – Original Mix // Davide Squillace 09:36 126.00 // Desolat
12- Isalos – Original Mix // And.Id 06:12 124.00 // Mobilee Records
13- Olene Kadar_Guns Aint Loaded feat DLow_Barem Remix 07:0 125.00
14- Isalos – Original Mix // And.Id 06:12 124.00 // Mobilee Records
15 -Luna City Express // Mr__Jack_Robags_Edna_Mompf_Remix 06:31 126.01
16- Into The ? – Original Mix // Stefan Z 08:03 123.00 // Resopal Schallware
17- Olene Kadar_Guns Aint Loaded feat DLow_Barem Remix 07:06 125.00
18- Oddity – Original Mix // Patch Park 06:50 122.00 // Be As One
19- Break 4 Life – Original Mix // Soul Clap 06:22 118.00 // Crosstown Rebels
20- N.I.N.A. – Original Mix // Radio Slave 08:47 124.00 // Rekids
21- The Best Night In Detroit – Original Mix // Reference 08:37 127.00 // Planet E Communications
22- Sed_Non_Satiata_Shonky_s_Papreek_Lost_Miniok_Mix 07:45 124.00
23- Larry Heard // Deja_Vu_Musaria_Mix 08:23 123.00
24- Paquita – Matthew Styles Remix // Dinky 07:43 124.00 // Cocoon Recordings
25- Hold_Me_Tight_Shaun_Reeves // Guti_Remix 05:56 124.00
26- Kyle Hall_Body_Of_Water_Original_Mix 06:3 126.00
27- We Make It Right – Original Mix // Bruno Pronsato, Thomas Melchior 11:17 122.00 // Smallville Records
פעם שלישית בתפו”ד ומחזיקי הגביע, נכון לעכשיו – לונה סיטי אקספרס
כמו שבוודאי שמתם לב, לא יכולנו להתאפק וניגנו במהלך התכנית את “מיסטר ג’ק” של לונה סיטי אקספרס ברמיקס של רובאג והכתרנו אותו באופן רשמי כלהיט הקיץ שלנו. לגמרי לא במקרה נתקלנו השבוע בסט ארוך ומצוין של חברי לונה סיטי – נורמן וובר ומרקו רזמן העסוק ומוכר יותר – מלפני פחות משבוע (!) ומיד החלטנו להפוך אותו לסט שנעניק לכם לשבת. היינו אומרים ששילוב כל כך מדויק בין האוס וטכנו, חדש וישן ועוצמה ועומק לא שמענו כבר הרבה זמן, אבל יהיה זה שקר; הקיץ הביא איתו מוזיקה מעולה וכל שבוע נוחתים אצלנו סטים עדכניים שכולם עושים חשק לחופשת קלאבינג קצרה.
אלה מכם שלא השתכנעו ונשארו בארץ מוזמנים לבדוק את ההיצע המקומי להערב:
בקאלצ’ר קלאב, רחוב הארבעה 16, יארח דני בר במסגרת הליין החדש שלו פיוצ’ר קולורז את הדי ג’יי והמפיק העולה טיל וון סיין, שמככב בכל סט שלנו עם הריליס שלו בסאפלמנט פאקטס, “Sundowna” (אנחנו מעדיפים את הרמיקס של שונקי ודייד סאונדרום, אבל גם הקטע המקורי הוא פצצה אפטרית).
בברייקפסט קלאב ובמילק יתקיים הליין החדש והמבטיח מיסשייפס. בברייקפסט ינגנו חברי בוטניקה, אמיר אגוזי ונדב רביד, וייתנו את הפרשנות הייחודית שלהם למסיבת 4/4 קלאסית. במילק משה קוטנר ודנה קסלר יעשו כבוד למועדון ההאסיינדה המנצ’סטרי – המועדון של טוני ווילסון זצ”ל וחברי ניו אורדר – עם כל מה שנמצא בין מרשאל ג’פרסון לסטון רוזס.
ובשסק, מ-22:00 ועד שלא יוכל לעמוד הרגליים, יתקלט החצי הגברי של תפו”ד את סט ההאוס החודשי שלו בשסק.
הלילה, ב23:00 בדיוק, נשדר את תכנית הרדיו הראשונה של תפו”ד (שעתיים של האוס, טכנו ותפוחי אדמה. יהיה מעולה). לצורך העניין, אנחנו משחקים קצת בלהיות וודי אלן ומקדישים את הפוסט הזה לימי הרדיו שלנו; הימים בהם התעצבה ההשכלה המוזיקלית שלנו בזכות הקופסה המיושנת שבתוכה היה חבוי העולם הגדול. לא תמצאו כאן את ג’יילס פיטרסון, רוב דה בנק או מארק רונסון; גם לא את רדיו איביזה, הפודקאסטים המצוינים של אלון עוזיאל ואגוזי או המסיבות המוקלטות שאפשר למצוא אצל החבר ריקו בסאונדקלאוד. הם הגיעו בגיל מאוחר יותר, כחלק מגל שפע בלתי נתפס שהתקשינו לדמיין בשנות התבגרותינו. מכיוון שרוב התכניות הללו התייחסו למצעדים בחו”ל, החלטנו גם אנחנו לדרג את אותן תכניות במתכונת מצעד. יש לכם השגות לגבי הדירוג? השמטנו מהרשימה את התכנית שהכי אהבתם? אתם חושבים שכל המצעד הזה הוא קשקוש אחד גדול? אתם מוזמנים לשלוח את תגובתכם למערכת תפו”ד על גבי גלויה ואנחנו נענה בהקדם.
מצדיעים לתכניות שהביאונו עד הלום
חדש, חדיש ומחודש
200 שבועות בראש המצעד, כניסה ישירה אל חמשת הגדולים, מין המכבש, דיסקוטיל! מקום ראשון! בריטניה! טוני פיין, ים, סוסים ורשת ג’. שנות השמונים היו השנים של הפופ ושל שוש עטרי ב”חדש חדיש ומחודש”, הרצועה היומית והכה מעודכנת של רשת ג’ – רשת ג’ האמיתית של פעם, ולא הנפיחה הלבנטינית שמוצאים היום על הסקאלה. שמענו פעם מישהו אומר שהיכולת לכתוב המנוני פופ מושלמים אבדה בתחילת הניינטיז. אנחנו לא קונים את זה, פופ מושלם יש גם היום, ולא מעט. מה שאי אפשר לומר על קיומה של תחנת רדיו ממלכתית, כייפית ועם היד על הדופק בישראל.
בר”ד
לפני שכתב את “רמזור” והצטרף ל”מחוברים” היה רן שריג מהדמויות הפעילות בסצינה האלקטרונית הישראלית. היה לו מדור מצוין בזמן תל אביב, הוא כתב ביקורות ל”גלריה” והיה הבוס של הלייבל קסבה רקורדס, שבין השאר הוציאו את האוסף המקומי המצוין “סטאף” ואת “הפה והטלפיים בחלל”. חוץ מזה, כשנדב רביד עזב את מפעלות של”ג ברדיו תל אביב לטובת הקמת “הקצה” הוא השאיר אחריו את רן כיורש. בר”ד – בין הריקוד לדמעות – היתה תכנית קאלט במובן הכי בסיסי: אחרי שעברה משישי בערב – הזמן האידיאלי עבורה – לרביעי בחצות, היא החלה נפרמת מדי שבוע; אף פעם לא ידעת אם המגיש יגיע, כמה שעות הוא ישדר, כמה מתוכן יהיו הגיגים וכמה מוסיקה, ואיך היא בכלל תישמע. כשכל המשתנים הללו היו מתחברים, בר”ד היתה אפטר פארטי מושלם ללא מסיבה לפניה.
של”ג
ואם כבר הזכרנו משקעים, אי אפשר בלי התכנית אליה חזר יקיר תפו”ד נדב רביד מחו”ל – שעתיים (או שישי) ללא גבולות ברדיו תל אביב. של”ג חיברה בין Fאנק וסול ישן, דראם אנ’ בייס, היפ הופ, ברייקביט, ביג ביט – אז זה היה באופנה – האוס, דיסקו, טכנו ואלקטרוניקה אבסטרקטית, בעריכה הקולחת של נדב ועם ההגשה מפוצצת האנדרסטייטמנט (משפט אופייני, על רקע “The Message” של גראנדמאסטר פלאש: “מי שהשיר הזה לא נמצא באבות המזון שלו, צריך לעשות בדק בית קטן”). של”ג מאוחר יותר הפכה מתכנית רדיו גם לליין מסיבות, שנמשך כמה שנים טובות ולקח את הגיוון המובנה של התכנית אל רחבת הריקודים הגשמית.
עסק שחור
במשך שנים היא היתה עלה התאנה היחיד של גלגלצ בתקופה הכי חשוכה שלו והיתה גם האנטיתזה לכל הפלייליסט המוכר והקרייניות המלחששות – צרחות, שיגועים ומוזיקה שמרימה את האווירה. ספק אם ההיפ הופ היה כל כך גדול בישראל אלמלא לירון וקוואמי הפכו אותו לכזו חגיגה מדי שבוע.
בטרייה
פעם שנייה נדב רביד, פעם ראשונה מלכיאל גרוסמן – ושניהם לא בפעם האחרונה במצעד הזה. הצמד שברבות השנים הפך לפולאר-פייר החזיק את תכנית המצעדים, ההיפ הופ והדאנס היומית של גלי צה”ל – אתם יכולים בכלל להאמין שהיה דבר כזה? – ועשה עבודת קודש. מדי צהריים היינו מקבלים מנה מדויקת של האוס ניו יורקי (“ביוטיפול פיפל” של ברברה טאקר היה להיט ענק שם), פופ בריטי (“גירלז אנד בויז” של בלר) וכל מה ששווה ביניהם. זו כמובן לא היתה רק המוזיקה, אלא גם הגישה המשועשעת של נדב ומלכיאל – עופר שלח ושימי ריגר של הדאנס – שלפעמים העדיפה את הדאחקה על שיר טוב – ואיזה הסבר בדיוק יש למי שמשמיע שיר של קולה שייקר, אם לא כדי לעלות עליו בפזמון ולשיר “ג’אייף ג’אייף”, או להתלוות לנטשה אטלס וטראנס גלובאל אנדרגראונד עם “נגמרו הפיצוחים”? – וטוב שכך. “בטריה” היתה כל מה שחסר היום בתכניות הצהריים בישראל. היא היתה מצחיקה, קומניקטיבית וחשובה ברמת האינפורמציה והייחוד שהיא סיפקה, מבלי להתחנף לשנייה לקהל שלה בטריקים זולים.
ציפורי לילה עם יעקב גלעד / לא רוצים לישון עם אמיר אשר
היה רגע אחד בו הפסקנו לישון בימי חמישי בלילה. ולא כי היינו מבלים אותם בהופעה או מסיבה, זה קרה שניה וחצי מאוחר יותר, אלא משום כפולת רדיו מדהימה; ציפורי לילה עם יעקב גלעד ולאחריה שלוש שעות של “לא רוצים לישון” עם אמיר אשר. גלעד, מלבד היותו אושייה מוזיקלית משפיעה ברוק הישראלי, ניחן בטעם של מיליון דולר שנע בין האינדי והאלטרנטיב של תחילת שנות ה-90 דרך גותיקה, רוק ואוונגרד מהעשורים הקודמים ועד הנגיעות הכי מדויקות ורגישות בפופ – תמצאו לנו היום מישהו שסוגר תכנית עם ” Your Funny Uncle ” של הפט שופ בויז – ובמוזיקה האלקטרונית הנכונה. אשר, מאידך, היה זונח את הפרסונה הצבעונית שלו של שעות אחר הצהריים ושוקע לשידור רדיופוני בנימה שקטה, אישית ואינטימית. האמת, שלפרקים אינטימית מידי – מישהו זוכר את פרשיית זוג הנאהבים שהוא העלה לשידור באמצע האקט? אנחנו זוכרים. אבל לא כמו שאנחנו זוכרים מה זה לשמוע את קילינג ג’וק בעשרה לחמש בבוקר.
הפסקת עשר-כל תכניות קוטנר
מה תהיה הרשימה הזו שווה בלי המחנכים הגדולים שרון מולדבי, מיכל ניב ויואב קוטנר? האנשים שהמציאו את המנדט הגלצניקי, שהפך את המחאה לקיצוץ “הקצה” ללגיטימית ומתבקשת. הקריאות הרביזיוניסטיות שעושים כיום לתקופת הזוהר – או החושך – של גלי צה”ל בשנות השמונים ומפנות טענות כלפי ההתעלמות שלה מדאנס הן אמנם מעניינות וחשובות, אבל הן גם מגמדות את ההישג שבו משטרת טעם מצומצמת הצליחה להכתיב טוב טעם – גם אם בעל קריטיריונים בעייתיים לפעמים – לדור שלם. תראו, אנחנו לא חסידים גדולים של באוהאוס וטוקסידו מון, ובכל זאת את התכניות של מיכל ניב וקוטנר אי אפשר היה לפספס; הן אלו שלימדו אותנו בזמן אמת על ניק קייב, הקיור, סוניק יות’, הביסטי בויז, פאבליק אנמי, נירוונה, פרימוס ומיניסטרי. וזה משהו ששום תיאוריה לא יכולה להתעלם ממנו.
זה קורה
“זה קורה” התחילה כתכנית שבועית (ימי רביעי) בצה”ל 2 ועם הזמן קיבלה משבצת יומית, עד שלוח השידורים עבר שיפוץ והיא התגלגלה להיות “בטריה”. אמיר אשר ומאוחר יותר נדב רביד (שזוכה על ההופעה השלישית במצעד בגלידה בטעם תפוח אדמה מוקרם) נתנו בדיוק את הטוויסט המתחכם והמתבקש שיבדיל אותם מהעברית הצחה של עטרי ז”ל – עם עוזי פרויס בתפקיד טוני פיין – ומיסדו את אחת התכניות הכי פחות ציניות של גלי צה”ל באותן שנים.
מסיבת ריקודים עם איתן תבור ומלכיאל גרוסמן
לאמריקאים היה את רון הארדי, ההוט מיקס פייב, רייל רוד שואו ו-WBMX . לבריטים את קיס אף אם, פיט טונג, האסנשל מיקס ותחנות הרדיו הפירטיות של לונדון, לצרפתים את רדיו נובה, ולנו – לנו היתה “מסיבת הריקודים” של מלכיאל גרוסמן ואיתן תבור. ללא סייג, תכנית הרדיו המשפיעה והחשובה ביותר עבורינו, וארבע השעות השבועיות של צה”ל 2 שהפכו אותנו מאספני מוזיקה לקלאברים. מאנשים של הופעות, לרקדנים. גרוסמן ותבור עשו היסטוריה. לא רק משום שהביאו אל הרדיו הישראלי את ה -FEEL של רחבות הריקודים, אלא מכיוון במשך ארבע שעות הם הפכו את הרדיו למסיבה שלמה: פתחו בשעה של היפ הופ, המשיכו בעוד שתיים של האוס וסיימו עם צ’יל אאוט. בזכותם למדנו את ההבדל בין טרייבל לפרוגרסיב, בין ניו יורק לשיקאגו, בין גראג’ לדיפ האוס. בארבע השעות האלה הכרנו את האורב, ג’אם אנד ספון, סוון וואט ואנדרוורלד. איתם חגגנו את הימים הראשונים של תרבות הדאנס בתל אביב – במסיבות בשפך הירקון ואלנבי 56 – ורק לאחר שכבר ירדה, וצה”ל 2 הפכה לגלגל”צ, וסופי השבוע הפכו לרגועים, הבנו שהיינו חלק מהיסטוריה. קטנה, מקומית, עם מעט מידי תהודה על התרבות הישראלית, אבל לעזאזאל – היסטוריה.
הערב נחגוג יחד עם ברזילי יום הולדת. ארבע שנים שהמועדון – אותו מלעיזים וקנטרנים שונים אוהבים לכנות “המחסן המטונף” – עובד, ועובד קשה על מנת להפוך את חיי הלילה שלנו לראויים. ובראויים אנחנו מתכוונים לא רק ליבוא של שמות גדולים מהעולם, אלא גם לתובנות החשובות האחרות שלבעדיהן לא ניתן להרים מסיבה, ובטח שלא לנהל מועדון.
אין לנו דרך מתוחכמת או מנוסחת מידי לכתוב את הדברים שעל ליבינו כשזה מגיע לברזילי ולירון וספי – האנשים שעשו אותו למה שהוא – מועדון הלילה הבולט והחשוב של סצנת האנדרגראונד התל אביבית בעשור האחרון.
ירון וספי הם קודם כל חברים (במקרה שלה ותיקים וקרובים כבר למעלה מעשור) וברזילי הוא המגרש הביתי שלנו – על היציעים המתפרקים שלו והדשא שכבר מצהיב בקצוות.
את מניפסט הלילה של תפו”ד הכולל מידה הגונה של ליכלוך, מעשים שיפה השתיקה להם ואהבה שלא נגמרת למוזיקה התחלנו אולי לכתוב על הרחבות של אלנבי 58, הסופהביט והאומן, אבל בברזילי הבאנו אותו לידי מימוש. מאחורי הפטיפונים או על הרחבה. מהגלגול הראשון שלו ברחוב ברזילי – חלל המסיבות המדויק ביותר שידעה תל אביב – ובהמשך ברחוב הרכב.
באהבה, כמו תמיד באהבה, ישנן גם החמצות וכאבי לב ואכזבות. הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים עמוקה וארוכה. בעשר שנים של פעילות – מתמרז לאונג’, דרך האייס והלימה לימה ועד ההקמה של המותג ברזילי – ידענו גם ריבים ועצבים, מוניטורים שחסרו בעמדה, צ’קים שהתעכבו, ליינאפים מקושקשים ורשימות חסרות בכניסה. אבל אף אחד מאלו לא יכול למספר הפעמים בהן יצאנו מהמועדון אל הבוקר עם התחושה המספקת שרק מסיבה טובה באמת יכולה לה. עם הטעם בפה שהוא עבורינו טעם החיים.
וכמו ירון וספי, גם אנחנו כבר לא בני 20. גם אנחנו נוסעים לפחות פעם בשנה לאחד הפסטיבלים הגדולים של אירופה בשביל לחוות שם את הדבר האמיתי ולחזור לכאן ולהמשיך לחכות לסוף השבוע שיגיע ואיתו ההבטחה שאולי תתממש. וכמו כולם, גם אנחנו קראנו השבוע את המילים המרגשות של ירון והבנו את שידענו זה זמן מה; הזמן של ברזילי קצוב. מתי שהוא גם הוא ייכנע לתכתיבי החוק הדרקוניים של עיריית תל אביב וייסגר או יימכר. אנחנו לא יודעים מה יקרה ביום ההוא, אבל מסתובבים בשטח כבר מספיק זמן בשביל לדעת שכל סוף הוא גם התחלה של משהו אחר. ומכירים כבר עכשיו את הדור הבא של היח”צנים, המפיקים והדי ג’ייז שידאג ללילות של תל אביב ושלנו.
ועד שהיום הזה יגיע, אנחנו חוגגים – הערב ניב ינגן בחלל המרכזי עם עפרי, טופי, דיפה, דני בר ואחרים – ורוצים לנצל את מרחב הבלוג האישי שלנו להגיד תודה מכל הלב על 4 שנים. יום הולדת שמח ברזילי, ירון וספי. אוהבים אתכם תמיד.
***
מצטערים, אבל ציפינו ליותר. וולף אנד לאמב
אנחנו מצטערים, אבל “Love Someone”, אלבום הבכורה של וולף אנד לאמב, היה אמור להיות טוב יותר. לאורך השנתיים האחרונות הפכו זאב וגדי לשתיים מהפיגורות הכי מרתקות בדאנס: הם החזירו עטרה ליושנה הניו יורקית עם ליין המסיבות המדובר שלהם; ניהלו לייבל חף משגיאות וחשפו לעולם כשרונות ענקיים כמו דניז קרטל, נו רגיולר פליי, ניקולס ג’אאר, סול קלאפ ושון ריווס; והם עצמם שחררו סינגלים מעולים מבית ומחוץ – בספקטרל סאונד, סיסטמטיק וקרוסטאון רבלס. זאב וגדי הפכו לקואפרטיב מרהיב שמחזיק באסתטיקה מוסיקלית ברורה מאוד – פרקאסיבית, סליזית, מחרמנת וממסטלת – ובגישה שבראה עולם אוטונומי שבתוכו הם יכלו להתנהל ולעשות כרצונם; במקום לנסות ולהשתלב בתוך הסצינה, הם הביאו אותה – את ברלין, פריז, לונדון וברצלונה – אליהם; זוחלת, מריירית ומתחננת שיתנו לה לקחת חלק בתוך היקום השמח שיצרו.
“Love Someone” היה אמור להיות הסיכום המפואר של המגמה הזו. האלבום שאליו מתנקזים הכישרון, האמביציה והניסיון לכדי יצירה אחת אחידה ומגובשת. הוא לא. יש בו שבעה קטעים שהטוב שבהם הוא בכלל רמיקס של Dyed Soundroom, ואף אחד מהם לא נוגע בקרסוליים של הסינגלים ששחררו השנה זאב וגדי, ביחד ולחוד. למרות שהוא משופע בסטייל ולא מתרחשת בו שום פארסה, נדמה שהוא סובל מחוסר החלטיות קונספטואלית; הוא לא מיועד לרחבות ולא לחדר המיטות; אין בו את השלמות הדרושה כדי לביית את ההאוס וגם לא קטעים שמעוררים את המועדון בראש שלנו.
אבל הסט לשבת, איזה סט
מה שיפה בדאנס הוא שעל אירועים כאלה אפשר לדלג ולהמשיך קדימה מבלי להתעכב עליהם בדרמטיות יתרה. יאללה, היה ונגמר. זה לא שעכשיו זאב וגדי תקועים עם האלבום הזה בטור. הנה, רק בשבוע שעבר נחת עלינו קאסט חדש מעשה ידיהם, שמלמד שזו היתה בסך הכל מהמורה קטנה בדרך. או במלים אחרות, סט פיצוץ.
ואי אפשר בלי מילה על לברון ג’יימס, שנוטש את קליבלנד לטובת מיאמי. למרבה הצער זו לא השמש של פלורידה, או 2 לייב קרו שמושכים אותו לשם, אלא רצון נואש לקחת סוף סוף אליפות, גם בתור כינור שני לדוויין ווייד (ואחרי שנחנק השנה בפלייאוף מול הסלטיקס, אולי זה מהלך מתבקש). עד שנגבש דעה מוצקה יותר בנושא הזה, הנה שני קטעי מיאמי בייס אהובים עלינו במיוחד, שיכינו את לברון למה שצפוי לו במועדונים המקומיים.
ובשבוע הבא – תכנית הרדיו הראשונה של התפו”דים ברדיו תדר. ועד אז, נשיקות
תגובות אחרונות